סוכות, שמח"ת ושמ"ע אתרוג שאין בו היתר אכילה (1 צופה)

[משה גולדמן]

בארבעת המינים ישנם שני סוגי איסורים: א. איסור אכילה. ב. איסור שצריכים לשרפו. ודיניהם חלוקים כדלהלן, אתרוג שאסור באכילה אינו כשר למצוה ביום הראשון של החג, שנאמר בפסוק ולקחתם 'לכם' ודרשו חז"ל הראוי לכם בכל דרכי הנאתו (כולל אכילה), אבל בשאר ימי החג שמצוות הנטילה רק מדרבנן כן יוצאים בהם ידי חובת המצוה, אבל שונה הדין באתרוג וכן בשאר שלשת המינים כשדינם הוא שצריכים לשרוף אותם, אין יוצאים בהם ידי חובת המצוה אף בשאר הימים, משום דכתותי מכתת שיעוריה. כלומר מתייחסים אליהם כאילו כבר נשרפו.

עיר הנידחת, אשירה, עבודה זרה

אתרוג ושאר המינים של עיר הנידחת, אשירה או עבודה זרה, אם הם של ישראל, פסולים כל שבעה, כיון שדינם בשריפה והגדרתו ההלכתית כשרופים. ואם הם של גוי, ביום ראשון אינו יוצא בו, כיון שאסור בהנאה אינו בכלל 'לכם', ובשאר ימים [אם נטלם על דעת שלא לקנותם] לכתחילה לא יטול משום שמאוס לגבוה, ואם נטל יצא.

הגדלים בירושלים, עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ .וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה .וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת. וְאֵינָהּ מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים. וְאֵין מוֹצִיאִין בָּהּ זִיזִין וּגְזוּזְטְרָאוֹת. וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ אַשְׁפַּתּוֹת. וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת.
וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסוֹת חוּץ מִגַּנּוֹת וְורָדִין שֶׁהָיוּ מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים. הטעם לכך: היות ולחות הזרעים והאילנות גורמת לסירחון, כי בגנות מצויין עשבים רעים הגדלים שם וזורקן בחוץ ומרבים סרחון, ועוד דרך גנות לזבלן בזבל, ובזבל יש סרחון. וכן מפני שמזיק לעולי רגלים.

הרב אשתורי הפרחי פסק בספרו 'כפתור ופרח' כי איסור עבודת האדמה בירושלים חל גם לאחר חורבן הבית, זאת משום ששלמה המלך קידש את ירושלים לשעתה ולעתיד לבוא כפי שנפסק ברמב"ם, ויש למנוע סרחונה. ולכך פסק שלאחר חורבן הבית לא יוצאים ידי מצות נטילת ארבעת המינים בלולב שצמח על דקל בירושלים והתקיים בירושלים באיסור, וכן הדין בכל ארבעת המינים הגדלים בירושלים, כי זו מצוה הבאה בעבירה.

במור וקציעה סימן תרמה, חלק על הכפתור ופרח, וטעמו משום שאיסור זה של נטיעת גנות ופרדסים בירושלים, אינו איסור על האילנות הנטעים בירושלים, אלא האיסור הוא על האדם הנוטע , כיון שאין לנטעו בזמן המקדש מפני כבוד המקדש, אבל אם עבר ונטע, אף שעבר איסור הרי האילנות עצמם לא נאסרו ואין כאן מצוה הבאה בעבירה גם בזמן המקדש.

וכך פסק להלכה הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה סוכות), שאין איסור ליטול ערבות שגדלו בחצרות הבתים בירושלים, וטעמו שאחר שנתלשה הערבה אין עליה שום איסור, כי כל האיסור הוא רק בזמן שמחוברת לקרקע. חלוקים הדעות איך נהגו הרב מבריסק ובניו.

מעשר שני, אתרוג של מעשר שני ביום ראשון, אם הוא חוץ לירושלים או שהוא טמא, י"א שאין יוצאין בו כיון שהוא אסור באכילה, וי"א שיוצאין בו כיון שיכול לפדותו. ואם הוא בתוך ירושלים והוא טהור, הואיל ואין אפשרות לאוכלו וגם לא לפדות אותו, בזמננו אינו יוצא בו, ובשאר ימים, בין בירושלים ובין חוץ לירושלים יוצא בו, היות ואין בו חיוב שריפה, ובשאר ימים לא בעינן לכם.

