ישיבה

כר"מ בכיתה ט' מכינה לישיב"ק התחבטתי הרבה בשאלה כיצד לנהוג ובאיזה רמה להיות מעורב בהרשמות בהתלבטויות ולפעמים בתסכולים וההכזבות, לעמוד מן הצד זה לא אופציה אבל בין לצאת מהענין לחלוטין ובין להתאבד ע"ז בשיחות טלפון אין סופיות יש אמצע והאמצע הזה מספיק גדול כדי להכיל את ההתחבטות שלי האם לייעץ להדריך או...

בישיבות עם הרבה בחורים שלא שומעים את כל אותיות הקידוש, האם יש להם על מה שיסמוכו ? שבפשט לא נראה אופק חיובי בזה, כי סו"ס חסר להם בברכה (ומינימום אות אחת במקרה הטוב) ובשלמא אם היו סומכים על רע"א שאפשר חצי בשומע כעונה וחצי שיגיד בעצמו דא עקא שזה לא מה שקיים בפועל. וצ"ב.

מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו. מה לא פסק הלימוד? אם כך מעולם לא פסקה תורה ולמה נקרא ישיבה?

זה לא סוד שישנם רמי"ם [בפרט המוצלחים ביותר] שעושים פוזות נוראיות על הבחורים, אם שלא מתייחסים בכבוד מינימלי, אם זה מלווה בעקיצות ושארפים שאין משנה להם, מפני הכבוד לא נכתוב שמות, אבל כאב לשני בחורים ששאלו אותי את השאלה, "מה הם גאוותנים?" ונשארתי עם פה פעור כפשוטו, מה התשובה לכך? נכון, יש כבוד...

ישנו נושא מעמיק מאד, שהוא דבר המטריד רבים - מדוע דווקא בישיבות החזקות והמובילות ביותר [בלא להיכנס לשמות ספציפים] אין קו מנחה ברור בדרך הלימוד, והגדילו לעשות שאף כל ר"מ יש לו את דרכו שלו בלימוד הסוגי', ונמצאים שניהם תחת אותה קורת גג - ולא קרבו זה אל זה, והנה יש בזה מספר בעיות, האחת שבחור עובר מדי...

ישנה תופעה שלא ניתן להתכחש אליה- שישנם רמי"ם רבים ברחבי עולם הישיבות שלא הלומים את התפקיד שניתן להם, אם זה כי הם לא תחי"ם או יודעים טוב ללמוד, או שאין להם רטוריקה וכושר דיבור או מכל סיבה אחרת, הבחורים פשוט לא מקבלים מהם. לפעמים הם נמצאים בישיבה מסיבות טכניות כמו משפחה או כסף וכדו', והשאלה שנשאלת...

יושב על כסא ועובר על 333 איסורי דאורייתא?

שמעתי שנחלקו הגרנ"ק והגריש"א איך לראות את הבעלות על מוסד תורני, האם יש בו זכותי ממון? ר' ניסים ס"ל דאין בכלל בעלים על מוסד רוחני ויש אפוטרופוס והוא הבי"ד של העיר, והרב אלישיב אוחז שיש בעלים. נפק"מ לירושות ושאר זכותי ממון בתפקידים ומשרות, שאף כשהיה מגיע לפלוני זכות לכהן בישיבה כר"מ או ר"י, מ"מ...

מישהו יודע באלו ישיבות לומדים בזמן זה מסכת ב"ק? (מלבד חברון)

יש מנהג נפוץ בחיידרים ובישיבות לקנוס בחורים. ברצוני לדעת, הרי כאמור לעיל א"א לחייב קטנים על פגיעתם. לכאורה איך שייך לגבות כסף מקטנים וכ"ש איך שייך לחייב אותם, זה לא גזל?

