ראש השנה אשכול לשיתוף פירושים, הערות והארות שנתחדשו לחו"ר הפורום בתפילות הימים הנוראים (2 צופים)

[נדיב לב]

החברים מוזמנים לשתף באשכול הערות הארות בפירוש תפילות הימים הנוראים והסליחות, שהתחדש להם שנה אשתקד או מה שב"ה יתחדש להם השנה בעיונם במילות התפילה.

 

[נדיב לב]

סליחות לערב ראש השנה
פְּנֵה אָדוֹן בְּעִצְּבוֹן רוּחַ. צְפֵה בְּשִׁבְרוֹן לֵב. קָרוֹב אַתָּה לָרְחוֹקִים. רוֹצֶה בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים:

'קרוב לרחוקים'? הלא הם רחוקים ממנו? וכי זה סתם משחק מילים?
ייראה לפרש עפ"י הנביא ישעיה - "שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי" (פרק לג, פסוק יג) ופירש שם רש"י: "רחוקים - המאמינים בי ועושים רצוני מנעוריהם. קרובים - בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש".
מלמדנו רש"י, דווקא אלו שמקימים רצון בוראם מימי נעוריהם - במידה מסוימת כח ההרגל נמדד אצלם לחסרון ומשום כך נקראים 'רחוקים'. לעומתם בעלי תשובה שמקיימים רצון הבורא מכח השגתם החדשה שהגיעו זה עתה- נקראים קרובים.
ובזה אפשר להסביר, הקב"ה קרוב לרחוקים - לרשעים, כלומר, אמנם כל עוד הרשעים לא חזרו בתשובה, הם רחוקים, אבל במובן מסויים הם קרובים להקב"ה מאשר הצדיקים.

 

[נדיב לב]

זכרנו לחיים וכו' למענך אלוקים חיים.
הטעם הנלווה לבקשת החיים מהבורא, הוא משום "למענך חיים".
כלומר: אף שאיננו ראויים עשה למענך, כדי שיתגלה גודל חסדך בעולם. ובזה מתקדש שמו יתברך.
מכאן, שכל יהודי שהולך לעולמו ודאי בקיצור ימים, יש בזה משום 'חילול השם'. לעומת חסד הבורא שמקיים חייו. ועל דא קא בכינא על הנפטר. וקצת נבין דברי חז"ל שדימו את נשמת ישראל שפרחה לספר תורה שנשרף.

 

[נדיב לב]

"ובכן" תן פחדך, 'ובכן' תן כבוד, 'ובכן' צדיקים יראו וישמחו".

בנוסח התפילה בר"ה ישנו ג' קטעים שמוסיפים בברכת אתה קדוש, וכל אחד מהם פותח במילה "ובכן" תן פחדך, 'ובכן' תן כבוד, 'ובכן' צדיקים יראו וישמחו. מה הטעם שכל קטע מתחילה במילה הזו?
האבודרהם בהלכות ר"ה כבר עורר בזה וכתב לבאר פשט נפלא. וכך תמצית דבריו.
העניין בהקדמת 'ובכן', הוא בכדי שהאדם יזכור את "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי". אנשי כנסת הגדולה תקנו בדווקא את נוסח התפילה הזה, כדי להעביר לנו את אותה הרגשה שהייתה לאסתר המלכה בבואה לפני המלך, הרגשת פחד ורעדה: "וכאשר אבדתי אבדתי". כאשר אדם מתפלל לפני הקב"ה מתוך הרגשה כזאת כל תפלתו נראית אחרת.

ושמעתי ליישב ע''פ מש''כ רבינו בחיי בפרשת כי תצא - וכן מלת "בכ"ן" בגימטריא "חס"ד" - ולפי זה י"ל שבאנו להזכיר ביום הדין את מדת החסד, ולכן משתמשים דוקא בלשון זו ל'ואז'. בשונה מהמילה 'ואז' שעולה בגימטריה כ'-י'ד' החזקה [וגם תחילתו של דין] לעומת המילה 'ובכן' שעולה כמנין חסד.
ובזה נבין מדוע 'אז ישיר משה' ולא ו'אז, בהקשר לפרק הקודם.

ספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה - ובכן יתקדש שמך וגו' כלומר כשיבא היום שיהיה השם לבדו מרום וקדוש דהיינו לעת ביאת הגואל אז יתקדש שם ה' אלהינו ואז תן יתן פחדו על כל מעשיו ואז יתן כבוד לעמו ואז צדיקים יראו וישמחו. ובכן פי' ואז. ותקנו לומר ובכן ע"ש (אסתר ד, טז) ובכן אבא אל המלך לפי שהוא עתה יום הדין ואנו באים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וי"מ בכן שהוא שבעים ושתים שמות כי בכן עולה למנין ע"ב ואינו מתישב פירוש זה שהרי מזכיר אחרי ובכן ה' אלהינו. ועוד לא מצאנו שהשם נקרא בכן בשום מקום: עכ"ל.

 

[נדיב לב]

ברכת זכרונות
"זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום השם". וצ"ב מה זה שייך לזכרונות שהקב"ה זוכר את בני האדם, ולא שיזכרו את נפלאותיו.
ראית בשפתי חיים (מאמר ר"ה יום הזכרון) שכבר מעורר בזה, וכותב שם מהלך ארוך להסביר את ההקשר.
ובתמצית [לא מספקת] הוא מעיר כנ"ל עהפ"ס 'זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'' שאין המדובר כשאר הפסוקים שהשי"ת זוכר את האדם, ולכן מבאר שענינו לומר שהנפלאות אינן דבר חד פעמי לזמן, אלא הוא עשה את נפלאותיו להשפעה תדירית, כי פתח על ידן פתח ישועה הדורות עיי"ש. אבל להבין את הדבר לאשורו צריך לראות מה שהקדים שם בארוכה לייסד בעצם הזכרון.
והנה ברכת הזכרונות פותחת באתה זוכר מעשה עולם וכו' שהקב"ה זוכר את כל היצור ופוקד את כל מעשי הברואים, ואם כן לכ' גם חתימת הברכה הו"ל בא"י זוכר הכל, ולא זוכר הברית שהוא כביכול שבח קטן יותר. אמנם נראה לומר שאמנם הברכה לבאר את עצם הזכרון אצל הבורא, אבל עיקר תכלית הזכרון הוא ביחס לעמ"י מכח הברית שעשה עם אבותם. כך שאינו נמדד לפי שבח קטן או גדול, אלא לפי תכלית ענינו.


ברכת מלכויות
יש לשאול על נוסח ברכת מלכויות מדוע פסוק שמע ישראל נכלל בפסוקי מלכויות. ובכלל מה מיוחד בפסוק שמע ישראל שאומרים במלכויות מאשר אמירתו פעמים בכל יום בק"ש, שהנה כשאומרים את הפסוק בתפלת מוסף של ר"ה הוא מקבל מימד מיוחד של "כדי שתמליכוני עליכם" לא כן כשאומרים את אותו הפסוק בק"ש.

קראתי ביאור נפלא בשם הסבא מסלבודקא ותמצית דבריו: כשאדם אומר את פסוק 'שמע ישראל' בקריאת שמע, עם מי הוא מדבר, למי הוא אומר את הדברים? התשובה: הוא מדבר לעצמו, הוא מחדיר לעצמו את יחוד הי"ת וממילא מחזק בקרבו את אהבתו, ומקבל ע"ע עול מלכות שמים.
משא"כ בתפלה ישנו ממד נוסף, האדם עומד לפי המלך ומדבר עמו! לכן כשאדם מתפלל והוא עומד לפני המלך אסור לעבור בארבע אמותיו ולכן אסור לו להפסיק אפילו אם המלך שואל בשלומו, הוא נמצא במצב מיוחד של עומד לפני המלך, באמצע לדבר עם המלך, משא"כ בק"ש שמותר לעבור כנגד אומרה, וכן מותר להשיב באופני מסוימים.

מעתה מסביר הסבא מסלבודקא את ההבדל בין שמע ישראל שבתפלת מוסף של ר"ה, לבין אותו שמע ישראל שאנו אומרים פעמים ביום.
בכל יום אדם אומר שמע ישראל לעצמו, בר"ה אדם לא אומר את הפסוק לעצמו, אלא "אמרו לפני מלכויות" הוא פונה לקב"ה ומדבר אליו רבש"ע אתה אלוקינו! אתה אחד! ואת מלכותך אני מקבל עלי! נמצא הייחודיות שישנה באמירת הפסוק שמע ישראל בתפלת ר"ה, היא בהיות "אמרו לפני"!

