- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,885
- נקודות
- 695
מוטל'ה הקטן ניחן בחוש מיוחד. הוא ידע לזהות סדקים - ובעיקר לנצל אותם. הוא אהב את רגע ההתפרקות, את הקריסה הסופית של מה שממילא עמד על כרעי תרנגולת.
בחפצים חזקים הוא לא העז לגעת. מוטל'ה היה אמנם קטן, אבל לא טיפש, הוא ידע שאין לו סיכוי מולם. לכן העדיף להתמקד בכלים העדינים, השבירים והרעועים - אלה שכבר הראו סימני חולשה, אך עדיין הצליחו איכשהו למלא את תפקידם. לא מושלם, אבל עובד. לפחות עד שמוטל'ה הגיע.
בוקר אחד הוא סימן לעצמו מטרה כזו בדיוק. לא היה זה צעצוע פרטי שלו, אלא כלי ששימש את כל בני הבית, נכס משפחתי משותף. מוטל'ה בחן את הסדק, נגע פה, לחץ שם, ובתוך זמן קצר השלים את המלאכה, הכלי נשבר לרסיסים.
התגובות לא איחרו לבוא. בצהריים ספג את נזיפותיה של אמו. אחר הצהריים הגיע תורו של אחיו הגדול להוכיח אותו בצעקות, ובערב הצטרפה ציפי אחותו במקהלת צווחות משלה.
אבל השיא הגיע באישון לילה. אביו חזר מסדר שלישי, שמע על מעלליו של הבן, וקולו הרעיד את קירות הבית בתוכחה מרה.
מוטל'ה בכה. דמעותיו נספגו בכרית, ובתחושת עלבון צורבת הוא שקע בשינה.
לילה שחור עבר עליו. אלא שמתברר כי גם מתוך לילות שחורים נולדים לפעמים חלומות - ולא כולם טובים...
******
פתאום קם אדם בבוקר, ומביט בפרצופו המחויך - מרוח על שלטי פרסום ענקיים.
טפיחה על השכם. "היי מוטי, מה אתה עושה שם למעלה?"
הוא מחייך. הפעם במציאות.
'הטופח' פירש את כיווץ שפתיו של הדמות מהשלט - כסיטואציה מביכה שאותה ניסה להפיג, אבל מוטי שלנו באמת חייך, כי מלבדו ומלבד קומץ שותפי סוד, אף אחד לא יודע מה הוא באמת עושה שם.
מוטי לא מחפש כבוד, וגם לא תשומת לב - כך הוא לפחות מספר לעצמו. משחר נעוריו הוא היה אידיאליסט בנשמתו. שנא שקר, תיעב שחיתות, ובעיקר סלד מניצול ושררה. "המפלגות החרדיות", החליט מוטי באחד הימים, "נכשלו בגדול!".
"איפה הייתם בקדנציה האחרונה? מה עשיתם בשבילנו?" - קריאת התיגר של מוטי על הנציגות החרדית, מהדהדת מעל השלטים, מאיילון ועד בית וגן.
"הם מוכרים לנו 'לוקשים'" - ולא מהסוג הטעים כמו בקידוש של דודי, אלא לוקשים שנועדו להאכיל ציבור שלם באשליות. טוען מוטי.
ובעוד הוא מכחיש בכל פה שהמימון מגיע מגופים עוינים - "זה רק ענין של פרוצדורה עד שנחשוף את המימון" - השלטים ממשיכים להתמרח בכל מקום.
עוד שלט ועוד שלט, פרצופו של מוטי נצפה בכל פינה בארץ, ניבט מכל זווית (שלטי ענק, אמרנו?), עוקף בנוכחותו אפילו את אליהו הנביא.
והכסף מנלן?
"יהודים טובים שרוצים לעזור לציבור החרדי", מודיע מוטי בחגיגיות, בלי לחשוף מי הם אותם "צדיקים נסתרים" שפתחו פתאום את הלב (ואת הארנק).
