בחיבורים רבים דנו למה "זכה שנראה על שמו בפרשה בתורה". המפורסם שבהם הוא רבי מאיר מפרימשלן. בין הספרים שציינו זאת מפורש (שהפרשה נקרא על שמו) אפשר למנות את מוהר"י טברסקי מטולנא (תנחומיך ישעשעו נפשי, עמ' 826), רבי משה וולפסון (אמונת עתיך, ב, עמ' קסג), הרב יצחק אריאלי (מדרש אריאל, ב, עמ' רג), (אמרי נועם, א, עמ' שסז), (אור פני חיים, שמות-במדבר, עמ' שפה). הביאור לכך הוא כי למרות כי אין הפרשה נקראת על שם פינחס - לזכר נשמתו וכד', מכל מקום, מחמת איזו סיבה שתהיה הרי יצא כי נקרא הפרשה כשמו, ובמילים אחרות - על שמו (כשמו = אקראי; על שמו = מחמת שמו).
המגלה עמוקות בפרשת פנחס, כותב וזה לשונו (מגלה עמוקות, לבוב תרמג, עמ' מג:): "בשביל כבודו של פנחס התחיל הקב"ה פרשה להיות נקראת על שמו פינחס".