כי תצא במטותא מינך לא תעניש להו רבנן

[געגועים]

בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וכו' וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה'

מרמז לאמרם ז"ל (חגיגה ה:) רב אידי אבוה דרבי יעקב הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב, והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא, חלש דעתיה, קרי אנפשיה שחוק לרעהו אהיה [קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ וַיַּעֲנֵהוּ] וגו' (איוב יב, ד), א''ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן, נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש וכו' כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה.

וזהו ביומו תתן שכרו, שאפילו אם לומד רק יום אחד בשנה מקבל על כך שכרו, ויש להיזהר שלא לצחוק עליו ולהקניטו, ולא יקרא עליך אל ה' ויענהו.​