ואתחנן אינו דומה העושה מאהבה לעושה מיראה? (1 צופה)

[נדיב לב]

"וְאָהַבְתָּ אֵת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".

כתב רש"י על אתר וז"ל:
ואהבת - עשה דבריו מאהבה אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה העושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו ע"כ.

שימו לב במה מדובר.
בפשטות, אין המקרה בעבד של מלך, כי אם כן הוא לא יכול 'להניח וללכת לו'. אלא מה, מדובר בעבד לאדונו.
וכאן התעוררתי בשאלה. מהיכי תיתי שמי שאוהב את אדונו, לא תפוג אהבתו ברגע שאדונו יטריח עליו? ובמה זה שונה מעבד העושה מיראה?

ואי לכך, חשבתי לבאר דברי רש"י (ומקורם בספרי). שאין האמור בהסתלקות העבד מאדונו לגמרי. אלא על עצם השירות שהעבד מעניק לרבו.
עבד שאוהב את אדונו ונצטווה להגיש לו משקה וכיו"ב. הוא לא רק מכין ומגיש לו. הוא גם מסדר ומנקה את המקום. מוסיף לזה מפית קטנה ומשרת אותו בנאמנות יתירה גם למה שלא התבקש ממנו.

לעומתו, עבד שירא מאדונו, ברגע שהשני מטריח עליו, הוא משרת אותו במינימום. רק מה שהוא נצרך, לא מעבר.
ולכן, באופן שהוא נצטווה להגיש לאדונו משקה, הוא יכין, יניח אותו על השולחן וילך לו... לא מעבר.

ובזה יתפרש - "מניחו והולך לו". כלומר, לא שהעבד יסתלק לגמרי מאדונו, אלא שהעבד יעשה את המינימום הדרוש, לא מעבר לזה.

ולעניננו...
כשיהודי מסלסל במצוות, מקפיד ומדקדק בכל פרט ותג, הוא מבטא בכך את אהבתו לקב"ה. בשונה מיהודי שעושה את המינימום הנצרך....

יה"ר שנעבוד כולנו את הקב"ה מתוך אהבה אין קץ.