אלול א' אלול - יום פטירת רבי אברהם דב אויערבאך (1 צופה)

[גרינפלד]

הרב אברהם דב אוירבך (כ"ו בטבת ה'תרצ"ה – א' באלול תשפ"א) היה אב"ד העיר טבריה.

רבי אברהם דב אוירבך (טבריה) – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[גרינפלד]

מרא דאתרא

שנת תשי"ח, לאחר פטירת חותנו הרב אשר זאב ורנר, נקרא הרב לישב על כס חותנו ולכהן כרב העיר. הרב עצמו הסתייג מליטול המשרה וכל חפצו היה לישב באהלה של תורה ולהעמיד תלמידים בהרבצת התורה. את שאיפתו זו ינק מבית אביו שאף הוא דחה הצעות חוזרות ונשנות ליטול על עצמו את משרת הרבנות בתל אביב, ירושלים ואף חבר בביה"ד הגדול, כפי שהפצירו בו הרי"א הלוי הרצוג והרב יצחק נסים.

סוף דבר, נאלץ הרב להיעתר לפנייה זו, בשל הלחץ וההכרח מצד משפחת חותנו. עולה של משפחת הרבנית, מאותם הימים רבץ על כתפיו, עד שבתפקידו היה גם כאב המשפחה הכללית כולה, ונשא בעול פרנסת הבית וחיתון הילדים וכו' וכו' וכל משבריך וגליך "עלי" עברו. והיה לפלא בעיני כולם היאך למרות הנטל והעול הכבד מנשוא שניתן על כתפו, לא הפסיק מלימודיו ושקד ביתר שאת ללא שום מצב של רפיון או שברון לב.

במספר שורות בודדות מזכיר הרב את הענין לגיסו הרב טרגר שעזב את הארץ להתגורר בבלגיה. בדברי עידוד וחיזוק שכותב לו הרב, מיום כה טבת תשכ"ב, מחזקו הרב על תפקידו שקבל על עצמו ובין היתר מזכיר מעניינו ומענין אביו. ז"ל:

עיקר חשוב הוא כשמקבלים תפקיד, להשלים עם המציאות, ולהתמסר לדבר מתוך החלטה שזה מקומי, וזה התפקיד והאחריות שהוטל עלי, ולא לקחת את הדבר כענין זמני ועראי, ואז יתכן להט ומסירות כראוי, וגם יש סיפוק ושמחה כשמצליחים לפעל את הניתן להשיג בהתאם למציאות. ויודע אני בעצמי כשנכנסתי לעול הרבנות… זה היה נגד רוחי וקבלתי הכל מחמת ההכרח… בכ"ז כתבתי בערכך שידעתי שיש כמה גורמים החולפים במחשבה, חוץ לארץ, ושינוי משטר חיים, עכ"ז צריך להחליט שכך צריך להיות, וכל חבלי הלידה שיש מתלמידים רכים ומתעלים, יש בכל אתר ואתר, וכך דרכה של תורה עד שישיבה מתפתחת כראוי, העיקר לא להשאיר פקפוק בלב ולשמוח בינתיים במה שניתן לשמוח, וסוף האושר הראוי לבוא בתלמידים מבינים ושואפים לגדלות, ומתלמידי יותר מכולם. כשהייתי עכשיו בירושלים בקרתי אצל הרב נסים ודיבר עמי בנוגע לאבא שליט"א לצרפו לביה"ד הגדול ולרבנות הראשית. אח"כ שוחחתי עם אבא ע"ז (ועל הרבנות בירושלים שאינה יורדת מהפרק) ואמר לי בין השאר, כי חוץ מהדיבורים לגופו של ענין מרגיש הוא בעצמו כי אינו מוכן לותר על הסיפוק והנעימות של לימוד שעתיים בכל יום עם בחורים לומדים וצמאים לדעת, מאשר להתמסר לענינים שהטעות מצוי והספק מכרסם בלב. סו"ס זכית להיות עסוק בהרבצת תורה ומה יכול להתחרות עם זה… אני מקנא בכל אלו המרביצים תורה, הלוואי שיזכני השי"ת לזה…

