ד' תעניות בין המצרים ת"ב אבלות אמצעי או מטרה (1 צופה)

[בד קודש]

לדעתי הנושא הוא ברור מה שאמור להיות הוא שכל יהודי יהיה בשמחה כל ימיו וזה מרכיב בעבודת ה' שלנו אך מאידך יש את מה שקרה לעם ישראל ואלו הם דברים מצערים שהם מחייבים אותנו להתעורר בתשובה וכמו שידוע שכל דור שבית המקדש לא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו והביאור הוא כיון שעם ישראל בצורתו המתוקנת הוא כאשר בית המקדש קיים ודור שבית המקדש לא נבנה בימיו זה אומר שהוא לא ראוי שיהיה לו את בית המקדש וזה נובע מחמת העבירות שקיימות בדור ולכן אנו מצווים להצטער כדי שצער זה יעורר אותנו לשוב בתשובה שלמה אל הקדוש ברוך הוא.

לחץ כדי לכווץ...

הצער הוא תוצאה. החיוב הוא ניהוג אבילות.

בכל מצווה ומצווה יש את הפנים ויש את המעשה.
בהנחת תפילין, החיוב הוא מעשה ההנחה על על פרטיו ודקדוקיו, ופנימיות המצווה, מטרתה ועניינה, זהו "לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו.. שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך שמו".

הפנימיות גם מחוייבת, והיא מטרת המצוות כדאמרי' רחמנא ליבא בעי,
אבל החיוב המעשי המוטל על האדם הוא המעשה.

ניהוג אבילות זהו המעשה, עם כל פרטי הדינים המופיעים בשולחן ערוך,
אבל הצער זהו הפנים, וזה כבר תלוי עד כמה האדם מרגיש מבין ומכיר בהפסד.

 

[אחד התלמידים]

האם אתה חולק על העובדה שבזמן שבית המקדש היה קיים,
השמחה הייתה חלק בלתי נפרד מעבודת ד'?

האם כל ברסלבע'ר שמדבר על שמחה טועה?
ממש לא.
השמחה בעבודת ד' הלא היא פסוק מפורש!
"תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"

לחץ כדי לכווץ...

לא!
חולק על העובדה שגם את ימי בין המצרים רוצים למסמס עם כל מיני סיסמאות שדופות על שמחה!!!!

 

[בד קודש]

חולק על העובדה שגם את ימי בין המצרים רוצים למסמס עם כל מיני סיסמאות שדופות על שמחה!!!!

לחץ כדי לכווץ...

אתה ציטטת את המשפט הזה

אנו צריכים לזכור ולשנן לעצמנו, שהמצב הטבעי של יהודי הוא שמחה, ולא ח"ו אבל ושברון.

לחץ כדי לכווץ...

אבל זהו משפט נכון לגמרי.

היעב"ץ כותב בביאור המשנה ד"עשרה ניסים נעשו לאבותינו במקדש", שהמצב הטבעי של כל העולם, ולא רק של ישראל, הוא בלי שום קלקול,
הכל שמח, הכל מתוקן, עשרת הניסים הללו זה המצב הטבעי.
כל הצער ועוגמת הנפש, כל הקלקולים והטעויות, הכל רק תוצאה מחורבן הבית, שאז העולם כולו התקלקל.
המצב הטבעי הוא שמחה.
חד וחלק.
וכדאי שתחדיר את זה חזק חזק, כי בלי זה, כאדם דיכאוני, לא תצליח להסתדר עם השמחה הפורצת שתהיה בזמן המשיח.

 

[תשבי]

המצב הטבעי הוא שמחה,
אבל רק כאשר החיים מתוקנים, ואם היינו חיים את עוצמת החיסרון, מי יודע אם היינו מצליחים להשלים ולחיות בצד החסרון הזה [כמבואר בגמ' שלא יניח סכין בשולחן באמירת בונה ירושלים שמא יתקענו בלבו]
לגופו של ענין אבילות הוא אומנם צער אבל לא ייאוש, וזה ההבדל הגדול.

 

[בד קודש]

המצב הטבעי הוא שמחה,
אבל רק כאשר החיים מתוקנים, ואם היינו חיים את עוצמת החיסרון, מי יודע אם היינו מצליחים להשלים ולחיות בצד החסרון הזה [כמבואר בגמ' שלא יניח סכין בשולחן באמירת בונה ירושלים שמא יתקענו בלבו]

לחץ כדי לכווץ...

בהחלט.
ככל הנראה כוונתך להוסיף על דברי, ולא לחלוק.

לגופו של ענין אבילות הוא אומנם צער אבל לא ייאוש, וזה ההבדל הגדול.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שאין ציווי על צער עצמו.
יש ציווי למעט בשמחה, היינו לא לעשות מעשים של שמחה, כמבואר בהלכה,
וכן לעשות פעולות של אבילות,
אך על ההרגשה של הצער לא מצינו בהלכה ציווי כלשהו.