ישיבה בסוכה

הגמרא בסוכה שואלת "מאימתי מותר לפנות" וקובעת שיעור של "משתסרח המקפה”, ומיד מביאה משל לעבד שרבו שפך לו קיתון על פניו. וצריך להבין אם הגשם מבטא שהישיבה אינה רצויה, מדוע הדבר תלוי בשיעור ההפרעה לסעודה? ומה משמעות ההישארות בסוכה לאחר שהגיע שיעור זה?

נחלקו הפוסקים אם מותר לעשות צרכיו בתוך הסוכה. והנה בסוכה כה: איתא: "חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה", ואביי אמר הטעם: משום יחוד. ופירש"י: "דסתם סוכה היו עושים בגגותיהן ואין דרך ביאה ויציאה שם לרבים תמיד מפני הטורח ושמא ירד החתן לעשות צרכיו ויתיייחד אחר עם הכלה", ואם היה מותר...

רציתי לשאול, מה הקשר בין שני המצוות האלה. הרי לכאורה בכל החגים יש רק מצוה אחת, ובסוכות יש שניים? מה הקשר בין שניהם?

כמה תמיהות על לימוד זה, ראשית כל היכן מצינו לחדש דין מגזירה שווה. שנית הרי מבואר בפוסקים שבסוכת אין דין אכילה אלא אכילה בסןכה, וביותר כתב הריטבא שאף השינה לילה ראשונה חובה מה"ת, א"כ לא מובן מה לומדים מהגזי"ש, שאמור להיות איזה חיוב? לא אכילה, שיהיה אכילה בסוכה. אז המחשבה הראשונה היא להגיד...

כתב הרמ"א סימן תרל"ט בענין היושב בסוכה דבזמן ירידת הגשמים שכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם ועושהו נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עיי"ש. וצ"ע אמאי רק נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר הרי קיי"ל דעצי סוכה אסורים בהנאה כקדשים כל שבעה כדדריש ר' עקיבא חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חגיגה לה' אף סוכה לה' (סוכה ט.)...

נפסק בשו"ע סימן תרס"ו סעיף א' היושב בסוכה לאחר חג הסוכות [אף שלא מכוין לשם מצוה עכ"פ מחזי] 'בל תוסיף'. וכך מבואר בגמרא סוכה מז: עיי"ש. וצריך ביאור מדוע מי שאוכל מצה לאחר הפסח אינו מחזי בבל תוסיף כמו האוכל בסוכה לאחר סוכות. ולכאורה היה אפש"ל שבשונה מסוכה שמקיים המצווה בכל הימים, במצה מקיים רק...