בשל גילו הצעיר באותם הימים שנתבקש לישב על כס הרבנות בעיר והוא רק כבן עשרים ושלוש שנים, מטבע הדברים שהתעוררו כמה ספקות וחששות בלב אביו, האם ראוי לבנו ליטול את עול הרבנות על כתפו בכזה גיל צעיר. זאת ועוד שגם הרב עצמו נטיית לבו היתה להסתייג מעצם הבקשה באותו פרק זמן ולהמשיך לשקוד על תלמודו. חששותיהן וספקותיהן של האב ובנו הועלו על שולחנו של רבו, מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי וזה הכריע, כי על אף גילו הצעיר ראוי הוא לאיצטלא זו, ואף מציין את העובדה שהוא עצמו נטל על כתפו את עול הרבנות בלונדון בהיותו צעיר לימים כבן כד שנים.​

 

[גרינפלד]

אם אין גדיים אין תיישים

לאורך שנות כהונתו כמרא דאתרא וגאב"ד העיר טבריה, נשא הרב בגאון יחד עם רעיתו הרבנית את דגל החינוך הטהור בעיר. לא אחת, ניצל הזדמנויות שונות להטיף לבני העיר על החינוך הטהור והחובה לרשום את הילדים למוסדות שמונהגים בתכניהם הלימודיים על טהרת הקודש. דוגמה לכך, מוצאים את הספדו בשעת הלוויתו של הרב מאיר ועקנין, שם עמד מבלי מורא וקרא לכל המשתתפים ולכל בני העיר בכלל להוציא את ילדיהם ממוסדות החינוך הלא חרדי ולהכניסם למוסדות חינוך חרדיים, מה שקומם עליו כמה מבני העיר כנז"ל.

עשרות שנים הורה דרך לרעיתו הרבנית, בניהול מוסדות "בית יעקב" בעיר. נוסף על זאת, פעל לעודד ולחזק את הקמת הישיבות בעיר והיה מורה דרך לראשי הישיבות והכוללים שבעיר. בימי חייו של הרב הספרדי, רבי מאיר ועקנין, הלך עמו הרב לערוך לתלמידים מבחנים בתלמוד בביה"ס המפורסם שייסד הרב רפאל ביבאס.

בשיטתו החינוכית המשיך את מסורת החינוך שהורו גדולי הדורות, להתנגד לכל "חידוש" ו"שינוי" בתכני הלימוד ולהיצמד לדרך המסורה מימות דור. את דעתו מוצאים במכתב שכתב לטובת ת"ת "תולדות שמואל", שנפתח לזכרו של אחיו הגדול הרב שמואל אויערבאך. לרגל פתיחת הת"ת פרסם ביום כ באב תש"פ הרב אשר הכהן דויטש מכתב ברכה ותמיכה. בדבריו מציין כי הת"ת "צועד בדרך הסלולה אשר התווה לנו רבינו הגדול מרן ראש הישיבה רבי שמואל אויערבאך זצוק"ל, להצלת וקיום החינוך הטהור ברוח ישראל סבא, בשמירה מעולה מפני רוחות זרות המנשבות מבית ומחוץ ובעצמאות חינוכית מלאה תוך התנתקות משיעבוד כספי ממקורות זרים כדי למנוע כל התערבות חיצונית".

במכתב ברכה ששלח הרב להנהלת הת"ת, מברך את הנהלת הת"ת, שיזכו שהת"ת "יהיה העץ חיים של דורנו", כאשר המכוון בדבריו על שיטת הלימוד בת"ת "עץ חיים" המפורסם בירושלים, כנכתב בראש דבריו. בשלהי דבריו חתם לחיזוק הענין "תלמיד עץ חיים".

את תיאור דרכו של הת"ת "עץ חיים", כותב הרב בראש מכתבו, ז"ל:

בירושלים היה תלמוד תורה קדוש "עץ חיים", שיסד מרן רבי שמואל סלנט זצ"ל, שם למדו כולם על טהרת הקודש מבלי לקבל כסף ועזרה מרחוקים מן התורה. שם נקבע איזה לימודי חול לומדים בתלמוד תורה, ועל זה אמר מרן הרב מבריסק זיע"א, "מה שקבעו אז כך ישאר לעולם, לא משנים דבר, לא מוסיפים". אלפים של תלמידים שהאירו את העולם התחנכו ויצאו משם, הגאון רבי חיים מן זצ"ל היה המלמד הותיק יותר מחמישים שנה ולימד את הכתה העליונה, כשהלך לעולמו הספידו הרב הגאון רבי אלתר יברוב זצ"ל, וכך אמר, בבלי כתוב תא שמע, ובזוהר כתוב תא חזי, כעת אנו אומרים, תא חזי תלמידים הגונים בכל העולם, בניו-יורק לונדון ובורשא כולם מעץ חיים, תא חזי…​

