בטענת מרע"ה למה בני עשו וישמעאל אינם בשיעבוד (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
למה הרעותה לעם הזה (ה כב)

במדרש רבה פרשה ה' סי' כ"ב "כך אמר לפני הקב"ה וכו', העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו, ואם בשביל שאמר אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה ואמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, א"כ הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם, ואפי' כן היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב לא לעם הזה שהוא בדורי", ע"כ. והקשה בדרשות אגודת אזוב לרבי משה זאב מרגליות מביאליסטוק זצ"ל בעל מראות הצובאות (סוף דרוש עמק שוה), מה טענה היא זו שהיה ראוי לעשו וישמעאל להשתעבד, הרי בגזירה נאמר כי גר יהיה "זרעך", ובני ישמעאל ועשו אינם חשובים זרע אברהם, כדאמרינן בנדרים לא. שהנודר מזרע אברהם מותר בהם, וילפינן לה מדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא כל יצחק.

ותירץ שם דהא גופא קשיא ליה למשה רבינו, למה נאמר מלכתחילה הגזירה בלשון כי גר יהיה "זרעך", ולא הוטלה הגזירה גם על יוצאי חלציו של אברהם אבינו שאינם נקראים "זרעו", דסוף סוף כיון שהם בניו, אע"פ שאינם נקראים "זרעו" ראוי שיטלו חלק בעונש.
​

◆ ◆ ◆​

והנה יש לעיין מה הוא התירוץ לשאלת משה רבינו "מה נשתנה דור זה, היה לו להשתעבד בדורו של יצחק" וכו'. ויש לבאר דהנה רש"י בפרשת וישלח ל"ו ז' פירש שעשו הלך מארץ ישראל מפני שטר חוב של גזירת "כי גר יהיה זרעך" המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר. וכן פירש רש"י בבמדבר כ' י"א, עי"ש. ומבואר דהנך תרי מילי שייכי אהדדי, פרעון השטר וירושת הארץ. והביאור, דהחטא של אברהם אבינו היה על כך שכאשר אמר לו הקב"ה שיתן לו את ארץ ישראל, שאל "במה אדע כי אירשנה", וכיון שלא קיבל את הבטחת הארץ בתמימות, העונש היה בנתינת הארץ גופא, שהוטל תנאי במתנת הארץ שלא תינתן אלא לאחר יסורים של "ועבדום וענו אותם" ורק לאחר מכן דור רביעי ישובו הנה, אבל מי שאינו בירושת הארץ אינו ביסורים אלו, שאינם עונש בפני עצמו, אלא תנאי לירושת הארץ שלא תינתן מבלעדיהם.

ומעתה יש לומר דזהו הטעם שדוקא דור זה פרע את החוב, שהרי עד עתה עדיין לא הגיע הזמן לנחול את הארץ, ורק טרם נחלת הארץ מוכרחים לפרוע השטר חוב, לכן אותו הדור שהוא קודם כניסת הארץ חייב לפרעו, וא"ש היטב.

והנה רש"י לקמן ו' ט' פירש שהדיבור למשה רבינו הנזכר בתחילת פרשת וארא, הוא תשובה לשאלת משה רבינו למה הרעותה לעם הזה, עי"ש. ולפי דרכינו יש לפרש דזהו מה שנאמר שם "והבאתי אתכם אל הארץ" וגו', והיינו דזו היא התשובה לשאלה למה הרעות לעם "הזה", שפירשוה חז"ל למה דוקא דור זה נענש ב"ועבדום וענו אותם", ולזה התירוץ משום "והבאתי אותם אל הארץ", וכיון שדור זה הוא הוא שעתיד להכנס עוד מעט לארץ, ממילא עליו מוטל מקודם לפרוע השטר, וכנ"ל.​

 

[שיח 47]

