מצינו ב' מחלוקות בין ר"י לר"ש- חדא גבי אינו מתכוין וכגון שגורר ספסל וע"י הגרירה נוצר גם חריצים בקרקע וזהו דין "אינו מתכוין", ואי"ז רק בדיני שבת אלא בכל איסורי התורה ולכך התיר ר"ש למוכרי כסות ללבוש כלאיים והתירו לזלף יין ע"ג האישים אליבא דר"ש כדאיתא בזבחים צ"א.
והתוס' בשבת מ"א ע"ב חדשו דאף דלר"י...
לכאורה זהו הפרשנות הפשוטה לסיטואציה שלפנינו ומכיוון שזה מה שאנו רואים לפנינו הרי שמוחזק לנו שהוא כך
או שמא נאמר שזוהי ראיה כל כך חזקה עד שכבר נקראת חזקה
ואם זהו הסתכלות האם נסכים עם כל הסתכלות שהיא חזקה
או שנדון בסיבותיה ואם הסבה לא הגיונית לא נאמר חזקה
אני הבנתי בזה ב' אפשרויות
א'. שכיוון שיש סתירה בין מקומו של החפץ שכיוון שנמצא במקום מסוים הרי הוא כאילו מונח שם ומאידך הרי הוא זז כל הזמן ותזוזה זו מחשיבתו לעקור יוצא לנו שיש כאן דבר שמונח ועקור כל הזמן ונותנים עליו חומרי שניהם [וצריך תוספת ביאור]
ב' כך נראה ברשב"א שכהחפץ יוצא החוצה כגון מרה"י...