ערלה

אתרוג של ערלה, אם הוא ערלת ארץ ישראל, ואפילו ספק ערלת א"י, פסול כל שבעה, כיון שמיועד לשריפה. ואם הוא ערלת חו"ל כשר אף ביום ראשון, ויש מחמירים, אולם בספק ערלת חו"ל לכל השיטות אין חשש. לתלותו בסוכה לנוי, נחלקו בזה פוסקי זמנינו, היות ומצוות לאו ליהנות ניתנו. התערב האתרוג בין כמה אתרוגים כשרים לאכילה, היות והוא אוסר את כולם כי ערלה בטל רק במאתיים, יש המורים שאין יוצאים באף אחד מהם, אפילו נטלם בזה אחר זה.

תרומה

אתרוג של תרומה, אם היא תרומה טמאה, פסול כל שבעה כיון שמיועד לשריפה, ואם היא תרומה טהורה, בזמננו ביום הראשון אין יוצא בו, ובשאר ימים יוצא בו.

שביעית

שמור ונעבד, אתרוג שיש בו קדושת שביעית נוטלים אותו לכתחילה, ואין חשש בכך שמפסידו במישוש הידיים. אתרוג של שמור או נעבד, מעיקר הדין הוא כשר אף ליום ראשון, ומ"מ לכתחילה טוב ליטול אתרוג אחר אף בשאר ימים כיון שנעשתה בו עבירה והוא מאוס לגבוה.

טבל

יש אומרים שאתרוג טבל יוצא בו אף ביום ראשון, ויש אומרים שביום ראשון אינו יוצא בו, ובשאר ימים יוצא, ויש מי שהחמיר אף בשאר ימים. ספק טבל או טבל שנתערב באתרוגים של חולין, לכאורה יוצאין בו.
יש להקפיד להפריש תרו"מ מהנלקט על ידי ישראל על הנלקט על ידי ישראל, ולא מן הנלקט על ידי גוי על הנלקט על ידי ישראל, ויש המקפידים להפריש מהנלקט למאכל ולא מהנלקט למצוה, כל הזנים מין אחד הם ואפשר להפריש מאחד על חבירו.

שכח להפריש תרו"מ, לעצמו וודאי אסור להפריש ביו"ט, אך באם מכר לאחרים אתרוגים של טבל, מובא בספר דינים והנהגות (פרק ט"ז אות ז') סיפור מהחזון איש זצ"ל, על אחד ששלח אתרוג לעיר אחרת ובליל יום טוב נתעוררה שאלה על המעשר, והיו רבים עתידין לברך עליו בעיר השני. וצוה החזון איש לשולח להפריש ביום טוב תרומות ומעשרות מאתרוג טבל שאינו לקוח על האתרוג הנמצא שם, אף על פי שמדרבנן אסור להפריש בתרו"מ בשבת ויום טוב, ואע"פ דאסור להפריש שלא מן המוקף, מכל מקום התיר על מנת שיקיימו המצוה של ד' מינים.

וכן מקובל מה שהעיד הרה"ג ר' שלמה כהן זצ"ל (מתלמידי החזו"א זצ"ל) שהיה לו עץ של אתרוגים, ומכר אתרוג של טבל לאחד ושכח לעשר או להודיעו שיעשר הוא, ונזכר בליל יום טוב הראשון שלא עישר את האתרוג, והקונה היה בירושלים ואי אפשר היה להודיעו, ושאל את החזו"א זצ"ל מה לעשות, ושאל אותו החזו"א אם יש לו בביתו אתרוג שהוא ודאי טבל, והיה לו, והורה לו החזו"א, שיעשר בליל יום טוב מהאתרוג של טבל שיש לו בביתו על האתרוג שמכר, ומהני המעשר מדין זכין לאדם שלא בפניו.

