שיר אֶעֱרֹךְ תְּהִלָּה לְאֵל מָעוֹז וּמִגְדָּל,

[שמריהו בן יוסף]

אֶעֱרֹךְ תְּהִלָּה לְאֵל מָעוֹז וּמִגְדָּל,
בְּיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לְיֶרַח בּוּל הַגָּדוֹל.
גָּבְהָה חובַת כָּל אִישׁ לָקַחַת עֹל,
דִּבְרֵי מַנְהִיגֵי קֹדֶשׁ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.
הָעֵת לַעֲשׂוֹת לַה' כִּי חֹק יִגְדַּל,
וּבַחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן הַכְּלָל.
זְכֹר כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה,
חָזָק יִהְיֶה לְבָבְךָ בַּיּוֹם הַזֶּה.
טֶרֶם יַעֲבֹר מוֹעֵד הָאחֲרָיוּת,
יָצוֹא תֵּצֵא לְקַיֵּם חובַת הַנְּהָגָה.
כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים,
לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת הקֹדֶשׁ וְהַתָּמִים.
מַשָּׂא לֵב וָנֶפֶשׁ הוּא כְּמִצְוַת תּוֹרָה,
נָרוּם וְנִתְחַזֵּק בְּעֹז וּבְאוֹרָה.
סוֹד הַעַרְבוּת יְעוֹרֵר כָּל לְבָב,
עַל כֵּן נֵלֵךְ בְּשִׂמְחָה וּבְאַהֲבָה.
פָּעַל הָאָדָם לְהַרְבּוֹת כְּבוֹד שָׁמַיִם,
צָעֹק יִצְעַק הַמַּצְפּוּן בַּכִּפְלַיִם.
קַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ,
רְאֵה אֶת גֹּדֶל חובַת עֲדָתֶיךָ.
שִׁית לִבְּךָ לְחַזֵּק הַתּוֹרָה,
תָּשִׁים פְּעָמֶיךָ לְשֵׁם וּלְתִפְאָרָה.


אָמַרְנוּ נִבְחַן נָא נְתִיבוֹת מִפְלָגוֹת,
בְּעֵין הַתּוֹרָה וּבְסוֹד מַנְהִיגִים,
גַּם אִם בְּמַחֲנֵה "מַחֲל" יַבְטִיחוּ מִגְדָּל,
דִּבְרֵיהֶם כְּעָב עֹבֵר וְאוֹרָם מִתְדַּלְדֵּל.
הֵן יֹאמְרוּ "אֱמֶת" כִּי דִּבְרֵיהֶם מֵירָאק,
וּבֶאֱמֶת תּוֹרָתֵנוּ מֵהֶם תִּרְחַק.
זָעוּ גַּם "שַׁ"ס" בְּאִמְרֵי חֵן וּפְאֵר,
חָשְׁבוּ כִּי בָּהֶם כָּל אִישׁ יִתְפָּאֵר.
טָעוּ הָאֹמְרִים כִּי "יֵשׁ עָתִיד" לַהֲלִיכָה,
יִהְיֶה נְתִיבָם מָלֵא מִכְשׁוֹל וּמְבוּכָה.
כַּאֲשֶׁר יַבְטִיחוּ "הַצִי הצִיוֹנוּת" תְּשׁוּעָה,
לֹא בָּהּ נִמְצָא מַרְפֵּא לְכָל רַע וְרָעָה.
מָה נֹאמַר עַל "הַמַּחֲנֶה הַמַּמְלַכְתִּי" בַּקְרָב,
נָעוּ סַעֲרוֹתָם וְלֹא יַעֲמִידוּ רַב.
סָר מַשְׂכִּיל אֲשֶׁר יֵלֵךְ בְּנָתִיב "יִשְׂרָאֵל בֵּיתֵנוּ",
עוֹד יְבַקְשׁוּ לְהָצֵר רַגְלֵי תּוֹרָתֵנוּ.
פָּנוּ כָּל אֵלֶּה אֶל מְחוֹז הַהַבְלִי,
צַדִּיק לֹא יִמָּצֵא בָּם מָנוֹחַ לִכְלִי,
קַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפֶתֶק מְקֻדָּשׁ,
רַק "גִּמֶּל" יַעֲמִיד עַד עוֹלָם וְאֵין חָדָשׁ.
שֵׁבֶט יַהֲדוּת הַתּוֹרָה הוּא מִבְטַח הַכְּלָל,
תָּשִׁים פְּעָמֶיךָ אֵלֶיהָ וְתִגְדַּל.

