אלול בהעדר תורת הבעל שם טוב, חודש אלול צבוע בצבע קודר ומדכדך (1 צופה)

[חסידישער כולל יונגערמאן]

שיחה מאלפת עם המשפיע לאלפים הגה”ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד מח”ס‘ אש המועדים’, אודות החידוש שחולל הבעש”ט בעבודת התשובה (עמוד 4)

כשלומדים את המאמר ד"ה אני לדודי בלקוטי תורה, מגלים ”אלול“ חדש שיסודו בבית המדרש החסידי - כזה שלא היה מוכר עד לאותם ימים. שם מבואר כיצד הקב“ה מופיע כמלך בשדה, והוא מראה לכל ”פנים שוחקות“ ומקבל את הבאים לחלות פניו ”בסבר פנים יפות“ - שזו משמעות דברי המקובלים בעניין התגלות י“ג מידות הרחמים בחודש זה - בדיוק להפך מהדרך בה מצטייר חודש אלול בהעדר אור החסידות, בה כביכול הקב“ה מופיע בפנים של רוגז ומפשפש בחסרונותיו של כל אחד".

זהו, אם כן, סודו של יום ח“י אלול, כפי שרמזו צדיקים שהבעל שם טוב הכניס ”חיות באלול“. בהעדר תורת הבעל שם טוב, חודש אלול צבוע בצבע קודר ומדכדך. אמנם, חשף ה‘ את זרוע קדשו ושלח לעולמנו את נשמת בעל שם טוב, וכך למדנו סדר עבודה עמוק ועשיר המאיר באור יקרות את סגולת ימים אלו: תמורת זה שיהודי יהיה עסוק בעצמו ובחישובים המטיבים לו – עיסוקו העיקרי יהיה במלכותו של הקב“ה.

מבט כזה הוא אחר ושונה לחלוטין מראש השנה על דרך המוסר. בלי אורה של חסידות, בראש השנה האדם מרגיש את עצמו במרכז, לפי ההבנה שהקב"ה ובית דינו וכל פמליא של מעלה עסוקים איתו, דנים במעשיו ושוקלים את עתידו לשנה הבאה. אבל על פי החסידות עצמו, במרכז נמצא הקב"ה עצמו, והשאלה היא רק מי יזכה להיות חלק ממלכות ה'.

 

[שמעון הגלילי]

בהעדר תורת הבעל שם טוב, חודש אלול צבוע בצבע קודר ומדכדך​

יכול להיות שיש כאלו שזה מה שנותן להם חיות באלול!

 

[מחכה]

בעניין זה יש סיפור מר' לייבל אייגר שלמד על עבודת התשובה בקוצק, אולי ישנו המקור לאי מי מהרה''ג דכאן?

 

[שירת העשבים]

במחילה מכבוד הרה"ג פותח האשכול, הכותרת מעט צורמת...
וכי לפני הבעש"ט כולם ראו את אלול בצבע קודר ומדכדך?
וכי כל גדולי התורה והיראה שבאו אחר הבעש"ט, ולא הלכו לאורו, ראו את אלול בצבע קודר ומדכדך???

 

[שים חלקינו בתורתך]

שיחה מאלפת עם המשפיע לאלפים הגה”ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד מח”ס‘ אש המועדים’, אודות החידוש שחולל הבעש”ט בעבודת התשובה (עמוד 4)

כשלומדים את המאמר ד"ה אני לדודי בלקוטי תורה, מגלים ”אלול“ חדש שיסודו בבית המדרש החסידי - כזה שלא היה מוכר עד לאותם ימים. שם מבואר כיצד הקב“ה מופיע כמלך בשדה, והוא מראה לכל ”פנים שוחקות“ ומקבל את הבאים לחלות פניו ”בסבר פנים יפות“ - שזו משמעות דברי המקובלים בעניין התגלות י“ג מידות הרחמים בחודש זה - בדיוק להפך מהדרך בה מצטייר חודש אלול בהעדר אור החסידות, בה כביכול הקב“ה מופיע בפנים של רוגז ומפשפש בחסרונותיו של כל אחד".

זהו, אם כן, סודו של יום ח“י אלול, כפי שרמזו צדיקים שהבעל שם טוב הכניס ”חיות באלול“. בהעדר תורת הבעל שם טוב, חודש אלול צבוע בצבע קודר ומדכדך. אמנם, חשף ה‘ את זרוע קדשו ושלח לעולמנו את נשמת בעל שם טוב, וכך למדנו סדר עבודה עמוק ועשיר המאיר באור יקרות את סגולת ימים אלו: תמורת זה שיהודי יהיה עסוק בעצמו ובחישובים המטיבים לו – עיסוקו העיקרי יהיה במלכותו של הקב“ה.

