מתני' מכות ב' ע"א
כיצד העדים נעשין זוממין מעידין אנו באיש פלני שהוא בן גרושה ובן חלוצה אין אומרים וכו'
רד"ה אין אומרים: אם הוזמו והם כהנים. רש"י לכאו' מעמיד שהעדים כהנים דרק בהם שייך פסול דב"ג וחלוצה
הריטב"א כותב דאפ' להעמיד שהעדים ישראל ושייך בהם פסול דיפסול את אשתו מהכהונה אם ימות, וכן המאירי כותב דשייך להעמיד בישראלים שיפסלו את בתם מן הכהונה.
ולכאו' יש להסביר את מחלו' רש"י והריטב"א והמאירי ע"פ מה דאמרינן ביבמות (מה ע"א) דעבד ועכו"ם שנשאו בת ישראל בנה פגום לכהונה ורש"י שם [ד"ה בנה פגום] כותב דבבנה לא שייך פסול כהונה ויכול להנשא לכהנת אלא אומר שהגמ' דברה על בתה שפסולה לכהונה, אבל הרמב"ן חולק ערש"י שם ומעמיד בבנה, והריטב"א מסביר את מחלוקתם דרש"י ס"ל שכיון שלא שייך בו פסול כהונה לא נחשב פסול אבל הרמב"ן ס"ל דאע"פ שאין לו נפק"מ בפסול זה חל עליו פסול ויהיה נפקותא כלפי בת הבן שלרש"י תהיה מותר בכהונה, אבל לרמב"ן תהיה פסולה לכהונה כיון שחל על אביה שם פסול, וממילא רש"י כאן לשי' שלא שייך שהעד יהיה ישראל כי לא חל עליו שם פסול, אבל הריטב"א והמאירי ס"ל כהרמב"ן שאע"פ שאין לו נפקותא חל עליעו שם פסול וכן מעמידים שהעדים ישראל ונפק"מ כלפי נשותיהם או בתם.
ולכאו' יש לדון לפי ההו"א שהעדים נעשים ב"ג וחלוצה, האם נעשים חללים ממש ומקבלים כל דיני חלל בין לחומרא ובין לקולא, או שמקבלים רק את החומרות של חלל כגון שלא מקבלים מתנות כהונה ואסורים בעבודה אבל לא מקבלים את הקולות, ונפק"מ אם העדים יוכלו להנשא לגרושה או לא דאם מקבלים כל דיני חלל יכולים להנשא לגרושה כמו חלל, אבל אם מקבלים רק את החומרות לא יוכלו להנשא לגרושה.
רעק"א אומר שהעדים לא מוגדרים כחללים אלא מקבלים רק את החומרות של חלל.
ר' חיים מבריסק (בסטנסיל) חולק על רעק"א ואומר שהעדים מקבלים את כל דיני חלל וחל עליהם שם חלל ואף מקבלים את הקולות כיון שהקולות מגיעים מצד פסולם שברגע שנהיה חלל יורד מדרגת כהונתו ומחמת הירידה בדרגתו מותר בגרושה, וכך גם בעד"ז יורדים מדרגת כהונתם ומותרים בגרושה.
תוס' [ד"ה מעידין שהוא ב"ג] הקשה מדוע המשנה לא הביאה ממזר.
רעק"א אומר דלשי' ל"ק כיון שמקבלים רק את החומרות ואם נעמיד בממזר העדים יהיו אסורים בכשרות כי זה חומרא בממזר שאסור בכשרות והעדים יהיו אסורים גם בפסולות דזה קולא בממזר שמותר בפסולות והעדים לא מקבלים את הקולות וממילא יהיו אסרים על כל הנשים שבעולם.
ור' חיים מתרץ את שאלת תוס' לשי' דיש לחקור בפסולי קהל האם ההיתר לבוא זה בזה בא מחמת פסולם דכיון שיש להם פסול פקע מינייהו קדושת קהל וע"כ מותרים בפסולי קהל, או שאין היתרם משום שיש להם דין פסול נפקע מהם היתרם אלא דין מיוחד בכל הפסולים שמותרים זה בזה ונראה להביא ראי' מדברי הרמב"ם שכתב [בפט"ז מהל' איסורי ביאה הל' א' וב'] דפצוע דכא אסור לבוא בקהל והואיל ופצוע דכא אסור לבוא בקהל לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספיקות אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית שהרי אסורה מן התורה עכ"ל וצריך ביאור דמאי שנא דהותר בפסולי כהונה ולא בפסולי קהל ולפי"ז ניחא דפסולי כהונה ההיתר מסתעף מן הפסול ולכן כשנעשה פצוע דכא ונפסל דפקע מיניה קדושת כהונה הרי הוא מותר בפסולים משא"כ היתר בפסולי קהל דהתירן הוא משום דלא הוי קהל ולא משום דמפסלי מקהל וע"כ פצוע דכא כיון דהוא בכלל קהל אלא דאיפסל לבא בקהל לא הותר בפסולים, אלא דזה ב' דינים נפרדים, א') דלא הוו קהל, ב') דפסולים לבא בקהל.