האמת היא שגזירת הגיוס קרובה ללבו של מוטי בערך כמו שאיתמר בן גביר קרוב קרוב ליאיר גולן "בעל התהליכים"... אבל זו בדיוק הנקודה.
גופים מאורגנים, שהציבור החרדי לצנינים בעיניהם - חלקם, ייתכן, לבושים באצטלה חרדית - מפעילים את מוטי שלנו כמו בובה שנמכרת ב"הכל בשקל". בובה מרוטה, אבל מה זה משנה, כל עוד היא רוקדת לפי החליל שלהם?
מוטי הוא בבואה לאנשים המחפשים קיצורי דרך. אנשים שלא הצליחו להרים פרויקטים אמיתיים בחייהם, וכעת מנצלים כספים של שונאי הדת כדי לפגוע בציבור שבתוכו הם גדלו והתחנכו.
מוטי הוא בבואה לאדם שבחר לפרק את הבית מבפנים.
האם לא למדנו דבר מהציונות הדתית? ציבור שהתפצל לרסיסי מפלגות, בזבז קולות ומדמם פוליטית כבר שנים. לפני עשרים שנה כמדומני, המפד"ל השיגה 15 מנדטים, היום? שליש מזה במקרה הטוב.
הכוח של הציבור החרדי טמון במשמעת להנהגה הרוחנית.
נכון, יש ביקורת, יש טענות על שחיתות או על ייצוג חסר, יש שמועות על נפוטיזם, מקרוביזם, פרוטציוניזם, ועוד כמה י-זימים.. פחות מוכרים.
אבל האם זו סיבה לפרק את מה שיש? במקום לתקן מבפנים, מוטי בוחר לשרוף את המועדון.
לתקן מבפנים, אין פירושו להצמיד אקדח לרקה של הפוליטיקאים החרדיים שישלבו אותך, רק בגלל שאתה מוטי.
אבל מוטי לא מוכן לשמוע. הוא בז לרבנים, בז לאנשי מעשה, ואפילו בז לכותב השורות הללו בפורום אוצר התורה, בדיוק כפי שהוא בז לציבור כולו.
קריאת התיגר של מוטי על הנציגות החרדית אינה אלא כסות עיניים. מאחורי סיסמאות הביקורת והדאגה לציבור מסתתרת, כך נראה, מטרה אחרת, להתסיס את השטח, להעמיק את תחושת המרמור ולזרוע פלגנות בתוך הציבור החרדי.
הוא נאחז שוב ושוב בטענה שכ"חרדי עובד" שמרגיש מקופח, הוא בסך הכול מבקש ייצוג שידאג לצרכיו. יש לו אפילו "נבחרת של גדולים" משלו, שעל פיה הוא כביכול עושה כל צעד.
אבל מוטי לא בונה - הוא מפרק. הוא מנסה להגשים את חלומו משחר נעוריו, אך בפועל הוא מגשים לנו חלום בלהות, מצב שבו המפלגה שלו תשרוף עשרות אלפי קולות, ותעניק את השלטון במתנה לשמאל. והלוואי שמספר הקולות שמפלגת מוטי תשרוף, תהיה סך הכל כמו מספר הפעמים שמוטי הוזכר בטור...
כך או כך, מוטי עודנו מחייך מהשלט, אבל אם התוכנית שלו באמת תצליח - אנחנו נהיה אלו שיבכו.
הבהרה למען הסר ספק, ובעיקר למען מי שמתעקש למצוא אותו, הטור שלפניכם הוא סאטירי בהחלט - בבואה לרעיונות ולתופעות רחבות יותר, כפי שהם משתקפים בעיני הכותב. ובהתאם לכך, הדמות "מוטי", המככבת בטור, היא פרי דמיונו של הכותב (או שמא סיוטו של הציבור?), וכל קשר בינה לבין אדם מסוים, חי או מת, מפלגה מסוימת או פרצוף המחייך משלטי חוצות, הוא על אחריות הקורא ודמיונו המפותח בלבד. אם מישהו בכל זאת מזהה כאן דמות מוכרת, ייתכן בהחלט שהבעיה אינה אצל הכותב.