 

[נדיב לב]

פיוט 'כי הנה כחומר'
כל קטע בפיוט מסתיים 'ואל תפן ליצר'. ובפשטות המכוון כלפי השטן שמקטרג.
וצ"ב לפי דברי חז"ל (יומא כ.) שביום כיפור השטן אינו משטין ומקטרג, וכמו שמרומז בגימטריה 'השטן' 364 - שכל השנה מקטרג מלבד ביום אחד בשנה - יום כיפור.
ולכאורה הוא כמו מקרא קצר - לברית הבט ואל תפן ל(חטאים שסיבתם היא ה)יצר. והוא אחד מכמה דרכים שחשבתי להסביר, לחלק בין היצר לשטן. אבל גם אם נניח שהמכוון כלפי השטן המקטרג י"ל וורט קצר ונחמד.
לעולם השטן לא מקטרג ביום כיפור, ועם זאת, "הברנש" לא מסוגל לשמור את פיו לגמרי, ואומר: 'חבל שאני מנוע לפתוח את פי על ראובן, שמעון...'

"הס קטגור"
מדוע נקט במילה הס ולא השתק. י"ל שבא לרמז שבעצם השתקת השטן מלקטרג ביו"כ, הקב"ה גם ממתק הדין, וכמו שמרומז במילה 'הס' שהאותיות 'ד'ן' קודמות לאותיות 'ה'ס'.

פיוט 'כי אנו עמך'
צ"ב המודגש.
"אנו צאנך ואתה רוענו. אנו כרמך ואתה נוטרנו. אנו פעלתך ואתה יוצרנו. אנו רעיתך ואתה דודנו". וראה שה"ש פ"א פסוק טו-טז.

 

[נדיב לב]

קדוש אתה וכו' ככתוב ויגבה וגו'
"קדוש אתה ונורא שמך, ואין אלוה מבלעדיך, ככתוב, ויגבה ידוד צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה. ברוך אתה ידוד, המלך הקדוש".
המקרא מהנביא ישעיה בהקשר למה?

יתירה מכך צ"ב במש"כ אבודרהם סדר תפלת ראש השנה וז"ל: קדוש אתה ונורא שמך על שם נורא מאד. ואין אלוה מבלעדיך ע"ש ומבלעדיו אין אלהים ככתוב ויגבה ה' צבאות במשפט וגו' בא"י המלך הקדוש ע"כ.

אבל בעיון דברי המפרשים עהפ"ס בישעיה, מתבאר ההקשר מכמה פנים, או בהתייחס ל'קדוש', או לכינוי 'נורא' כפי שנמצא בעיון הדברים.

 

[נדיב לב]

2 הערות
"זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים".
זכירה וכתיבה למה לי? ובעיקר למה הוצרך לכפול 'בספר החיים', וכי היכן אם לא בספר החיים?

"בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום".
אם נשים לב, הבקשות 'חיים' 'ברכה' 'שלום' כבר הוזכרו בברכת שים שלום בשחרית, ובהזכרה המיוחדת מוסיפים 'פרנסה טובה'. וצ"ב הלא חיים הוא בכלל פרנסה טובה. וכדברי חז"ל בתענית ח: "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני ומאן דיהיב מזוני לחיי". וצ"ב.
כמו"כ כפל שוב בהזכרה זו את בקשת 'חיים' בתוספת 'טובים'. מדוע כפל, ומדוע בסיפא באה התוספת, ומה ענינה.
אפשר לבאר בכמה דרכים, אבל מענין איך פרשו החברים לעצמם.

 

[רבי]

"ומלאכים יחפזון".
מכבר תמהתי מה המקור שהמלאכים נחפזים ונרעדים. וכי דנים מלאכים בראש השנה?

ואח"כ הראוני שהכוונה על שרי אומות העולם שהקב"ה עושה גם להם דין בראש השנה.

ואולי יש לזה מקור ממשנה ריש פ"ק דר"ה.