טובה

בגמ' יבמות סא: מבואר שזה איסור לישב לבד, וראיתי במתיבתא שהביא שיש דעות שזה איסור דאורייתא וצ''ב מהיכן רואים בלשון התורה שיש בזה איסור, אולי אינו רק עצה טובה או דבר נכון?

זכרוני שגם הגאון מוילנא כותב ע"ז וגם במקביל מוהרנ"ת מברסלב אשמח לעזרת החברים

בס"ד מועד שמח בשע"ת סי' תרלט ד"ה גשמים וז"ל ועל הכת שרוצים לאכל בסכה אף שורדים טפים הרבה בודאי לא שפיר עבדי כדאיתא בירושלמי בהדיא כל הפטור וכו' נקרא הדיוט כו' ועוד כיון דבגמרא מדמה זו לעבד שמוזג כוס ושופכו על פניו אם יחזר למזג בעל כרחו יכעס עליו יותר כיון שמסרב ועושה נגד רצונו בודאי נקרא חסיד...

היכן המקור? מה שמצאתי מחיפוש מהיר הוא בקובץ 'הבאר' מובא (שנה ט"ו דף מ"ז), וז"ל: מפי הרה"צ רבי יעקב משה מקאמארנא זצ"ל שקיבל מהמגיד הק' מטריסק זי"ע שקיבל מזקנו מטשערנוביל זי"ע, שקיבל מהבעש"ט הק' זי"ע, שקיבל מרבו אחיה השילוני, שמט"ו באב עד ר"ה, כל פעם שאחד מברך לחברו בכתיבה וחתימה טובה, כמספר הזה...

איך שייך שדיין שטעה לטובת מישהו יתחייב לשלם לו? [חידוש עצום - לא להלכה - בתקווה שהבנתי דברי רבוה'''ק לאשורם]

כתב היד רמה סנהדרין כו ע''ב ד''ה רב יהודה: דבר אחר שנתנה בחשאי מפני השטן מדת הדין שהיתה מעכבת שלא ליתנה לבשר ודם ולשון משל הוא שמתן תורה לבשר ודם לפנים משורת הדין הוא לפי שאין בשר ודם ראוי לטובה גדולה כזאת וכל דבר שהוא לפנים משורת הדין כיון שלא נעשה עפ"י מדת הדין דומה כאלו נעשה שלא לדעת הדין וזו...