בחפצים חזקים הוא לא העז לגעת. מוטל'ה היה אמנם קטן, אבל לא טיפש, הוא ידע שאין לו סיכוי מולם. לכן העדיף להתמקד בכלים העדינים, השבירים והרעועים - אלה שכבר הראו סימני חולשה, אך עדיין הצליחו איכשהו למלא את תפקידם. לא מושלם, אבל עובד. לפחות עד שמוטל'ה הגיע.
בוקר אחד הוא סימן לעצמו מטרה כזו בדיוק. לא היה זה צעצוע פרטי שלו, אלא כלי ששימש את כל בני הבית, נכס משפחתי משותף. מוטל'ה בחן את הסדק, נגע פה, לחץ שם, ובתוך זמן קצר השלים את המלאכה, הכלי נשבר לרסיסים.
התגובות לא איחרו לבוא. בצהריים ספג את נזיפותיה של אמו. אחר הצהריים הגיע תורו של אחיו הגדול להוכיח אותו בצעקות, ובערב הצטרפה ציפי אחותו במקהלת צווחות משלה.
אבל השיא הגיע באישון לילה. אביו חזר מסדר שלישי, שמע על מעלליו של הבן, וקולו הרעיד את קירות הבית בתוכחה מרה.
מוטל'ה בכה. דמעותיו נספגו בכרית, ובתחושת עלבון צורבת הוא שקע בשינה.
לילה שחור עבר עליו. אלא שמתברר כי גם מתוך לילות שחורים נולדים לפעמים חלומות - ולא כולם טובים...
******
פתאום קם אדם בבוקר, ומביט בפרצופו המחויך - מרוח על שלטי פרסום ענקיים.
טפיחה על השכם. "היי מוטי, מה אתה עושה שם למעלה?"
הוא מחייך. הפעם במציאות.
'הטופח' פירש את כיווץ שפתיו של הדמות מהשלט - כסיטואציה מביכה שאותה ניסה להפיג, אבל מוטי שלנו באמת חייך, כי מלבדו ומלבד קומץ שותפי סוד, אף אחד לא יודע מה הוא באמת עושה שם.
מוטי לא מחפש כבוד, וגם לא תשומת לב - כך הוא לפחות מספר לעצמו. משחר נעוריו הוא היה אידיאליסט בנשמתו. שנא שקר, תיעב שחיתות, ובעיקר סלד מניצול ושררה. "המפלגות החרדיות", החליט מוטי באחד הימים, "נכשלו בגדול!".
"איפה הייתם בקדנציה האחרונה? מה עשיתם בשבילנו?" - קריאת התיגר של מוטי על הנציגות החרדית, מהדהדת מעל השלטים, מאיילון ועד בית וגן.
"הם מוכרים לנו 'לוקשים'" - ולא מהסוג הטעים כמו בקידוש של דודי, אלא לוקשים שנועדו להאכיל ציבור שלם באשליות. טוען מוטי.
ובעוד הוא מכחיש בכל פה שהמימון מגיע מגופים עוינים - "זה רק ענין של פרוצדורה עד שנחשוף את המימון" - השלטים ממשיכים להתמרח בכל מקום.
עוד שלט ועוד שלט, פרצופו של מוטי נצפה בכל פינה בארץ, ניבט מכל זווית (שלטי ענק, אמרנו?), עוקף בנוכחותו אפילו את אליהו הנביא.
והכסף מנלן?
"יהודים טובים שרוצים לעזור לציבור החרדי", מודיע מוטי בחגיגיות, בלי לחשוף מי הם אותם "צדיקים נסתרים" שפתחו פתאום את הלב (ואת הארנק).
האמת היא שגזירת הגיוס קרובה ללבו של מוטי בערך כמו שאיתמר בן גביר קרוב קרוב ליאיר גולן "בעל התהליכים"... אבל זו בדיוק הנקודה.
