סוכות, שמח"ת ושמ"ע - אין מערבין שמחה בשמחה - בשמחת תורה, ובסיום | ענייני דיומא סוכות, שמח"ת ושמ"ע - אין מערבין שמחה בשמחה - בשמחת תורה, ובסיום | ענייני דיומא

התורה

משתמש רגיל
gemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
88
תודות
54
נקודות
58
בהא דקבעו הקדמונים לגמור התורה בשמ"ע ולא חשו לדינא דאין מערבין שמחה בשמחה:

ב'קרן אורה' (מו"ק ח:) כתב להקשות: "יש לדקדק על תקנת קדמונינו לסיום התורה בשמיני עצרת, ואמאי לא חששו לעירוב שמחה בשמחה", ויעוי"ש בסו"ד דהוכיח מהכא, דשמחה לגמרה של תורה לא חשיב עירוב שמחה בשמחה, ולכך שרי נמי לסיים מסכת בחוה"מ או ביו"ט ואין בזה משום דינא דעירוב שמחה בשמחה.

ומצאתי להגרב"צ פלמן ב'שלמי תודה' (סי' צ"א) דכתב לבאר, ע"פ מאי דאיתא במדרש שה"ש (א', ג') עה"פ "נגילה ונשמחה בך", וז"ל: "רבי אבין פתח זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו - רבי אבין פתח זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אמר רבי אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בהקב"ה, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך, אמר רבי יצחק בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה בי"ת שנים כ"ף עשרים הרי בך".

ומבואר בדברי המדרש, דעיקר שמחת היו"ט היא שמחה בה' ובתורתו, וע"י ששמח בתורה מקיים הוא לדין שמחה, וכן מבואר בדברי הרבינו יונה בברכות (דף ל"א) דדברי המדרש קאי על שמחת יו"ט, שאע"פ שאנו שמחים בנסים שנעשו לנו מ"מ עיקר השמחה אינה בעבור היו"ט - אלא בעבור ה', ומשו"ה אמרינן במדרש שהשמחה היא בה' ובתורתו. וממילא לפי"ז א"ש דלא חשיב עירוב שמחה בשמחה, כיון דעיקר השמחה ביו"ט הוי בה' ובתורתו, וא"כ כשעושה סעודה לגמרה של תורה - אין לך קיום שמחת יו"ט גדול מזה.

ונראה עוד, דעיקר דינא דאין מערבין שמחה בשמחה לא הוי איסור בעצם השמחה, אלא הוא איסורא במעשה המביא שמחה שאינה משמחת המועד, אבל עצם השמחה האחרת אינה אסורה, וראיה לדבר מהא דשרי לישא קודם המועד אע"פ שיש לו דין שמחה שבעה ימים ואותם ימים יחולו במועד, והיינו משום דעיקר האיסור הוא במעשה המביא שמחה, וכיון דקודם הרגל ליכא איסור במעשה, שוב ליכא איסורא בעצם השמחה.

ומעתה נראה, דשמחה לגומרה של תורה אינו מעשה המביא שמחה, שהרי מעשה הלימוד הוי ככל תלמוד תורה, דמקיים הוא מצות תלמוד תורה, ורק היכא שגמר פרקו ממילא יש לו שמחה על שזכה לסיים לסיים פרק אחד או מסכת אחת, אבל מעשה הלימוד בעצמותו הוי מעשה ת"ת ככל ת"ת שבעולם, וכיון שכן שוב ליכא איסורא ואפילו שאינה שייכת לשמחת הרגל, וכל האיסור הוא לעשות מעשה של שמחה, וכיון דהאי מעשה הוי מעשה ת"ת פשיטא דשרי לעשותו, ואדרבה מחויב הוא ללמוד מדין מצות ת"ת וידיעת התורה, וכיון שסיים ממילא הוא שמח, ואין בזה סרך איסור.
 

הודעות מומלצות

מתוך דברי הביאור הלכה (שלט ג ד"ה...​

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון