סיון א' תמוז - יום פטירת רבי יצחק קנפנטון (2 צופים)

[גרינפלד]

רבי יצחק בן יעקב קנפנטון (ה'ק"כ - א' בתמוז ה'רכ"ג) היה מגדולי חכמי ספרד בדור שלפני הגירוש, היה ראש ישיבה, מקובל, רופא, מתמטיקאי, ואיש ציבור.

נולד בקסטיליה שבספרד בשנת ק"כ לאביו רבי יעקב שהיה מתלמידיו של רבי חסדאי קרשקש.

רבי יצחק קנפנטון עמד בראש ישיבה גדולה בסמורא שבצפון-מערב ספרד. תלמידיו, היו מגדולי חכמי ספרד בדור של גירוש ספרד ובהם: רבי יצחק די ליאון, רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה), רבי יצחק קארו, רבי שמואל ולנסי, רבי שמעון מיימי הקדוש, רבי יוסף בר חיון, רבי שלמה טורטייל, רבי משה אל פרנגי, רבי שם טוב אבן שם טוב (השני), רבי יוסף עוזיאל, רבי משה חלגאווה, רבי משה אל ולנסי ששימשו בסוף ימיו, וייתכן שאף רבי יצחק עראמה.

רבי אליהו קפשאלי מתאר את השפעתו הרבה בהעמדת תלמידים ובהרבצת תורה בתקופתו:
ויהי מן הגזרה ההיא והלאה רבו האנוסים בספרד... ומאז מתו רוב חכמי ספרד ונתבטלו הישיבות ושמם העולם ונשתכחה התורה כמעט. זאת ועוד אחרת, כי אף אחרי שחזרו ונתישבו רוב יושבי ספרד פנו אל החכמות החיצוניות וטבעו בטיט הי״ון... ולא שתו לבם רק להתכבד בין הגוים, וביניהם חצי מדבר יונית וחצי מדבר עברית, ויעזבו את התורה בקרן זווית... ולא היה א׳ מעיר ושנים ממשפחה אשר היו עוסקים בתלמוד.

ויקם ה' מושיע לישראל את האשל הגדול, עוז ומגדול, סיני ועוקר הרים, אמיץ לבו בגבורים, החכם הרב הגדול ר' יצחק קפנ"טון ז"ל והחזיר כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וישראל למעמדם, והחזיר עטרה ליושנה ולאיתנה, ועשה תלמידים הרבה ועשה סייג לתורה.

ומגדולי תלמידיו וידידיו היו ארבעה אשר מהם שתו כל העולם מים חיים וטובים והמה בכתובים. שם הראשון, עוקר הרים וטוחנן זה בזה, בוצינא קדישתא ופלפלא חריפא, הרב ר' יצחק אבואב ז"ל ... החכם ר' יצחק דליאון ... ר' יוסף חיון ז"ל, והנהר הרביעי הוא פרת שמימיו פורין ורבין החכם ר' שמעון מ"מי ... ומן ארבעתם יצאה תורה בספרד ובפורטוגאל ובארץ המערב. לכל המקום אשר הלכו שם, הלכה ברכה לרגלם בגבורה ולולי הם כבר כלתה תורה.
— סדר אליהו זוטא

נפטר בזקנה מופלגת בשנת רכ"ג בגיל 103 בפניאפייל שבספרד. רבי אברהם זכות מספר בספרו "ספר יוחסין השלם" שזכה לראותו כשהיה בן שש או שבע "ומי שרואה פניו כמקבל פני שכינה".

ספרו היחיד שהגיע לידנו הוא דרכי התלמוד העוסק בכללים ללימוד סוגיות התלמוד באופן שיטתי ומסודר. כללים אלו יושמו בדרך הלימוד בישיבתו של רבי יעקב בירב בצפת במאה ה-15.

מסורות בתורת הקבלה נמסרות בשמו על ידי מקובלים מאוחרים, אך רעיונותיו הקבליים לא נשמרו בכתב.