 

[גרינפלד]

ילדותו

בחור בישיבת סלבודקה הגיע הרא"ד לשבות בישיבה מרן הגר"א קוטלר. אותם הימים למדו בישיבה מסכת שבת, ועסקו בסוגייא ד"שגגות" ריש פרק כלל גדול.רבי אהרון מסר שיעור בהיכל הישיבה בסוגייא זו. לאחר השיעור ניגש אליו הרב והקשה עליו מדבריו. בשומעו, נרתע לאחריו והצדיק את הרב והודה כי אכן יש בדבריו פרכא על השיעור שנמסר. לאחר מספר שעות, ביקש הרב קוטלר לחזור ולמסור שיעור נוסף ומסר שיעור חדש באותה סוגייא, שיעור שונה מקודמו. (נדפס בספרו משנת רבי אהרן, מסכת שבת, סימן י) .

בהיותו בבני ברק, נהג לבקר בביתו של בעל "החזון איש". פגישתו הראשונה עמו היתה כאשר השתתף בשיעור שמסר ביום היארצייט של אביו, ביום כא באייר, בענין עד אחד בקידושין. לאחר השיעור, הנוכחים נעמדו להתפלל תפלת מנחה עם החזו"א, אולם הרב לא התפלל עימהם רק נעמד סמוך להחזו"א והתבונן בצורת התפילה שלו. לימים סיפר, כי בברכה ראשונה האריך כשליש מאורך התפלה ולקח לו ארבע דקות בערך ושאר התפלה שמונה דקות. לא כן בחזרת הש"ץ, שלא האריך כלל והכל היה אצלו באותו קצב. כעבור כחצי שנה, בערב ר"ה, ניגש הרב עם עוד בחור לבית החזו"א לקבל את ברכתו ומיד עם כניסתו הזכיר לו החזו"א את העובדה שדיבר עמו בלימוד והוסיף ואמר כי זקנו גדל קצת מאז. לאחר מכן נתברר שלאחר שהרב דיבר עם החזו"א בלימוד בפגישה הראשונה, התפעל החזו"א מעומק הבנתו וביקש לברר אודות הרב. הנוכחים לא ידעו פרטים, רק השיבו שמדובר בבחור שלומד בסלבודקה. החזו"א קרא לר' יעקב מייזליש (אותם הימים למד עם הרב בסלבודקה), ותיאר לו את הרב וביקש לברר עליו. כשנודע לו שהוא בנו של רבי שלמה זלמן אויערבאך, הגיב: "מעניין שרבי שלמה זלמן שלח את הבן שלו לסלבודקה".

אותם השנים נהג להשתתף גם בשיעוריו של בעל ה"קהילות יעקב", בישיבת "תפארת ציון". כמו גם בשיעוריהם של: הרב מפוניבז',רבי שמואל רוזובסקי ומרן בעל האבי עזרי,. לימים הגדיר הרב את כוחו הגדול של רבי שמואל רוזובסקי גם בהכרעות הלכתיות. היה זה בענין פולמוס הלכתי בנדון כשרות יוחסין של בני ישראל מהודו, שמזה מאות שנים נשתכחה מהם התורה ומלבד מילה ושבת לא שומרים כלום וקיים חשש ממזרות. הרי"א הלוי הרצוג, התירם לבוא בקהל כבני ישראל. הרש"ר, אף הוא כתב בענין זה תשובה אם כי לא להדפסה בשל תיקונים שערך עליה וגם כמה פרטים ששינו אצלו למעשה את ההכרעה ולא היו ידועים לו בשעת כתיבת התשובה . בפועל התשובה נדפסה שלא מרצונו ולא על דעתו בקונטרס "בני ישראל" שהוציאה הרבנות הראשית . על תשובה זו התבטא הרב חריפותו של רבי שמואל וכוחו בהכרעה ניכר מהכותרת שנתן לתשובה: "קהל מישראל שהיה שקוע בבערות ולא ידעו בתורת קידושין וגירושין – מהו דינו לענין יוחסין". הרי שכלל בזה את כל נמוקו למסקנתו ההלכתית שהכריע בדבריו .

