- הודעות
- 4,722
- תודות
- 17,139
- נקודות
- 895
לאחר שלמדנו בפרשת תרומה על הציווי לעשיית המשכן וכליו, אנו עוברים בפרשת תצווה ללמוד על הציווי לעשות את הבגדים שלבשו הכהנים. ואילו החלק השני של הפרשה עוסק בסדר עבודת שבעת ימי המילואים לפני חנוכת המשכן.
א. טחינת זיתים
בני ישראל הצטוו לתרום למשכן שמן מזיתים משובחים שהתבשלו בראש העץ. מכל גרגר זית כותשים במכתשת רק טיפה אחת של שמן זך ללא שמרים, וזהו השמן למאור. אחר כך מעבירים את הזית לטחינה בריחיים לייצור שמן שאינו זך, המשמש למנחות.
בשמן הזך הדליקו הכהנים את המנורה במשכן. הנרות דלקו רק בלילה, ולשם כך הניחו בכל בזיך במנורה שמן בשיעור 'חצי לוג' הדולק מערב עד בוקר.
ב. משבצות פשתן
הכהנים התקדשו לכהונה על ידי לבישת בגדי כהונה לכבוד ולתפארת, שנעשו על ידי חכמי הלב, שלקחו מהעם תרומות עבור עשיית הבגדים: זהב, צמר צבוע בתכלת, וארגמן, ותולעת-שני.
כהן הדיוט לבש 4 בגדים: מכנסיים, כתונת, אבנט, ומגבעת. והכהן-הגדול לבש עוד 4 בגדים: מעיל, אפוד, חושן, וציץ. כהן שעבד בלי אחד הבגדים, התחייב מיתה.
סדר הלבישה היה כך: א. הכהן-הגדול לבש תחילה על בשרו את 'כתונת-תשבץ' - חלוק מפשתן הארוג בדוגמת נוי כעין משבצות למושב יהלומים. ב. על הכתונת חגר את האבנט. ג. אחר כך לבש את ה'מעיל' - חלוק העליון מתכלת. ד. עליו לבש את ה'אפוד' וה'חושן'. ה. ועל ראשו - כובע המצנפת.
ג. שבטים צדיקים
האפוד נארג מחוטים מיוחדים, כשבכל חוט נשזרו 28 חוטים - חוטי זהב עם חוטי תכלת ארגמן ותולעת שני. האפוד נתלה מאחורי גב הכהן עד כפות רגליו, וממנו יצאה חגורה. מעל החגורה נתפרו שתי כתפות שעלו עד הכתפיים, בראשם הותקנו משבצות זהב בהם נקבעו 'אבני שוהם', עליהם נחקקו שמות השבטים, למען יראה ה' את שמותיהם ויזכור צדקותם.
ד. ארבע שורות
החושן, בא לכפר על דיינים שקלקלו את המשפט, והוא היה עשוי אריג ברוחב זרת ובאורך פעמיים זרת, את הבד הארוך קיפלו באמצעו, והניחו בתוכו כתב של שם המפורש הנקרא 'אורים ותומים'. על גבי החושן היו ארבע שורות, זו מעל זו, של אבנים טובות, בכל שורה שלש אבנים, ובסך הכל 12 אבנים, עליהם נחקקו שמות 12 השבטים, לפי סדר לידתם. כדי שהחושן לא יזוז ממקומו הוא נקשר לאפוד בשרשרות זהב מלמעלה, ובחוטי תכלת מלמטה.
ה. הנחת תפילין
המעיל היה כולו תכלת, ופתח בית הצוואר היה כפול ומחוזק לתוכו למען לא ייקרע. בתחתיתו היו פעמוני זהב וכדורי בד עשויים כרימון.
על מצחו לבש הכהן הגדול ציץ זהב שנחקק עליו 'קדש להוי"ה', והוא נקשר בחוטי תכלת אל עורפו, הציץ היה מכפר על דם וחֵלב שהוקרבו בטומאה. בין הציץ למצנפת הניח הכהן הגדול תפילין.
ו. השראת השכינה
משה רבינו הצטווה לקדש את הכהנים ולמנותם לתפקידם, על פי סדר מיוחד של העבודה בשבעת ימי המילואים [ראה מסגרת].
בשבעת ימי המילואים הקריב משה את קרבן התמיד בבוקר ובין הערביים, וכן את מנחת התמיד, וניסך יין על המזבח, כפי שמקריבים לדורות בכל יום. על ידי כל הקרבנות הללו התקדש המזבח והקב"ה השרה שכינתו בישראל.
גם במשך הדורות, כל המתמנה לכהן גדול, צריך ללבוש את שמונת הבגדים במשך שבעה ימים.
ז. עץ מצופה
מזבח הזהב הפנימי היה עשוי עץ מצופה זהב, והוא הוצב באהל מועד, עליו הקטירו בכל יום בבוקר ובערב את קטורת הסמים, וגם הכהן הגדול הזה על המזבח ביום הכיפורים מדם הפר והשעיר, אך חל איסור להקריב על המזבח כל קרבן אחר.
תורה שבכתב
א. טחינת זיתים
בני ישראל הצטוו לתרום למשכן שמן מזיתים משובחים שהתבשלו בראש העץ. מכל גרגר זית כותשים במכתשת רק טיפה אחת של שמן זך ללא שמרים, וזהו השמן למאור. אחר כך מעבירים את הזית לטחינה בריחיים לייצור שמן שאינו זך, המשמש למנחות.
בשמן הזך הדליקו הכהנים את המנורה במשכן. הנרות דלקו רק בלילה, ולשם כך הניחו בכל בזיך במנורה שמן בשיעור 'חצי לוג' הדולק מערב עד בוקר.
ב. משבצות פשתן
הכהנים התקדשו לכהונה על ידי לבישת בגדי כהונה לכבוד ולתפארת, שנעשו על ידי חכמי הלב, שלקחו מהעם תרומות עבור עשיית הבגדים: זהב, צמר צבוע בתכלת, וארגמן, ותולעת-שני.
כהן הדיוט לבש 4 בגדים: מכנסיים, כתונת, אבנט, ומגבעת. והכהן-הגדול לבש עוד 4 בגדים: מעיל, אפוד, חושן, וציץ. כהן שעבד בלי אחד הבגדים, התחייב מיתה.
סדר הלבישה היה כך: א. הכהן-הגדול לבש תחילה על בשרו את 'כתונת-תשבץ' - חלוק מפשתן הארוג בדוגמת נוי כעין משבצות למושב יהלומים. ב. על הכתונת חגר את האבנט. ג. אחר כך לבש את ה'מעיל' - חלוק העליון מתכלת. ד. עליו לבש את ה'אפוד' וה'חושן'. ה. ועל ראשו - כובע המצנפת.
ג. שבטים צדיקים
האפוד נארג מחוטים מיוחדים, כשבכל חוט נשזרו 28 חוטים - חוטי זהב עם חוטי תכלת ארגמן ותולעת שני. האפוד נתלה מאחורי גב הכהן עד כפות רגליו, וממנו יצאה חגורה. מעל החגורה נתפרו שתי כתפות שעלו עד הכתפיים, בראשם הותקנו משבצות זהב בהם נקבעו 'אבני שוהם', עליהם נחקקו שמות השבטים, למען יראה ה' את שמותיהם ויזכור צדקותם.
ד. ארבע שורות
החושן, בא לכפר על דיינים שקלקלו את המשפט, והוא היה עשוי אריג ברוחב זרת ובאורך פעמיים זרת, את הבד הארוך קיפלו באמצעו, והניחו בתוכו כתב של שם המפורש הנקרא 'אורים ותומים'. על גבי החושן היו ארבע שורות, זו מעל זו, של אבנים טובות, בכל שורה שלש אבנים, ובסך הכל 12 אבנים, עליהם נחקקו שמות 12 השבטים, לפי סדר לידתם. כדי שהחושן לא יזוז ממקומו הוא נקשר לאפוד בשרשרות זהב מלמעלה, ובחוטי תכלת מלמטה.
ה. הנחת תפילין
המעיל היה כולו תכלת, ופתח בית הצוואר היה כפול ומחוזק לתוכו למען לא ייקרע. בתחתיתו היו פעמוני זהב וכדורי בד עשויים כרימון.
על מצחו לבש הכהן הגדול ציץ זהב שנחקק עליו 'קדש להוי"ה', והוא נקשר בחוטי תכלת אל עורפו, הציץ היה מכפר על דם וחֵלב שהוקרבו בטומאה. בין הציץ למצנפת הניח הכהן הגדול תפילין.
ו. השראת השכינה
משה רבינו הצטווה לקדש את הכהנים ולמנותם לתפקידם, על פי סדר מיוחד של העבודה בשבעת ימי המילואים [ראה מסגרת].
בשבעת ימי המילואים הקריב משה את קרבן התמיד בבוקר ובין הערביים, וכן את מנחת התמיד, וניסך יין על המזבח, כפי שמקריבים לדורות בכל יום. על ידי כל הקרבנות הללו התקדש המזבח והקב"ה השרה שכינתו בישראל.
גם במשך הדורות, כל המתמנה לכהן גדול, צריך ללבוש את שמונת הבגדים במשך שבעה ימים.
ז. עץ מצופה
מזבח הזהב הפנימי היה עשוי עץ מצופה זהב, והוא הוצב באהל מועד, עליו הקטירו בכל יום בבוקר ובערב את קטורת הסמים, וגם הכהן הגדול הזה על המזבח ביום הכיפורים מדם הפר והשעיר, אך חל איסור להקריב על המזבח כל קרבן אחר.
תורה שבכתב