 

[שמריהו בן יוסף]

תִּרְחַק נַפְשְׁךָ מִשְּׁבִיל הַמְּבוּכָה,
שׁוּב מִמַּעֲשֵׂה רַע וּמִמַּסֵּכָה.
רַע וָמַר הַיּוֹם אִם תִּשָּׂא פָּנִים,
קַל קַלָּה הָהָר לְעֵינֵי הַהֲמוֹנִים.
צַעַר וְחֻרְבָּן יָבִיא הַפֹּעַל,
פָּשַׁע הָאוֹחֵז בְּפֶתֶק וּבַמַּעַל.
עֲזֹב הַבְלי זְמָן וּמִשְׁפָּט נָכְרִי,
סַר מִן הַדֶּרֶךְ כָּל אִישׁ עִבְרִי.
נָפְלוּ מְצוּדוֹת בְּיוֹם נִסָּיוֹן,
מַה לְּךָ לְהִסָּפֵחַ בְּחוֹתַם חָזוֹן.
לֹא זֹאת הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֶה הָאוֹר,
כִּי אִם לִרְחֹק מִכָּל רֵעַ וּמַכְבוֹר.
יָרֵא וְחָרֵד מִפְּנֵי הַחֲטָאָה,
טָהוֹר יִשָּׁאֵר מִשִּׁבְתֵי שָׁוְא וְרָעָה.
חָלִילָה לָשֶׁבֶת בְּמוֹשַׁב לֵצִים,
זֶה הַשְּׁבִיל מָלֵא מִכְשׁוֹל וְקוֹצִים.
וְהַרְחֵק פְּעָמֶיךָ מִבֵּית הַקַּלְפִּי,
הִשָּׁמֵר מִדַּבֵּר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפִי.
דַּרְכֵי שָׁלוֹם הֵם יְסוֹד הַתּוֹרָה,
גַּעַר בַּמַּעֲשֶׂה הַמְּבִיא לִסְעָרָה.
בַּרַח מִן הָרַע וֶאֱהַב הָאֱמֶת,
אַל תִּהְיֶה שֻׁתָּף לְדָבָר שֶׁמֵּת.

 

[שמריהו בן יוסף]

אֶרֶץ וְשָׁמַיִם בְּסֵדֶר נֶחְתָּם,
בָּרָא אֵל חֹק וְלֹא יַעֲבֹר לָעַד.
גָּזַר עַל סַהַר מִעוּטָהּ כַּמִּשְׁפָּט,
דְּבַר יוֹצְרוֹ מְקַיֵּם הוּא לְבַד.
הוֹמִים פְּתָאִים מִשְׁאָלָה תְּמוֹהָה,
וּמִתְחַנְּנִים לְבַטֵּל חֹק שָׁמַיִם.
זָעִים מִזַּעַם עַל פְּגִים הַלְּבָנָה,
חָשִׁים כְּאִלּוּ קָלְקְלוּ הַמַּיִם.
טוֹעִים לַחְשֹׁב כִּי חֶסְרוֹן הוּא מוּם,
יוֹרְדִים לִדְרֹשׁ הַשְׁוָאָה לַחַמָּה.
כְּסִילִים! הֲלֹא מִתּוֹךְ הַמִּעוּט
לָמַדְנוּ סוֹד חִדּוּשׁ וְנֶחָמָה.
מַה לָּכֶם כִּי תָּרִיבוּ עִם יוֹצֵר,
נַשִּׁיק קֹדֶשׁ לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית!
סוֹבֵב הַסַּהַר בִּצְנִיעוּת תַּפְקִידוֹ,
עוֹשֶׂה רְצוֹן קוֹנוֹ בְּאֵין תַּכְלִית.
פְּנוּ לָכֶם לְתִקּוּן מַעֲשֵׂיכֶם,
צַדְּקוּ הָאֵל עַל חֹק וּמַאֲמָר.
קַדְּשׁוּ הַחֹדֶשׁ כְּדִין וּכְהִלְכָה,
רַק אֶת אֲשֶׁר יָסַד הוּא וְאָמַר.
שִׁבְחָהוּ עַל מָאוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ,
תָּמִים פָּעֳלוֹ, אֵין בּוֹ עַוְלָתָה.

אף היא תשיב אמריה:


אוֹי לָכֶם, הֹזִים וּמִתְחַנְּנִים,
בִּמְקוֹם לִשְׁמֹר חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.
גָּזַר עָלַי יוֹצֵר סֵדֶר בְּרֵאשִׁית,
דְּבָרוֹ אֶשְׁמֹר, כִּי בוֹ אֲנִי חֲפֵצָה.
הֲלָנֶצַח תִּדְרְשׁוּ לְשַׁנּוֹת תַּפְקִידִי?
וְכִי מֵאִתְכֶם אֶבְקַשׁ מַרְפֵּא וְתִקּוּן?
זַעַם מִלֵּאנוּ עַל שִׂיחַ כְּסִילִים,
חָלִילָה לִי מִלִּהְיוֹת כַּחַמָּה!
טָעוּ עֵינֵיכֶם לִרְאוֹת בִּי מֻמִּים,
יָשָׁר מַעֲשֵׂי וּרְצוֹן קוֹנִי אֶעֱשֶׂה.
כַּאֲשֶׁר מִתְמַעֶטֶת בְּמַאֲמָרוֹ אֲנִי,
לְבֵיתְכֶם שׁוּבוּ וְאַל תַּרְבוּ עַתָּק.
מַה לָּכֶם כִּי תִבְכּוּ עַל פְּגִימָתִי?
נַפְשִׁי שְׂמֵחָה בְּחֶלְקִי וּבְתַפְקִידִי.
סֹבּוּ מִמֶּנִּי וּפְנוּ לְמַעֲשֵׂיכֶם,
עַד מָתַי תִּדְרְשׁוּ שִׁנּוּי בַּמָּרוֹם?
פִּיכֶם יְדַבֵּר תְּפִלּוֹת שָׁוְא,
צַדִּיק הָאֵל וְתָמִים פָּעֳלוֹ.
קַדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ כְּדִין וּכְהִלְכָה,
רַק אֶת אֲשֶׁר צִוָּה הַיּוֹצֵר בְּרַחֲמָיו.
שִׁבְחוּ אֶת הָאֵל עַל אוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ,
תָּמִים חֻקּוֹ וְאֵין בּוֹ עַוְלָתָה.

 

[בן פטורא]

רוב שלומות ישא @שמריהו בן יוסף מעם הנפש הנכספת לדבריו
רוב כשרונו לא יסולא בפז יכרעו מלכי ארץ ויתאבקו באבק רגליו
מלאים יבואו מאירים כחמה וריקנים יסוגו הלומי דברותיו
מי יוכל לספר חילו ושבחי לשונו להביע
בעודו בבתי חומר חשוך עייף ויגע
בעוד מילה על לשונו פרי הרהורים מרובים
כבר נתנוצצה רעותה בלבו ומוחו יהגה חזיונים
בשפר מלאכת השיר הודו וזיוו ואבדה תקוות המלים
לו ישאיל לרגע עטו וילמדני מלאכת סופרים
אזי בכל קני הים ערכתי טיבו ושמתיו בפי עוללים ויונקים
אך עתה ישא ברכה מאת עני ושפל ברך
אשר נתפשטה אדרתו וישל כל ערך
ועמו אך לשון שבורה ושפה מגומגמת
ומבוסס בנהרי יראה וכולו נמלא מורך
אך לא יבוש העני במנחתו אף כי דלה וריקה
וטהור ליבו יהא עדו כי הוכרח ליגש אל המלאכה
כי הציקתהו רוחו ומנוחתו טרדה עד יערוך האגרת ויפרש הברכה
כי יהא א-ל עמו לעד ולשונו תהמה כים ותגיע לפתחינו רגשי קודש אשר בוערים בלבבו