ויקרא ביאור בפרשת ויקרא

[דוד המלך]

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽה֑' מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ.

הכתוב התחיל בלשון יחיד (אדם) וחזר ללשון רבים (תקריבו) וחזר ללשון יחיד (קרבנו).

וצ"ל שאמרו 'מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם' הוא מאמר המוסגר, והמשך אמרו 'אדם כי יקריב' הוא 'אם עולה קרבנו'.

 

[געגועים]

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽה֑' מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ.

הכתוב התחיל בלשון יחיד (אדם) וחזר ללשון רבים (תקריבו) וחזר ללשון יחיד (קרבנו).

וצ"ל שאמרו 'מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם' הוא מאמר המוסגר, והמשך אמרו 'אדם כי יקריב' הוא 'אם עולה קרבנו'.

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה. שיעור הכתוב הזה: אדם מכם כי יקריב מן הבהמה קרבן לה', מן הבקר ומן הצאן תקריבו [רמב"ן]

אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. התחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים תקריבו קרבנכם. ומה שפירש רש"י מלמד ששנים מתנדבים עולה בשותפות אינו מספיק ליישב המקרא לחברו מראשו לסופו, כי לא ידענו היכן הפסיק הענין. ונראה לפרש וכו'. [כלי יקר] עיי"ש.