מבט כזה הוא אחר ושונה לחלוטין מראש השנה על דרך המוסר. בלי אורה של חסידות, בראש השנה האדם מרגיש את עצמו במרכז, לפי ההבנה שהקב"ה ובית דינו וכל פמליא של מעלה עסוקים איתו, דנים במעשיו ושוקלים את עתידו לשנה הבאה. אבל על פי החסידות עצמו, במרכז נמצא הקב"ה עצמו, והשאלה היא רק מי יזכה להיות חלק ממלכות ה'.

לחץ כדי לכווץ...

רח"ל מהאי דעתא.

 

[שמעון הגלילי]

רח"ל מהאי דעתא.

לחץ כדי לכווץ...

אתה כותב רח"ל,
שזה ר"ת- 'רחמנא ליצלן', ז"א שאתה יודע ומאמין שהקב"ה הוא רחמן.

א"כ אז למה ליצלן מהאי דעתא?
זה מה שהטקסט הנ"ל בא להביע, שהקב"ה הוא רחמן!
ואידך זיל גמור.

 

[אחוה דעי]

אני מעדיף להשאר בחודש אלול ועבודת התשובה של רבינו יונה מגירונדי ובעל חובות הלבבות, ושאר רבותינו
וטוב לי כך

 

[אחוה דעי]

כיצד נראה אותו אלול קודר במבט חסידי?

צעקת ר' חצקל - אלול! | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[נושם עמוק]

אלול בשבילנו חשוב ונעלה, בכדי לערב בו דברים אחרים... גם אם חשובים לכשעצמם!

 

[נדיב לב]

טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג אימת הדין... (ובכללם "המשפיע לאלפים" שליט"א) ולא השכילו לדעת שפחד יראה ואימת הדין הם בעיקר תולדה מעבודת הימים!

ולכן משפט כמו זה שצוטט בכותרת האשכול - "בהעדר תורת הבעל שם טוב, חודש אלול צבוע בצבע קודר ומדכדך", יש בו משהו מצועצע, חיצוני מתגרה... ואפילו שטחי! כי מהות הימים הללו - גם לשיטת בעלי המוסר - אינם עצם הפחד, פחד לשם פחד, פלצות לשם פלצות, אלא עבודה רצינית והתכוננות כדבעי לקראת יום הדין, זה לוז הימים הללו, ורק ממילא בא הפחד והיראה.

וכמו שכתב הרמב"ם בפיהמ"ש "לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם, ויראה ממנו, ומברח ומנוס אליו, ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה". וכן כתב בהלכות חנוכה "לפי שהן ימי תשובה ויראה ופחד".
ואף רבינו הט"ז שכתב "ואף על גב שאנו בטוחים שנצא זכאים בדין מ"מ צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין ועי"כ נזכר לזכות". אין כוונתו לעטות מסכה של אימה, ולזרום בסטרס עם כולם. אלא להגיע להכרה כזו לחיות אותה, דבר שבא על ידי עמל פשפוש והכנעה.

וכן ראוי לצטט את דברי רבינו יונה (שערי תשובה ב יד) וזת"ד: הירא את דבר השם לבו יחיל בקרבו, בדעתו כי כל מעשיו בספר נכתבים, ובעת ההיא האלקים יביא במשפט את כל מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע, כי האדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, ובעת אשר ידע האדם כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם, הלא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו, ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו, ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר חפציו, ולא ישגיח לפתח ולשדד אדמתו, ולא יפנה דרך כרמים, ולא יתרפה ביום צרה מהכין לב להנצל כצבי מיד. לכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם עדי ערב בימים הנוראים ימי הדין והמשפט, ואינם יודעים מה יהיה משפטם... וראוי לכל ירא אלקים למעט בעסקיו ולהיות רעיוניו נחיתים ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו ולחפש דרכיו ולחקור, ולקדם אשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה, ולשפוך שיח, ולשאת תפלה ורנה ולהפיל תחנה, והעת עת רצון והתפלה נשמעת בה, כענין שאמר "בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך" עכת"ד.

