- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,460
- נקודות
- 1,280
כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה (כב, ה).
בגמרא למדו שהמזיק באש פטור על הטמון, ולמדו זאת מהכתוב 'הקמה', 'מה קמה בגלוי אף כל בגלוי' (בבא קמא ס.). והנה דבר זה צריך עיון, מה נשתנה דין מזיק דאש משאר המזיקים שפטור על הטמון, שהרי אדרבה טבע האש שהיא מכלה הכל, וכאשר מחייבים אותו על נזקי האש, היה ראוי לחייבו על כל התוצאות של מעשיו.
והנראה בזה להקדים הא דאיתא בגמרא - 'אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא, הזיקתו משלמת דינר זהב, משום דאמר לה מאי הוה ליך גביה דאזקתיה, פשעה בו משלמת של כסף, דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלי נטירותא דדהבא לא קבילי עלי' (שם סב.). מבואר בזה ששונה גדר החיוב בין מזיק בידים לשומר שפשע בשמירתו, כי מזיק בידים חייב בכל אופן שהחפץ ניזק אפילו אם למראית עין היה נראה פחות בשוויו. אולם שומר שפשע אינו חייב אלא כשיעור שוויות החפץ הנראה לעיניים.
והנה מזיק דאש שונה בגדרו משאר המזיקים, כי שאר המזיקים, אדם ושור, באים המזיקים ותוקפים את הניזק, וכן בור כיון שתחילת עשייתו לנזק נחשב כבא על הניזק. אולם 'אש' אין הוא פעולתו וכוחו של המזיק, אלא 'כח אחר מעורב בו' והרוח מוליכו, וכלשון הכתוב 'כי תצא אש', כלומר שאין חיובו אלא בגדר 'שמירה', מחמת שחייב לשמור על האש שלא תצא. וממילא גם גדר החיוב בהם אינו רק כדין שומר שפשע בשמירתו, ולכן פטור על הטמון, שאינו נראה וגלוי לעיניים.
ובזה יבואר מה שאמרו שם (סא.) שהמדליק בתוך של חבירו חייב על הטמון, ועיין תוס' (ד"ה אלא) שכתבו – 'וטעמייהו יש לפרש דרבי יהודה לא פטר בטמון כלל, ורבנן במדליק בתוך שלו פטרי כדמשמע קרא כי תצא אש, ומשמע דאיירי דמדליק בתוך שלו, אבל במדליק בתוך של חבירו מחייב וכו''.
והנה אף שלמדו זאת מקראי, בכל זאת טעמא בעי מה ההבדל בין מדליק בתוך שלו למדליק בתוך של חבירו. ולפי דברינו מתבאר שפיר, כי מאחר שפטור 'טמון' הוא משום שכל חיוב נזקי אש הוא בגדר 'שמירה', ולכן במדליק בתוך של חבירו אף שעיקר התביעה עליו היא משום שלא שמר על האש שלא תלך ותזיק, בכל זאת מאחר שיש תביעה עליו גם על עצם מעשה ההדלקה בתוך של חבירו, לכן חייב אף על הטמון. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)
בגמרא למדו שהמזיק באש פטור על הטמון, ולמדו זאת מהכתוב 'הקמה', 'מה קמה בגלוי אף כל בגלוי' (בבא קמא ס.). והנה דבר זה צריך עיון, מה נשתנה דין מזיק דאש משאר המזיקים שפטור על הטמון, שהרי אדרבה טבע האש שהיא מכלה הכל, וכאשר מחייבים אותו על נזקי האש, היה ראוי לחייבו על כל התוצאות של מעשיו.
והנראה בזה להקדים הא דאיתא בגמרא - 'אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא, הזיקתו משלמת דינר זהב, משום דאמר לה מאי הוה ליך גביה דאזקתיה, פשעה בו משלמת של כסף, דאמרה ליה נטירותא דכספא קבילי עלי נטירותא דדהבא לא קבילי עלי' (שם סב.). מבואר בזה ששונה גדר החיוב בין מזיק בידים לשומר שפשע בשמירתו, כי מזיק בידים חייב בכל אופן שהחפץ ניזק אפילו אם למראית עין היה נראה פחות בשוויו. אולם שומר שפשע אינו חייב אלא כשיעור שוויות החפץ הנראה לעיניים.
והנה מזיק דאש שונה בגדרו משאר המזיקים, כי שאר המזיקים, אדם ושור, באים המזיקים ותוקפים את הניזק, וכן בור כיון שתחילת עשייתו לנזק נחשב כבא על הניזק. אולם 'אש' אין הוא פעולתו וכוחו של המזיק, אלא 'כח אחר מעורב בו' והרוח מוליכו, וכלשון הכתוב 'כי תצא אש', כלומר שאין חיובו אלא בגדר 'שמירה', מחמת שחייב לשמור על האש שלא תצא. וממילא גם גדר החיוב בהם אינו רק כדין שומר שפשע בשמירתו, ולכן פטור על הטמון, שאינו נראה וגלוי לעיניים.
ובזה יבואר מה שאמרו שם (סא.) שהמדליק בתוך של חבירו חייב על הטמון, ועיין תוס' (ד"ה אלא) שכתבו – 'וטעמייהו יש לפרש דרבי יהודה לא פטר בטמון כלל, ורבנן במדליק בתוך שלו פטרי כדמשמע קרא כי תצא אש, ומשמע דאיירי דמדליק בתוך שלו, אבל במדליק בתוך של חבירו מחייב וכו''.
והנה אף שלמדו זאת מקראי, בכל זאת טעמא בעי מה ההבדל בין מדליק בתוך שלו למדליק בתוך של חבירו. ולפי דברינו מתבאר שפיר, כי מאחר שפטור 'טמון' הוא משום שכל חיוב נזקי אש הוא בגדר 'שמירה', ולכן במדליק בתוך של חבירו אף שעיקר התביעה עליו היא משום שלא שמר על האש שלא תלך ותזיק, בכל זאת מאחר שיש תביעה עליו גם על עצם מעשה ההדלקה בתוך של חבירו, לכן חייב אף על הטמון. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)