• דרכי התלמוד, ויניציאה שכ"ה
• דרכי התלמוד, ירושלים תשמ"א
• עלים לתרופה, גליון תרכ"ו (פרשת חוקת, תשס"ח, שנה י"ג)

רבי יצחק קנפנטון – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אוהב ספר]

מספר רבי אליהו קפשאלי אודות רבי יצחק קנפנטון:

"ויקם ה' מושיע לישראל את האשל הגדול, עוז ומגדול, סיני ועוקר הרים, אמיץ לבו בגבורים, החכם הרב הגדול ר' יצחק קפנ"טון ז"ל והחזיר כהנים לעבודתם ולוים לדוכנם וישראל למעמדם, והחזיר עטרה ליושנה ולאיתנה, ועשה תלמידים הרבה ועשה סייג לתורה מגדולי תלמידיו וידידיו היו ארבעה אשר מהם שתו כל העולם מים חיים וטובים והמה בכתובים. שם הראשון, עוקר הרים וטוחנן זה בזה, בוצינא קדישתא ופלפלא חריפא, הרב ר' יצחק אבואב ז"ל... החכם ר' יצחק דליאון... ר' יוסף חיון ז"ל, והנהר הרביעי הוא פרת שמימיו פורין ורבין החכם ר' שמעון מ"מי... ומן ארבעתם יצאה תורה בספרד ובפורטוגאל ובארץ המערב. לכל המקום אשר הלכו שם, הלכה ברכה לרגלם בגבורה ולולי הם כבר כלתה חררה (תורה?)"

 

[אוהב ספר]

 

[אוהב ספר]

דרכי התלמוד, ירושלים תשמ"א

לחץ כדי לכווץ...

יש גם בויקיטקסט

דרכי התלמוד – ויקיטקסט

he.wikisource.org

 

[אוהב ספר]

רבי אברהם זכות מספר ב'ספר יוחסין השלם' שזכה לראותו כשהיה בן שש או שבע, "ומי שרואה פניו כמקבל פני שכינה"

כוחו האינטלקטואלי יוצא הדופן מתואר על ידי רבי אברהם איבן מיגאש, המספר את ששמע מפי חכמים "אנשי אמת":

"היו לו כמה תלמידים מובהקים מגדולי התלמידים, וכשהייתה ההלכה עמוקה היה מצווה להם שיעיינו היטב כפי כוחם. והיה אומר קודם בואם לפניו: פלוני יאמר זה ולא יעבור מזה, ופלוני זה ופלוני זה, וכל זה בשיקול הדעת. ובבואם עם הספר לא יעברו פיו ולא ישנו דבריו ולא יפול דבר אחד מכל דבריו ארצה, שמאחר שיודע דרך עיונם וטבעם והדרך שילכו בה ולאנה הוא מגיע, היה מגיע באומד דעתו מה שיש לאל ידם להגיע בעיונם ובשקול דעתם"

ימיו האחרונים היו מרים: "והיה נע ונד בכל הארצות מדחי אל דחי מפני אימת המלכות. ושמעתי עליו כשהיה נרדף מפני השרים, שנשתטח על קבר הרב הגדול המקובל, הר' יצחק גיקאטילייא, וכשקם מעל קברו אמר לתלמידיו מהיום עד שמונה ימים אני מת" .

ר"י קנפנטון נפטר בגיל מופלג, ולפי ר' גדליה איבן יחיא היה בן 103 בעת פטירתו.

 

[אוהב ספר]

שיטת העיון התורנית של ר"י קנפנטון​

כאמור לעיל אין לנו הרבה ידיעות על חייו של ר"י קנפנטון, ולמעשה אין אנו יודעים הרבה על קורותיה של הספרות הרבנית בספרד במהלך המאה ה-15 באופן כללי . עם זאת, נותר בידינו ספר קטן הכמות אך גדול באיכות שזכה לפרסום רחב מאוד – פרי עטו של רבי יצחק קנפנטון. "דרכי התלמוד" שמו.

הספר "דרכי התלמוד" מביא לידי ביטוי ממוקד, חד ובהיר מאין כמוהו שיטת לימוד כמותית, צורנית-פורמלית, בלימוד התלמוד, שיטה שבספרד נודעה בכינוי: "שיטת העיון". עיקרה של שיטה זו הוא יישום שיטות החשיבה הרציונליות שרווחו בעת ההיא בלימוד הפילוסופיה ובהוראתה, גם ביחס ללימוד התלמוד .

רבי יצחק קנפנטון גדל, בצד מבועי התורה, גם על ברכי הפילוסופיה והמדעים בבית אביו שהיה אדם ששילב באישיותו תורה וחוכמה והיה רופא ומתמטיקאי .

לפי הצעתו של אברהם גרוס, המהפכה הגדולה מבית היוצר של רבי יצחק קנפנטון נעוצה בדרך התמודדותו עם "האתגר הפילוסופי", כמי שעמל להחזיר עטרת יהדות ספרד ליושנה. כדי להבין את מפעלו של ר"י קנפנטון, גרוס מדגים זאת באמצעות השוואה לאופי התייחסותו של הרא"ש בנידון.

הרא"ש דחה את הרעיון שבעניין מסויים ראוי לפסוק "רק מי שיהיה בקי בלשון ערב האמיתית", בעל חוכמה כללית, ובתשובתו הוא אומר: "יש תורה בישראל להביא ראיה ממשנה וגמרא בבלית וירושלמית, ולא יצטרכו להביא משלים לפסקי דינים, כי חכמת הפילוסופיא וחכמת התורה והמשפטים אינן על דרך אחת". הרא"ש אפוא אינו סבור כי התורה והפילוסופיה יכולות לדור בכפיפה אחת.

אבל "אם נחלק את הקשיים בהחזרת עטרת לימוד התורה ליושנה בקאסטיליה – וזאת כעיסוק דתי מרכזי – לקשיים חומרים ורוחניים, הרי שהפילוסופיה הייתה הגורם הרוחני העיקרי שעליו היה צריך להתגבר" .

רבי יצחק קנפנטון בחר בדרך הפוכה מזו של הרא"ש כדי להתמודד עם האתגר, וזאת על ידי זה שביסס את העיון התלמודי כדרך עיון הגיונית מתודולוגית. בכך יצר ר"י קנפנטון את המשוואה "תלמוד = היגיון", ובאופן זה ניתנה בידו האפשרות למשוך אל הישיבות תלמידם שדרכו, או שעמדו לדרוך, בנתיבי הפילוסופיה.

 

[אוהב ספר]

"דרכי התלמוד"​

במשך דורות רבים, לא נכתבו ספרים על מתודולוגיה של הוראת התלמוד. מאז, ועד התקופה המודרנית, לא ידוע לנו על ספרים העוסקים בתחום הזה.

ספרו של הר"י קנפנטון - ספר דידקטי פר-אקסלנס - בא כדי למלא פער נוקב: שיטתו שונה משאר מחברי כללים תלמודיים בכך שאינה מלמדת את התלמיד רק כללים ואוצר המילים אלא נותנת לו הדרכה מתודולוגית כדי שיוכל לארגן את הידע המוצג בפניו במטרה לעיין עיון עצמאי בכל קטע תלמודי שהוא. הכנה זו חיונית בהחלט כדי שהלומד יראה במבט כללי - והוא העיקר בלימוד העיוני בתלמוד - את הקטע הנלמד לפני שייגש לעיון הנקודתי.

כדי להגיע לרמה זו, שיטתו מפתחת שלושה מימדים:

1. עיון מֵרבי בסוגיה כדי להבין כל פרט ופרט של לשונה וסברתה, לחקור כללי הסגנון והלשון (דיוקים, העדרים, חיבורים) ולחפש אחרי הסיבה העמוקה של דבר. לשון אחר: אין להסתפק בפירוש מסוים אם אינו תואם למילים ללא דוחק.

2. שימוש בקנונים ובמושגים מתורת ההיגיון בפרשנות התלמוד.

3. פיתוח היכולת הפרשנית העצמאית של הלומד, לרבות היכולת להבין מה עשוי להיות פירוש נכון בסוגיה ומדוע.

שיטת ר"י קנפנטון משרתת את הלומד לא רק בלימוד המשנה או הגמרא, אלא גם בלימוד רש"י ורמב"ן שחיברו את פירושיהם על פי כללי התורה שבעל פה. לפי מיטב ידיעתנו, הוא הראשון שנתן כללים לעזרה בעיון בדברי הראשונים.

הספר מחולק לשני חלקים מובחנים ומשולבים זה בזה. החלק הראשון מציע ללומד להפנים אקסיומות שבלעדיהן לא יוכל להיכנס לעולם התלמוד. בחלק השני נערכה טכניקה פרשנית של התלמוד והנחיות לימודיות שבהן טמון חידוש מתודולוגי רב.

עיקרו של הספר "דרכי התלמוד" אפוא ומטרת חיבורו הם להפוך את ההנחות הלימודיות העיוניות הנהוגות בבתי המדרש לסדרה מפורטת של הוראות שתוכל לשמש כמדריך להוראת דרכי התלמוד וכסטנדרט ליצירת "שפה לימודית" אחידה ללומדי התורה בכל ישיבות ספרד. העובדה שרוב גדולי התורה בספרד בעת ההיא היו תלמידיו והלכו בדרכו, היא שנתנה את הדחיפה ליוזמה להצלחתה היוצאת מן הכלל של השיטה במשך תקופה של קרוב למאתיים שנה.

