בודאי כן הוא כדבריך כי הטוב האמיתי הוא רק התורה, וצד התורה שקול יותר מהנאות עוה"ז למי שמשיג האמת, וכבר בחר לו חלקו מכבר.
אבל מי ששואל שנראה לו דצד העוה"ז שקול הרבה יותר הוו"ל אצלו חיוב הבחירה בטוב ככפיה וזה לא כסגנון הפסוקים בבחירה שאינם בכפיה.
*
וז"ל הרמח"ל בריש ספר דרך ה'
אולם גזרה חכמתו שלהיות הטוב שלם ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא פירוש מי שיקנה הטוב בעצמו ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה ותראה שזה נקרא קצת התדמות בשיעור שאפשר אל שלימותו יתברך שמו כי הנה הוא יתברך שמו שלם בעצמו ולא במקרה אלא מצד אמיתת ענינו מוכרח בו השלימות ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח ואולם זה אי אפשר שיקרא בזולתו שיהיה אמיתותו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות אך להתדמות לזה במקצת צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמיתת ענינו מכריח לו ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו ועל כן גזר וסידר שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה ויתנו לבריה אמצעים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימות ותעדיר ממנה את החסרונות ואז יקרא שנתדמתה במה שהיה אפשר לה לבוראה ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו
