הגמ' ביומא, (דף כא: ודף לט:) מסופר שכאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש, הוא נטע בו מיני אילנות של זהב. אילנות מתכת דוממים אלו היו עושים פירות זהב בכל שנה בזמנם, וכשהייתה מנשבת בהם הרוח היו הפירות נושרים ומהם הייתה פרנסת הכהונה.
הגמ' ביומא, (דף כא: ודף לט:) מסופר שכאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש, הוא נטע בו מיני אילנות של זהב. אילנות מתכת דוממים אלו היו עושים פירות זהב בכל שנה בזמנם, וכשהייתה מנשבת בהם הרוח היו הפירות נושרים ומהם הייתה פרנסת הכהונה.
הגמ' ביומא, (דף כא: ודף לט:) מסופר שכאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש, הוא נטע בו מיני אילנות של זהב. אילנות מתכת דוממים אלו היו עושים פירות זהב בכל שנה בזמנם, וכשהייתה מנשבת בהם הרוח היו הפירות נושרים ומהם הייתה פרנסת הכהונה.
ובבית שני לא היה הנס הזה, והיו מתנדבים ותולים בה חלקי גפן, כדאיתא במשנה מידות ג,ח גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסות כל מי שהוא מתנדב עלה או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה
יש עוד להשיב מן התורה ממטה אהרן שהפך לנחש, וגם הוציא ציץ ויגמול שקדים, הרי לנו דומם שהפך לחי ולצומח. אך זה בתורה ולא בחז"ל, וכן זה ידוע לכולם.
ישנה ידיעה נפלאה בבעל הטורים פרשת וארא (שמות ז,יב)
ויבלע מטה אהרן את מטותם. ומטה אהרן בתוך מטתם (במדבר יז כא). איתא במדרש שגם במעשה קרח בלע מטה אהרן את מטותם וכשהוציאוהו אז חזר ופלטם ולכך לא הוציאו פרח. ועל כן כתיב (שם שם כד) ויוצא משה את כל המטת, חסר, לפי שבלעם, עכ"ל.
והיינו שאם היו המטות ג"כ לפני השם, היו גם הם פורחים. ידיעה זו שמעתי לפני שנים מהמשגיח הגר"ח מישקובסקי, וביאר בסגנונו הנודע: כי לפני השם הכל פורח!