ולפי"ז הא נמצא דגבי עדים זוממין אם יעשו לבן גרושה יהיו לכל דבר כבן גרושה בין להחומרות ובין להקולות דכיון שכל ההיתר דבן גרושה מותר בפסולי כהונה הוא נובע מהדין פסול כהונה דכיון שהוא פסול לכהונה ואין עליו קדושת כהונה הרי הוא מותר בפסולי כהונה, וא"כ גם העדים זוממין אם יעשו לבן גרושה ויהא בהם הפסול לכהונה יותרו באיסורי כהונה משא"כ באיסורי קהל מאחר דאין ההיתר נובע מהדין פסול כי אם דזה דין באיסורי קהל שהותרו לבא זב"ז וא"כ אם נאמר בהעדים זוממים דין דכאשר זמם אין זה כי אם על החומרות לאוסרם לקהל אבל לא על הקולות להתירם בפסולי קהל דעל הקולות לא שייך כאשר זמם ובלא דין כאשר זמם אין להתירם כיון דהא אין ההיתר נובע מהפסול.
ולפי"ז הרי ל"ש בפסולי קהל דין כאשר זמם דהרי נגרע להם יותר משזממו דעל מי שהעידו לפוסלו הרי התירו אותו נגד זה בפסולים ורצו להקל בו להחמיר משא"כ הם ישארו בב' החומרות של כשרים ופסולים ממילא אין זה כאשר זמם, והא דבעינן בגמ' לדין דלו ולא לזרעו הא לאו הכי הי' בהם דכאשר זמם הוא רק בפסולי כהונה שנעשו פסולים בין להקל בין להחמיר והוי שפיר כאשר זמם אבל לא בפסולי קהל ושפיר מיושב קושית התוס'.
הפורת יוסף מתרץ על תוס' דאסורים בכל הנשים שבעולם דשויה אנפשיה חתיכא דאיסורא דבשעת עדותו העמיד עצמו ככשר ואסר על עצמו את הפסולות ולכן אסור בכל הנשים.
ולכאו' הריטב"א ס"ל כרעק"א דלא חל עליו שם חלל אלא מקבל רק את החומרות ושייך באשתו ובבתו, משא"כ רש"י ס"ל כהגר"ח דחל עליו שם חלל ולכן ל"ש בישראל אלא בהנים בלבד כיון שחל עליו שם חלל.
כיצד העדים נעשין זוממין מעידין אנו באיש פלני שהוא בן גרושה ובן חלוצה אין אומרים וכו'
רד"ה אין אומרים: אם הוזמו והם כהנים. רש"י לכאו' מעמיד שהעדים כהנים דרק בהם שייך פסול דב"ג וחלוצה
הריטב"א כותב דאפ' להעמיד שהעדים ישראל ושייך בהם פסול דיפסול את אשתו מהכהונה אם ימות, וכן המאירי כותב דשייך להעמיד בישראלים שיפסלו את בתם מן הכהונה.
ולכאו' יש להסביר את מחלו' רש"י והריטב"א והמאירי ע"פ מה דאמרינן ביבמות (מה ע"א) דעבד ועכו"ם שנשאו בת ישראל בנה פגום לכהונה ורש"י שם [ד"ה בנה פגום] כותב דבבנה לא שייך פסול כהונה ויכול להנשא לכהנת אלא אומר שהגמ' דברה על בתה שפסולה לכהונה, אבל הרמב"ן חולק ערש"י שם ומעמיד בבנה, והריטב"א מסביר את מחלוקתם דרש"י ס"ל שכיון שלא שייך בו פסול כהונה לא נחשב פסול אבל הרמב"ן ס"ל דאע"פ שאין לו נפק"מ בפסול זה חל עליו פסול ויהיה נפקותא כלפי בת הבן שלרש"י תהיה מותר בכהונה, אבל לרמב"ן תהיה פסולה לכהונה כיון שחל על אביה שם פסול, וממילא רש"י כאן לשי' שלא שייך שהעד יהיה ישראל כי לא חל עליו שם פסול, אבל הריטב"א והמאירי ס"ל כהרמב"ן שאע"פ שאין לו נפקותא חל עליעו שם פסול וכן מעמידים שהעדים ישראל ונפק"מ כלפי נשותיהם או בתם.
ולכאו' יש לדון לפי ההו"א שהעדים נעשים ב"ג וחלוצה, האם נעשים חללים ממש ומקבלים כל דיני חלל בין לחומרא ובין לקולא, או שמקבלים רק את החומרות של חלל כגון שלא מקבלים מתנות כהונה ואסורים בעבודה אבל לא מקבלים את הקולות, ונפק"מ אם העדים יוכלו להנשא לגרושה או לא דאם מקבלים כל דיני חלל יכולים להנשא לגרושה כמו חלל, אבל אם מקבלים רק את החומרות לא יוכלו להנשא לגרושה.
רעק"א אומר שהעדים לא מוגדרים כחללים אלא מקבלים רק את החומרות של חלל.
ר' חיים מבריסק (בסטנסיל) חולק על רעק"א ואומר שהעדים מקבלים את כל דיני חלל וחל עליהם שם חלל ואף מקבלים את הקולות כיון שהקולות מגיעים מצד פסולם שברגע שנהיה חלל יורד מדרגת כהונתו ומחמת הירידה בדרגתו מותר בגרושה, וכך גם בעד"ז יורדים מדרגת כהונתם ומותרים בגרושה.
תוס' [ד"ה מעידין שהוא ב"ג] הקשה מדוע המשנה לא הביאה ממזר.
רעק"א אומר דלשי' ל"ק כיון שמקבלים רק את החומרות ואם נעמיד בממזר העדים יהיו אסורים בכשרות כי זה חומרא בממזר שאסור בכשרות והעדים יהיו אסורים גם בפסולות דזה קולא בממזר שמותר בפסולות והעדים לא מקבלים את הקולות וממילא יהיו אסרים על כל הנשים שבעולם.
ור' חיים מתרץ את שאלת תוס' לשי' דיש לחקור בפסולי קהל האם ההיתר לבוא זה בזה בא מחמת פסולם דכיון שיש להם פסול פקע מינייהו קדושת קהל וע"כ מותרים בפסולי קהל, או שאין היתרם משום שיש להם דין פסול נפקע מהם היתרם אלא דין מיוחד בכל הפסולים שמותרים זה בזה ונראה להביא ראי' מדברי הרמב"ם שכתב [בפט"ז מהל' איסורי ביאה הל' א' וב'] דפצוע דכא אסור לבוא בקהל והואיל ופצוע דכא אסור לבוא בקהל לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספיקות אבל פצוע דכא וכרות שפכה אסור בממזרת ודאית שהרי אסורה מן התורה עכ"ל וצריך ביאור דמאי שנא דהותר בפסולי כהונה ולא בפסולי קהל ולפי"ז ניחא דפסולי כהונה ההיתר מסתעף מן הפסול ולכן כשנעשה פצוע דכא ונפסל דפקע מיניה קדושת כהונה הרי הוא מותר בפסולים משא"כ היתר בפסולי קהל דהתירן הוא משום דלא הוי קהל ולא משום דמפסלי מקהל וע"כ פצוע דכא כיון דהוא בכלל קהל אלא דאיפסל לבא בקהל לא הותר בפסולים, אלא דזה ב' דינים נפרדים, א') דלא הוו קהל, ב') דפסולים לבא בקהל.
ולפי"ז הא נמצא דגבי עדים זוממין אם יעשו לבן גרושה יהיו לכל דבר כבן גרושה בין להחומרות ובין להקולות דכיון שכל ההיתר דבן גרושה מותר בפסולי כהונה הוא נובע מהדין פסול כהונה דכיון שהוא פסול לכהונה ואין עליו קדושת כהונה הרי הוא מותר בפסולי כהונה, וא"כ גם העדים זוממין אם יעשו לבן גרושה ויהא בהם הפסול לכהונה יותרו באיסורי כהונה משא"כ באיסורי קהל מאחר דאין ההיתר נובע מהדין פסול כי אם דזה דין באיסורי קהל שהותרו לבא זב"ז וא"כ אם נאמר בהעדים זוממים דין דכאשר זמם אין זה כי אם על החומרות לאוסרם לקהל אבל לא על הקולות להתירם בפסולי קהל דעל הקולות לא שייך כאשר זמם ובלא דין כאשר זמם אין להתירם כיון דהא אין ההיתר נובע מהפסול.
ולפי"ז הרי ל"ש בפסולי קהל דין כאשר זמם דהרי נגרע להם יותר משזממו דעל מי שהעידו לפוסלו הרי התירו אותו נגד זה בפסולים ורצו להקל בו להחמיר משא"כ הם ישארו בב' החומרות של כשרים ופסולים ממילא אין זה כאשר זמם, והא דבעינן בגמ' לדין דלו ולא לזרעו הא לאו הכי הי' בהם דכאשר זמם הוא רק בפסולי כהונה שנעשו פסולים בין להקל בין להחמיר והוי שפיר כאשר זמם אבל לא בפסולי קהל ושפיר מיושב קושית התוס'.
הפורת יוסף מתרץ על תוס' דאסורים בכל הנשים שבעולם דשויה אנפשיה חתיכא דאיסורא דבשעת עדותו העמיד עצמו ככשר ואסר על עצמו את הפסולות ולכן אסור בכל הנשים.
ולכאו' הריטב"א ס"ל כרעק"א דלא חל עליו שם חלל אלא מקבל רק את החומרות ושייך באשתו ובבתו, משא"כ רש"י ס"ל כהגר"ח דחל עליו שם חלל ולכן ל"ש בישראל אלא בהנים בלבד כיון שחל עליו שם חלל.