לענ"ד נראה בדרך אחרת, דמבואר בפסוקים בס"פ לך בברית מילה, שאז התנה הקב"ה עם אברהם אבינו את מתנת הארץ בברית מילה, והארץ ניתנה בתנאי הברית מילה, דכתיב "והקימות את בריתי וגו' להיות לך לאלקים וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען וגו' והייתי לכם לאלקים". ופרש"י ומה היא הברית- להיות לך לאלקים. "לאחוזת עולם" ושם אהיה לך לאלקים, אבל הדר בחו"ל כמו שאין לו אלוה. ע"ש. דהיינו שארץ ישראל הוא המקום ששם קבע הקב"ה שיהיה לאלוקים על עם ישראל בתנאי הברית מילה.
ולהכי עשו אמר אי אפשי לא במתנת הארץ ולא בגזירת השיעבוד, כיון שאינו רוצה כלל שהקב"ה יהיה לו לאלוקים, ועל כן אינו חפץ בגזירת השיעבוד.
וממילא בזה גופא הפקיע עצמו בכלל זרעו של יצחק. ועוד שהרי עשו עצמו לא עשה ברית מילה, ואינו ראוי לרשת את הארץ וכמבואר במדרשים [יש בזה פלוגתא בחז"ל]. וגם לפי הביאור שכיון שלא האמין במתנת הארץ ואמר במה אדע [וכמבואר בלשון המדרש שם בס"פ שמות בטענת משה להקב"ה] י"ל שרק זרעו של אברהם שממשיך אותו הוא זה שצריך לתקן זאת, ע"י כור הברזל שסבלו כל השנים הללו, ובירור האמונה שהיה ביציאת מצרים, אבל עשו הפקיע עצמו מהאמונה בה'.
והנה הדור הזה הוא הראוי לקבלת התורה, ומשה רבינו הוא הדור השביעי שהוריד את השכינה מהרקיע השביעי לארץ, כי היו שבעה דורות וכל אחד הוריד את השכינה רקיע אחד, אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה.
ועיקר הענין "של והייתי -שם- להם לאלקים" מה שנאמר בברית מילה, שייך דוקא ע"י נתינת התורה, [קבלו מלכות ואח"כ קיימו מצוותי, ועיקר קיום המצוות הוא בארץ ישראל כד' הרמב"ן ס"פ אמור] וג' דברים האלו תלויים הא בהא, ברית מילה, ומתן תורה, וארץ ישראל.
ולפ"ז פשוט שלפני כן לא היה ניתן להם כזה שיעבוד כיון שעדיין לא היו ראויים לקבלת התורה כיון שהשכינה עדיין לא הייתה ראויה לרדת למטה ארץ. ולפ"ז מדוייק נפלא לשון משה רבינו "לא לעם הזה שהוא בדורי". [והרי משה היה כולל כל נשמות שישים ריבוא ישראל].
אלא שעדיין יש להקשות טובא בזה. ע"פ דברי רש"י בפ' דברים עה"פ כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר "ירושה לעשו - מאברהם; עשר עממים נתתי לו: שבעה לכם; קיני וקניזי וקדמוני (ראה בר' טו , יט) - הם עמון ומואב ושעיר (ראה ב"ר מד , כג) - אחד מהם לעשו , והשתים לבני לוט וכו'".
ומבואר שעשו קיבל ירושה אחת משלש ארצות מתוך עשר שיקבלו ישראל לעתיד לבא כמבואר בפ' שופטים פרק יט בדיני עיר מקלט, "ואם ירחיב ה"א את גבולך וגו' כי תשמור לאהבה וגו'". שהם קיני וקניזי וקדמוני.
וא"כ קשה טובא מדוע בשביל לקבל את הג' ארצות האלו לא היה צריך עשו להשתעבד ולקיים ועבדום ועינו אותם, הרי גם את ארצות האלו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. [אלא אם נחלק לפי הנ"ל, שרק שבע ארצות שם יכול לתקיים "והייתי לכם לאלוקים" ולא ג' ארצות שבעבר הירדן כדאיתא בספרי זוטא שאין עבר הירדן ראוי לבית שכינה. ודוק.]. ועדיין צע"ג.