חנוכה אַל תָּצֵר צָרַת מָחָר (1 צופה)

[שיח יצחק]

ימי החנוכה הקדושים מתקרבים ואנו צריכים להתכונן אליהם נפשית ורוחנית. חשבתי לעצמי: אם החשמונאים הצדיקים היו עסוקים במחשבות על "מה יהיה מחר" ו"איך נצליח לנצח מחר את הצבא היווני האדיר", הם היו מתייאשים מיד. הרי שום פרשן צבאי בעולם לא היה מוכן לומר, אפילו לא בעשירית האחוז, שקומץ יהודים שלא אחזו בנשק מימיהם, ינצחו את הצבא החזק ביותר בעולם באותה התקופה. אלא מאי? היום צריך לנתץ את מזבחות השקץ והגילולים, היום צריך לצאת למלחמה נגד היוונים הרשעים, אז עושים, נלחמים ופועלים. ומה יהיה מחר?- להשם הישועה!!!

ישנו וורט מתוק, שאינני יודע את מקורו, האומר כך: כתוב בתורה "וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר". ה"עמלק" הגדול הוא לדחות דברים טובים, קבלות טובות, ל"מחר"…

ואולי ניתן להמליץ גם כן שה"עמלק" רוצה שנדאג את דאגת המחר. שנחשוש מלעשות את מה שצריך לעשות היום, בגלל החשש ממחר.

אומרים בשם מרן המשגיח הגר"י לעוונשטיין זצ"ל, שמעולם לא ראה יהודי שעזב את הלימוד ויצא לעבוד לפרנסתו, כי לא היה לו מה לאכול היום. לאותו יום עצמו היה ניתן להסתדר. אלו שעזבו את הלימוד, עשו זאת בגלל הפחד מ"מה יהיה מחר"…

מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל כותב בספרו "אורחות יושר" (עמודים עה- עו) את הדברים הבאים: "יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּפֻחָדִים תָּמִיד וּמִתְיָרְאִים מִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנוּיוֹת, כְּגוֹן מַחֲלוֹת וּמִלְחָמוֹת וּמֵאֲנָשִׁים רָעִים וְכוּ', וְהֵם כָּל יְמֵיהֶם בַּפְּחָדִים וּרְעָדוֹת וּדְאָגוֹת מִכָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁמָּא יִהְיֶה כָּךְ, וְיֵשׁ שֶׁמֵּרוֹב פְּחָדִים מִתְיָרְאִין לִנְסֹעַ לְמָקוֹם אַחֵר, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְיָרְאִים לָצֵאת מִבֵּיתָם ר"ל, וְזוֹ הַנְהָגָה מְאוֹד לֹא טוֹבָה. וְגַם הַדְאָגוֹת מַזִּיק לַגּוּף וְגוֹרֵם לְכָל מִינֵי מַחֲלוֹת ר"ל, כמ"ש בְּסַנְהֶדְרִין (ק, ב) "לֹא תִּעוֹל דַּוְיָא (דְּאָגָה) בְּלִבְּךָ דְּגַבְרֵי גִּבּוֹרִין קְטִיל דַּוְיָא". וְכֹל זֶה מִמִּעוּט אֱמוּנָה, שֶׁאִם הָיָה מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בָּא מהקב"ה וְאֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה אא"כ מַכְרִיזִין עָלָיו מִלְּמַעְלָה, א"כ מָה לוֹ לְפַחֵד. אִם ח"ו נִגְזַר עָלָיו, אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגֶד ה', וְאִם לֹא נִגְזַר, אֵין לוֹ מַה לְהִתְיָרֵא. וַאֲנַחְנוּ תָּמִיד כֹּל רֶגַע בְּיַד ה', בֵּין בִּזְמַן שָׁלוֹם וּבֵין בִּזְמַן מִלְחָמָה, וְהַרְבֵּה דְּרָכִים לְמָקוֹם, וְאֵין לְפַחֵד אֶלָּא רַק מהקב"ה. יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל להקב"ה שֶׁיְּהֵא הַכֹּל טוֹב וְלֹא יוֹתֵר, וְשִׁבְּחוֹ חֲזַ"ל (תַּעֲנִית כ"ב א') לַאֲנָשִׁים שֶׁשְּׂמֵחִים תָּמִיד וּמְשַׂמְּחִים אֲחֵרִים וְאָמְרוּ שֶׁהֵם בְּנֵי עוֹלָם הַבָּא". (בשעתו הצגתי את הנ"ל בפני מרן הגר"ח זצוק"ל, ושאלתי האם אכן, זאת הסיבה שמרן שליט"א כה טרח להרגיע את הציבור בזמן מלחמת המפרץ, ומרן זצוק"ל השיב בחיוך: "אולי"…).

חז"ל החשיבו את בני האדם שדואגים ומפחדים כל הזמן כחוטאים, כשהפחד שלהם מגיע מחטאים. "ההוא תלמידא דהוה קא אזיל בתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון, חזייה דקא מפחיד. אמר ליה: "חטאה את, דכתיב "פחדו בציון חטאים". אמר ליה: "והכתיב "אשרי אדם מפחד תמיד"? אמר ליה: ההוא בדברי תורה כתיב".

המסילת ישרים (פ"ט) כותב לנו ש"מִמַּפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת הוּא רֹב הַפַּחַד וְגֹדֶל הַמּוֹרָא מִן הַזְּמַן וְתוֹלְדוֹתָיו, כִּי פַּעַם יִירָא מֵהַקֹּר אוֹ מֵהַחֹם, וּפַעַם מֵהַפְּגָעִים, וּפַעַם מִן הַחֲלָאִים, וּפַעַם מִן הָרוּחַ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה… וּכְבָר גִּנּוּ חָזָ"ל אֶת הַמִּדָּה הַזֹּאת וִיחַסּוּהָ אֶל הַחֲטָאִים, וּמִקְרָא מְסַיְּעָם דִּכְתִיב "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים", עַד שֶׁאָמַר אֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים אֶל תַּלְמִידוֹ בִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מִתְפַּחֵד, חַטָּאָה אַתְּ".

צריך לעשות? נעשה. מה יהיה מחר? איך נסתדר? מה יילד יום? אין צורך לדאוג כל כך הרבה. אל תצר צרת מחר!!

(מתוך הספר 'מחשבה בפרשה')