גופים מאורגנים, שהציבור החרדי לצנינים בעיניהם - חלקם, ייתכן, לבושים באצטלה חרדית - מפעילים את מוטי שלנו כמו בובה שנמכרת ב"הכל בשקל". בובה מרוטה, אבל מה זה משנה, כל עוד היא רוקדת לפי החליל שלהם?
מוטי הוא בבואה לאנשים המחפשים קיצורי דרך. אנשים שלא הצליחו להרים פרויקטים אמיתיים בחייהם, וכעת מנצלים כספים של שונאי הדת כדי לפגוע בציבור שבתוכו הם גדלו והתחנכו.
מוטי הוא בבואה לאדם שבחר לפרק את הבית מבפנים.
האם לא למדנו דבר מהציונות הדתית? ציבור שהתפצל לרסיסי מפלגות, בזבז קולות ומדמם פוליטית כבר שנים. לפני עשרים שנה כמדומני, המפד"ל השיגה 15 מנדטים, היום? שליש מזה במקרה הטוב.
הכוח של הציבור החרדי טמון במשמעת להנהגה הרוחנית.
נכון, יש ביקורת, יש טענות על שחיתות או על ייצוג חסר, יש שמועות על נפוטיזם, מקרוביזם, פרוטציוניזם, ועוד כמה י-זימים.. פחות מוכרים.
אבל האם זו סיבה לפרק את מה שיש? במקום לתקן מבפנים, מוטי בוחר לשרוף את המועדון.
לתקן מבפנים, אין פירושו להצמיד אקדח לרקה של הפוליטיקאים החרדיים שישלבו אותך, רק בגלל שאתה מוטי.
אבל מוטי לא מוכן לשמוע. הוא בז לרבנים, בז לאנשי מעשה, ואפילו בז לכותב השורות הללו בפורום אוצר התורה, בדיוק כפי שהוא בז לציבור כולו.
קריאת התיגר של מוטי על הנציגות החרדית אינה אלא כסות עיניים. מאחורי סיסמאות הביקורת והדאגה לציבור מסתתרת, כך נראה, מטרה אחרת, להתסיס את השטח, להעמיק את תחושת המרמור ולזרוע פלגנות בתוך הציבור החרדי.
הוא נאחז שוב ושוב בטענה שכ"חרדי עובד" שמרגיש מקופח, הוא בסך הכול מבקש ייצוג שידאג לצרכיו. יש לו אפילו "נבחרת של גדולים" משלו, שעל פיה הוא כביכול עושה כל צעד.
אבל מוטי לא בונה - הוא מפרק. הוא מנסה להגשים את חלומו משחר נעוריו, אך בפועל הוא מגשים לנו חלום בלהות, מצב שבו המפלגה שלו תשרוף עשרות אלפי קולות, ותעניק את השלטון במתנה לשמאל. והלוואי שמספר הקולות שמפלגת מוטי תשרוף, תהיה סך הכל כמו מספר הפעמים שמוטי הוזכר בטור...
כך או כך, מוטי עודנו מחייך מהשלט, אבל אם התוכנית שלו באמת תצליח - אנחנו נהיה אלו שיבכו.
הבהרה למען הסר ספק, ובעיקר למען מי שמתעקש למצוא אותו, הטור שלפניכם הוא סאטירי בהחלט - בבואה לרעיונות ולתופעות רחבות יותר, כפי שהם משתקפים בעיני הכותב. ובהתאם לכך, הדמות "מוטי", המככבת בטור, היא פרי דמיונו של הכותב (או שמא סיוטו של הציבור?), וכל קשר בינה לבין אדם מסוים, חי או מת, מפלגה מסוימת או פרצוף המחייך משלטי חוצות, הוא על אחריות הקורא ודמיונו המפותח בלבד. אם מישהו בכל זאת מזהה כאן דמות מוכרת, ייתכן בהחלט שהבעיה אינה אצל הכותב.
