עבודה זרה אנטונינוס (1 צופה)

[געגועים]

אמרינן במדרש חלב מטמא חלב מטהר, כשנולד רבי גזרו שלא למול, ואביו ואמו מלוהו, שלח קיסר והביאו לרבי ואמו לפניו, והחליפתו אמו באנטונינוס והניקתו, עד שהביאתו לפני קיסר, ומצאוהו ערל ופטרום לשלום, ואמר אותו הגמון אני ראיתי שמלו את זה, אלא הקב''ה עושה להם נסים בכל עת, ובטלו הגזרה.​

[תוס' ע"ז י: ד"ה אמר]
​

עטנא חדא אפקת קלוסי' רומי חייבת דלא יגזרון יהודאי בניהון, בההוא זמנא אתתיה דרבן גמליאל אולידת בר, אמר אבוי מה נעבד, אם נגזריניה אנן בטלין קלווסין של קיסר, ואי לא נגזריניה אנן עברין על פתגמי אוריתא, טב דנמסר נפשתנא לקלקולה ולא נרגיש קדם יוצרנא, קם וגזר יתיה, אשתמע מלתא להגמוגא דבקרתיה, שדר סרדיוטין בגיניה, נם ליה למה עברת על גזרתא דמלכא, א"ל קלווסין דמרי תקיף מקלווסין דמלכא, א"ל ההוא הגמונא אתחייבת קטלא על דמרדת במלכא, ובגין דרבה דאומתך את לא אקטלך אנא, ברם משדרנא לינוקא ולאמיה קמי קיסר ומה שיגזור עליהון קרי להון, קם ושדרה עם ינוקא עם סרדיוטי דהגמונא, בליליא אתארחא בביתא דאסוירוס חד מחשובי מלכא, א"ל אתתיה דאסוירוס מה טביה דינוקא הדין אזל קמי מלכא, א"ל קיסר גזר דלא נימול ית בננא, ואנא עברנא על גזרתא דמלכא וגזרנא לטליא הדין, ואנא וינוקא לקטלא על דא, א"ל הרי לך ברי זעירא והוא ערלה אובילי יתיה קמיה קיסר ושבקי לי בריך, עבדת כן ואזלת קמי קיסר, אמר קיסר לרברבנוהי אסתכלו בטליא הדין אי אתגזר וקטלו יתיה ולאמיה, גלו יתיה ואשכחוניה ערלה, רגז מלכא על ההוא הגמונא ועבריה, אמרו ליה חשיבי מלכותא לא יכעוס מלכא על עבדו, דידעינן בהאי טליא דגזיר הוא, ברם אלההון עביד להון נסים לשזבה יתהון מידנא, א"ל קיסר א"כ אלההון רחים עליהון מה מהניון קלווסין די לנא, בההיא שעתא בטילה גזרתה, ואזלת אנתתיה דר"ג, א"ל אנתתיה דאסוירוס במטו מינך הואיל ואשתזיב בריך בגלגולא דברי, כד יגדלון יהון שושבינין דין לדין, א"ל ולואי דלהוי כן, כד גדל בריה דר"ג אתעביד נשיאה והוה ר' יהודה, כד גדל בריה דאסוירוס אתעבד מלכא על יונאי והוה אנטונינוס בן אסוירוס, ואתקשרת רחמתא בין רבנו הקדוש ובין אנטונינוס, על דינק חלבא מההיא צדיקתא זכה ואוליף אוריתא סגי, ושמש אנטונינוס קמיה רבי כל יומו, ואחסין עלמא הדין ועלמא דאתי.​

[בראשית רבתי פרשת וירא עמוד 86]
​

תנו רבנן, פעם אחת גזרה מלכות עובדי כוכבים ומזלות גזירה על ישראל שלא למול את בניהם, ובאותו זמן נולד רבינו הקדוש, ואמר ר' שמעון בן גמליאל אביו, הקב"ה צונו למול ורשעים הללו גזרו עלינו שלא למול, כיצד אנו מבטלים גזרתו של הקב"ה ונקיים גזרתו של אותו מלך, מיד עמד רשב"ג ומל את בנו. כשהודיעו הדבר לפני השר שהיה בעיר שלח וקרא את רשב"ג, א"ל מפני מה עברת על גזירתו של מלך ומלת את בנך, א"ל כך צונו הקב"ה, א"ל אותו השר הרבה כבוד יש לך עלי שאתה ראש לאומתך, אלא גזרתו של מלך היא ואיני יכול להניחך, א"ל ומה אתה מבקש, א"ל אני רוצה שנשלח אותך אצל המלך ומה שהוא רוצה לעשות יעשה, אמר לו עשה כל מה שאתה חפץ. מיד שלח את רבינו הקדוש ואת אמו, והלכו כל היום בדרך, לערב הגיעו למלון בית אביו של אנטונינוס, ואותו הזמן נולד אנטונינוס, נכנסה אמו של רבי אצל אמו של אנטונינוס, אמרה לה מה טיבך, אמרה לה כך וכך גזרו עלינו שלא למול ועכשיו מלתי את בני ולכך מוליכין אותנו אל המלך כאחד, כיון ששמעה ממנה כן, אמרה לה אם רצונך קחי את הילד שלי שאינו מהול ותן לי את הילד שלך, ולכי ומלטי את נפשך ואת נפש בנך מאת המלך. מיד עשתה כן, והלכה למלך, נכנס אותו השר למלך, אמר לו אדוני המלך זו עברה על גזרתך ומלה את בנה ועכשיו הבאתי אותו אצלך ומה שתרצה לעשות עשה, אמר להם המלך ראו בנה אם הוא מהול, נמצא שאינו מהול, באותה שעה כעס המלך על אותו השר, א"ל אני גזרתי על מהול ואתה הבאת לי שאינו מהול. באותה שעה היו גדולים יושבין לפני הקיסר ואמרו לו אדוננו המלך אנו מעידין בודאי שבנה של זו מהול היה, אלא אלהיהם של אלו קרוב הוא להם, וכיון שהם קוראים אליו מיד הוא עונה להם, שנאמר מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו, מיד צוה המלך ונהרג אותו השר, ובטל את הגזרה, ושלח את רבינו הקדוש ואת אמו לשלום. כיון שחזר לביתו של אנטונינוס, אמרה אמו הואיל ועשה לך הקב"ה נס על ידי ולבנך על יד בני, יהיו שושבינים לעולם. ובשכר אותו חלב שינק אנטונינוס מאמו של רבינו הקדוש, זכה ולמד תורה ושימש את רבינו הקדוש, ונעשה מלך לאומתו, וירש העוה"ז והעוה"ב.​

[מנורת המאור נר ג' כלל א' חלק ב' פרק ב' - פג]​