כמו כן, בהיותו בבני ברק לא אחת השתתף בשיחותיו של המשגיח, רבי יחזקאל לוינשטיין., בירושלים, זכה להתאבק בעפרם של גאוני ירושלים, מהם מרן הרב מבריסק, הגאון מטשעבין, ועוד ולאורך השנים, תמיד היה שח מיראתו של הרב מבריסק ומתוקף גדולתו. והיה מספר שזוכר את אמירת ההושענות אצל הרי"ז. ואמר, שכאשר שמע את הרי"ז הבין שאף פעם לא אמר הושענות, "הושע נא תבואה מחסיל, הושע נא" . גם מהנהגותיו של הגאון מטשעבין היה מקור לכמה עובדות אודותיו שנכתבו ע"י כותב קורות חייו . בהזמנות אחרת, כאשר נשאל על מעשים שנשמעו מאחיו הגדול ל הגאון מטשעבין, ענה הרב: "היינו (הוא ואחיו) אצלו ביחד, אני לא ראיתי כלום, רבי שמואל היה אדם גדול (ר"ל שידע לראות מה שלא רואים) וראה מה שראה" . בפני בני ביתו התבטא: שהיה ממעט מלשאול את הרב מטשעבין בשל המורא ממנו והיה רק מאזין כל מה שדיבר, לא כן אחיו רבי שמואל שהיה לו קשר מיוחד במינו עם הרב מטשעבין וזכה לדבר עמו רבות.

כמו כן, עוד בהיותו צעיר פחות מגיל מצוות, זכה לראות כבר אז ברוחב שכלו, הרבה הנהגות אצל הגאון המפורסם רבי דוד בהר"ן, שהיה בקשר הדוק עם אביו הרב שלמה זלמן . אותם השנים זכה גם להתאבק בעפרו של הגאון מטעפליק, והרבה מדרכיו וזכרונותיו שח בפני בני ביתו​

 

[גרינפלד]

לפני מספר שנים זכיתי לשוחח עם הגאון רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל בנו השני מעשרת ילדיו של הגרש"ז. שאלתי אותו, איך כל המידות טובות שהיו גדושות גבוה מעל גבוה אצל רבינו הסתדרו בבית עם ילדים אשר מן הסתם היה צריך מדי פעם לגעור או להעניש. וסיפר לי רבי אברהם דב, שאבא לא היה מעניש, ראשית כל, כי בדרך כלל לא היה צריך, ב"ה, ובפעמים הנדירות שכבר כן, זה היה על שני דברים: על שקר ועל קללה.

רבינו היה מקבל מכתבים מכל קצוות תבל, והיה משיב עליהם כדרכו, בפשטות ובבהירות. מצורפת כאן תשובה בכתב ידו על שאלה שנשלחה לרבינו לפני יותר מחמישים שנה (ז כסלו תשל"ג) בענין ביטוח חיים, האם אין בעצם העשיה של חסרון באמונה, ותשובתו הפשוטה והברורה הגיעה לאחר ימים ספורים. כמובן שאין כוונה להכניס את ראשנו בין הרים גדולים, ובין שיטות הפוסקים, ועל ההיקש מתקופתנו אנו לתקופה שמלפני כחמישים שנה, אלא לראות את הענווה והפשטות גם במכתב של כמה שורות…

נוסח השאלה הוא:

בזמן האחרון ביקרו בביתי כמה פעמים בענין ביטוחי חיים, הסבירו שישנם כאן 2 דברים, א. חסכון כספי לעתיד. ב. במקרה של אסון ח"ו אני מקבל סכום כסף כפי שאני מבטח את עצמי. רציתי לשאול בענין זה, מה לפי ההלכה וכן לגבי עניני אמונה.

ועל כך השיב מרן הגרש"ז:

ב"ה

כיון דנהוג עלמא בהכי, אין זה פגם במידת הביטחון לאנשים כמונו, ורק יוסף הצדיק אשר שם בה' מבטחו, לזה גודל ורום ערכו היה נחשב כפונה אל רהבים ושטי כזב במאמרו כי אם זכרתני, אבל לא לסתם אנשים.

ש.ז. אויערבאך​

הרב אברהם פוקס​

 

[אבא ביתך]

לכל מי שמכיר את המקום והאוירה.