ישיבת תושיה (מוכרת יותר בכינויה ישיבת תפרח) היא ישיבה גדולה חרדית-ליטאית השוכנת במושב תפרח. ראשי הישיבה הם הרב יעקב יצחק פרידמן והרב אביעזר פילץ. הישיבה נוסדה בחודש אלול ה'תשכ"ו על ידי הרב יעקב פרידמן ורבי משה שפירא במרכז החינוכי תושיה הסמוך לכפר מימון.[1] התכנון המקורי של הרב פרידמן לייעד את...

נשאל רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ("שלמי מועד"), מדוע קוראים אנו למוסדות התורה בשם "ישיבה". היה מי שרצה להסביר טעם הדבר, כיוון שצורת לימוד ועסק התורה בישיבה, לכן נקרא המקום 'ישיבה'. אך הגרש"ז דחה זאת באומרו כי כבר לאבות הקדושים היו ישיבות (כאמור ביומא כח: "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם")...

בחורי ישיבות נהוג שהולכים לטייל ברחבי הארץ צריך לחשוב קצת ולראות אם אתה לומד או רחמנא ליצלן לא לפעמים בחורים לא שמים לב הם נסחפים בחור צריך לחשוב קצת על החיים בעיקר בישיבה גדולה יש הרבה נסיונות.

כתב הרמ"א סימן תרל"ט בענין היושב בסוכה דבזמן ירידת הגשמים שכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם ועושהו נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עיי"ש. וצ"ע אמאי רק נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר הרי קיי"ל דעצי סוכה אסורים בהנאה כקדשים כל שבעה כדדריש ר' עקיבא חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חגיגה לה' אף סוכה לה' (סוכה ט.)...

בבין הזמנים נתקלתי בבחור ישיבה טובה מהשכונה שצופה בקיוסק במשחק כדורגל. כששוחחתי אתו (יש לי אתו דיבור) הוא אמר אין בזה שום בעיה אין שם פריצות זה רק משחק כדורגל מה הפתרון?

נפרדנו מן העבר בעין דומעת. עד אתמול, המערכת מיררה לך את החיים. זלזלו בך, לא הקשיבו, לא העריכו. כך הרגשת. כך שידרו לך. וכך ספרת לנו. דחפו לך כמוסות כדי שתשתוק. לא תפריע. אפס אחד גדול. כך הרגשת. כך שידרו לך. כך ספרת לנו. נבלת. התכנסת לתוך עצמך. נשחקת מיום ליום. הניצוץ בך כמעט כבה. לא ספרת לנו. אבל...

עובדא הוה באחת מן הישיבות החשובות בא"י ובעולם כולו, אם לא הישיבה, קודם תחילת ביה"ז שבו כלל הבחורים חוזרים לביתם למשך מספר שבועות ומתרעננים לפני תחילת השנה החדשה הבעל"ט, נתלה בישי' מודעה המבשרת על פינוי חפצים מהחדרים, ומאחר שמודעה זו הינה קלאסית הנתלית מדי פעם שבו הישי' מפנה ספות כלי בישול וכדו'...

ידידי היקרים, מאמר חדש שכתבתי אתמול: אחד המשפטים הכי מבלבלים ששמעתי פעם ממישהו על בחור ASD (על הרצף האוטיסטי, אספרגר) היה: “הוא לא מרגיש”. לא כעס, לא כאב, לא בושה, לא מבוכה. כלום. עכשיו, נכון שהיו לו כמה תגובות לא שגרתיות. לפעמים צחק באמצע סיטואציה לחוצה, לפעמים ענה תשובות משונות ולא תמיד...

בשוע כתב ליל תשעה באב ויומו, יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפילת המנחה. והרמ"א כתב (ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם מיד אחר שיצאו מבית הכנסת שחרית, ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות).

שמעתי שיש מהראשונים שכתב שהחיוב לשבת בת"ב על מושב נמוך זה רק בבית הכנסת בציבור ולא בביתו? מיהו הראשון הזה והאם אפשר להקל בזה לאנשים בריאים?