החיבור כולו מבוסס על שתי הנחות יסוד:

1. ההנחה הראשונה היא כי העיסוק הפרשני בסוגיה חייב למצוא את המפתחות להבנת עומקי הדברים ולחדירה לרבדים פנימיים יותר של הנאמר, באמצעות דיוק מקסימלי במילות הטקסט ובתחבירו, מתוך הנחה כי לא ייתכן שתהיה בטקסט הנלמד אפילו מילה אחת מיותרת. כך, לדוגמה, אם משפט שיכול היה להיכתב בשלוש מילים נכתב בארבע, הרי שבמקרה כזה חייבים אנו למצות את ההבדל המשתמע מן התוספת ולהבין מדוע נקטו בה דווקא. וכיוצא בהנה.

2. ההנחה השנייה היא, כי כל דברי המפרשים [לרוב הכוונה היא למפרשים שמן "הראשונים"] בסוגיה, בכל שלב משלבי התפתחותה, חכמים גדולים הם וכל מילה ומילה בדבריהם נשקלה בפלס ואין בה פגימה כלשהי.

ובלשונו של רבי יצחק קנפנטון: "תשים במונח במחשבתך כי כל אחד מן המדברים, אחד השואל ואחד המשיב, שהם בעלי שכל... אין בהם נפתל ועיקש... ולכן יש לך לעיין בכל דבריהם ולראות אם הם דברים של טעם... ויש לך להשתדל לקרב דבריהם ולתקנם בעניין שיהיו נאותים ומתקבלים ומתקרבים אצל השכל, ושלא לשאת ולתת עליהם עון אשמה של סברה רעועה או חלושה, כי לא נפל מכל דבריהם ארצה, כי כולם דברי אלקים חיים, ואם ריק הוא – מכם".
דרכי התלמוד נדפס בפעם הראשונה בקושטא בשנת רע"ה וכן בויניציאה בשנת שכ"ה במהדורה שלמה יותר. בדפוס מנטובה שנ"ג, הספר נקרא 'דרכי הגמרא'. וכן באמשטרדם בשנת תע"א. מהדורה מוערת ומתוקנת יצאה לאור בוויין ע"י הרב אייזק ווייס בשנת תרנ"א. הרב וווייס מתאר אותו כ"ספר שעשה הגאון הרב המובהק החכם הכולל השלם, כמהר"ר יצחק קאנפנטון תנצב"ה. להורות התלמידים הדרך ילכו בה בלימוד, וללמדם דעת קדושים חכמי הגמרא והמפרשים".

אף שספר זה מכיל בסך הכול עשרים דף הוא זכה להערכה רבה ולתפוצה רבה.

 

[אוהב ספר]

ר"י קנפנטון ותורת הקבלה​

רבי יצחק קנפנטון עסק גם בתורת הקבלה, כפי שנראה מדברי רבי אברהם בן ר' שלמה ארדוטיאל, הרואה את ר"י קנפנטון לא רק כמי שהושיע את יהדות ספרד מציפורני הפילוסופיה, אלא גם כמי שהציל את השלשלת של מסורת הקבלה מהינתקות ומכיליון, וכה כתב:

"החכמים שנויים רבים ובעיני הקורא בספרים מאוד יפלא ויחשוב זה לפלא פלאות, ויעלה על ליבו כי מחלוקת בין חכמים נפלה, וילך הלוך ובכה, ויפן כה וכה עד ששלחו לשונם בקודשי עליון והלעיגו על דבריהם, ודבקו בחכמות חיצוניות... לולי אשלי רברבי תלמידי הרב הגדול ר' יצחק קנפנטון".

הנה כי כן מתגלה לפנינו במאמר זה דמות של ענק בתורה ובהנחלת התורה לדורות הבאים בעידן של משבר רוחני גדול ומשבר פוליטי-דמוגרפי של העם היהודי, ואף כי שמו אינו מצוי אולי בפי הכול – הרי שפועלו הכביר בתלמוד התורה ובהנחלתה, כעמוד המסורה ושלשלת הקבלה, חצב אותו לנצח בסלעי-העד של העם היהודי.