ויגש בדברי התרגום יונתן שהעגלות היו נמשכות ע"י שוורים (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
קחו לכם מארץ מצרים עגלות (מה יט)

בתרגום יונתן "סיבו לכון מארעא דמצרים סדני דמינגדן בתורתי", היינו שנמשכות בשוורים. והטעם ששלח דוקא עגלות הנמשכות ע"י בקר, ביאר הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל ע"פ מה שכתב בדעת זקנים לקמן פסוק כ"ז, דעגלות אלו היו סימן ליעקב אבינו שפירש ממנו בפרשת עגלות המשכן. והרי עגלות המשכן נמשכו על ידי בקר כמבואר בפרשת נשא (ז ג), ויוסף עשה דומיא דעגלות אלו.

ובדרשות רבי יהושע אבן שועיב זצ"ל כתב עוד טעם לכך ששלח לו שוורים, לרמוז על מדתו של יוסף שנקרא שור, שנאמר "בכור שורו הדר לו", ע"כ.
​

◆ ◆ ◆​

ואפשר לומר עוד בזה, דהנה מצינו בכמה דוכתי דמשא כלי הקודש היה דוקא על ידי בקר, וכמו שמצינו בעגלות המשכן שהיו נושאים בהם את הקרשים, וכן מצינו כשהעלו את הארון מבית אבינדב בגבעה היה על ידי עגלה חדשה ונושאי העגלה היו בקר כדכתיב בשמואל ב' ו', ואף הפלשתים כשהשיבו את הארון עשו כן על ידי פרות עלות. ולכאורה טעם הדבר הוא משום כבוד כלי הקודש, שיהיו נישאים על גבי בהמות טהורות.

ומעתה יתכן לומר, דהנה במדרש אמרו שהעצי שיטים של הארון והקרשים היו ממה שיעקב אבינו נטע, והורידום עמם בני ישראל למצרים. ומבואר שם במדרש שמיד משעת נטיעתם כבר נהגו בהם קדושה, או משום שהקדישום לאלתר או משום עכ"פ משום מנהג ומעלה בעלמא, [עי"ש שדנו אפילו על העצים שנשארו ולא קצצום האם מותרים בהנאה, ועי' ביפה תואר שם]. וא"כ נמצא שבעגלות אלו עצמן ששלח יוסף הורידו את העצים לקרשים, ולכן היתה הנהגת העגלות דוקא על ידי בקר, כדרך נשיאת כלי קודש שהוא על ידי בהמה טהורה, וכמו נשיאת הקרשים לדורות בעגלות המשכן.​