דמאי

יוצאים בו כל שבעה משום שיכול להפקיר כל נכסיו והדין הוא שמאכילין את העניים דמאי, יש המציינים שאם האתרוג שווה מאתיים זוז ויותר אינו יכול לצאת בדמאי היות ואת האתרוג עצמו לא יכול להפקיר דהרי בעינן לכם, נמצא שאינו עני בהגדרה ההלכתית, ויש אומרים שאין חסרון לכם בהפקר.

מעשר ראשון

אתרוג של מעשר ראשון יש להסתפק אם יוצא בו ביום ראשון, ונכון להחמיר, אמנם אתרוג של ספק מעשר ראשון, שלפעמים מצויים בזמננו בשווקים, יוצאים בהם, דנו הפוסקים האם הלוי עצמו יוצא בזה.

מעשר עני

אתרוג הנלקט בין ט"ו בשבט תשפ"ה לט"ו בשבט תשפ"ו מפרישים ממנו מעשר עני, לכן שנה זו (תשפ"ו) מפרישים מהאתרוגים מעשר עני, אתרוג של מעשר עני נראה שיוצא בו.

בליעת איסור, נגס בו עכבר או חתול, אתרוג שנאסר באכילה מחמת שנבלע בו איסור, או שנגסו בו עכבר ואסור באכילה מפני שקשה לשכחה, נחלקו הפוסקים אם יוצא בו ביום ראשון, ויש להחמיר, אא"כ אין אתרוג אחר שאז אפשר להקל.

דבר חריף, מבואר במגן אברהם או"ח סימן תמז ס"ק לג שאתרוג דינו כדבר חריף, לכן החותכו בסכין חלבי/בשרי דין האתרוג כדין הסכין.

ריסוס חומר רעיל

אתרוגים שריססו עליהם חומר הדברה רעיל, הם כשרים לנטילה, אף שנמנעים לאכלם.

נוי סוכה

אתרוג שהוא נוי סוכה, היות והוקצה למצוותו ואסור באכילה ובהנאה, ביום הראשון אין יוצאים בו, בשאר ימים, דעת השער המשפט שאין יוצאים בו, החתם סופר חולק עליו ומתיר לצאת בו בשאר ימים, היות ומותר באכילה לצורך סעודת מצוה.

היה מונח תחת המיטה, 'תנא, אוכלין ומשקין תחת המטה, אפילו מחופין בכלי ברזל – רוח רעה שורה עליהן'. ונפסלין באכילה, דין זה נפסק בשו"ע ביו"ד בסי' קטז סעי' ה. בשו"ת עין יצחק כתב: נשאלתי מכמה רבנים, על דבר אתרוגים שהיו מונחים תחת המטה ומבואר בפסחים דאוכלין ומשקין תחת המטה רוח רעה שורה עליהן. אם כן האתרוג המונח תחת המטה כיון דאינו ראוי לאכילה מחמת רוח רעה אינו יוצא בו ידי חובת אתרוג, וכמבואר בסוכה דאתרוג שאין בו היתר אכילה פסול לצאת בו, אם כן הוא הדין במה דנאסר באכילה משום רוח רעה, ומסיק להלכה: דכיון דלהרבה פוסקים בדיעבד אינם אסורים אוכלים שהיו תחת המיטה, א"'כ שפיר אפשר לצאת בזה ידי מצוה.

וכן פסק במרחשת שיוצאים ידי חובת אתרוג אפילו אם היה מונח תחת המיטה, דדבר שראוי מצד עצמו, רק משום סכנה אינו ראוי מקרי שיש בזה היתר אכילה, וכן בשדה חמד חלק ד' וכותב דאולי מותר דשומר מצוה לא ידע דבר רע ויגין המצוה שלא יזיק וראוי לאכילה, ועוד דכיון שכתב המשנה ברורה שאם נגע באוכל קודם נטילת ידים ידיחנו שלש פעמים, א"'כ אפשר דמהני נמי לגבי רוח רעה שתחת המיטה.

וכן פסק בחלקת יעקב וצידד שלש היתרים, לצרף דעת השבות יעקב דבדיעבד מותר, ועוד דשומר מצוה לא ידע דבר רע, ועוד דבדבר שאינו ראוי רק מחמת איסור מקרי ראוי, וכן פסק בשו'ת מנחת יצחק חלק ח' סימן נ"ז.