ובשונה מחז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים שההכרה בתוקף הדין כתוצאה מחוזק האמונה היה מוחשי אצלם, אנחנו הקטנים צריכים לעבוד על עצמנו ביתר שאת כדי להגיע להבנה בתוקף הדין. (ור' ישראל כבר עומד על האבסורד הזה באגרת הנודעת שאצטט בהמשך).

וזה בעצם יסוד שיטתם של בעלי המוסר - לעורר את ההכרה הפנימית ככל ואדם עובד על עצמו ומגיע להכרה א. בחטאיו ב. בערך הימים הללו שמתבטא בדין משפט ומלוכה, ממילא הוא נרעש נכנע ונפחד, ובורח מעצמו מהרגלו, ונס אל אלוקיו.

ועצם הדברים - שאימת הדין היא תוצאה מעבודת הימים - מבוארים במה שכתב מרנא ר' ישראל סלנטר באגרת הנודעת וז"ל:
מִלְּפָנִים כַּאֲשֶׁר יָדַעְתִּי - כָּל אִישׁ אֲחָזוֹ פַּלָּצוּת, מִקּוֹל הַקּוֹרֵא קָדוֹשׁ אֱלוּל. הַחֲרָדָה הַלָּזוֹ נָשְׂאָה פִּרְיָהּ לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, אִישׁ לְפִי עֶרְכּוֹ.

מרן הגרי"ס מדגיש את העיקר - "החרדה הלזו נשאה פריה".
אימת הדין אינה תכלית לכשעצמה - להיות שרוי באימה פחד דכדוך ומצב רוח קודר, אלא סיבה למסובב ... "החרדה הלזו נשאה פריה".
ומי שמחזיק בטפל, נכנס למצב דחק, נופל לדכדוך שמשתק אותו בגלל אלול בלי באמת לעבוד על עצמו, להשתנות ולהתחזק, יצא שכרו בהפסדו, וראוי לאחד כזה להתמקד גם בנקודה השניה שהזכירו רבותינו (החיי אדם, הסבא מקלם, ר' יחזקאל)

לדוגמא הסבא מקלם, למרות שהיה תולה פתק על דלת הישיבה בר"ח אלול 'דעו לכם, שחודש אלול, כמוהו כאדם שנכנס למדבר ששורץ חיות טורפות. הדרך היחידה לעבור את חודש אלול בשלום, זה רק אם מצטרפים לשיָרה. בשָיָרה, הציבור מוגן'… היה גם מדגיש שלצד תחושת החרדה בחודש אלול, צריכה להיות גם תחושת שמחה. כי ימי אלול הם ימי הבראה לנפש, וכשם שאדם שמח כאשר מוצא מקום נאות להבראה מחולשת גופו, ואף ממתין בצפיה לזמן הנסיעה, כך עלינו לצפות כל השנה לימי אלול אשר הם מסוגלים לרפא את חולי הנפש, ע"י עסק התשובה. וכן תלמיד תלמידו המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל כינה את ימי אלול בשם: 'הימים הנחמדים'.

ובספר חיי אדם (ח"ב כלל קלח אות א') כתב וזת"ד: באהבת הקב"ה את עמו ישראל, הרבה להיטיב אותנו וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא ואף שהתשובה טובה בכל עת, מ"מ חודש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שמקובל תשובתו משאר ימות השנה, לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת נבחרנו לעם וכו', לכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון עכת"ד. ועיי"ע מש"כ הרמח"ל בספר דרך ה' (פרק ח אות ה) ובמק"א שם (חלק רביעי פ"ז אות ו') בקדושת הימים הללו.

ולכן כשנרצה לסכם את שתי הגישות, של בעלי המוסר והחסידות, ובראשם הבעל התניא ששם את הדגש בחודש אלול - בייחס לאדם - על הנהגת ה'מלך בשדה', לעומתו מרנא הסבא מקלם כמו גם ר' יחזקאל לוינשטיין מציגים שתי נקודות מבט על חודש אלול. מצד אחד הוא לא עושים חיים קלים לעובד השם ומתארים את אלול כמדבר שורץ חיות ותיאורים אחרים, ומנגד הם לא ממררים לו את החיים עד הסוף.. ונוטעים בעוייבד.. את תחושת השמחה שחובה לשלב. ימי רצון והתקרבות מאידך, ומנגד ימים שכל ריחוק בהם גורם לאדם נזק נורא. (וקדם להם הרמח"ל והחיי אדם).
כך או כך המתח המתמיד בין שתי נקודות מבט אלו - הוא שמבטא את הקושי בעבודת אלול. וכמו שכתבתי במקום אחר הנלענ"ד.