בבא בתרא בעניינא דמיגו במקום עדים (1 צופה)

[הצדיק]

הראשונים בסוג' דב''ב לא' כתבו דמה דאמרי' מיגו במקום עדים היינו משום דמתרצי' לדבוריה אמנם ברשב''ם נראה שזה כפשוטו דמהני מיגו נגד עדים ויל''ע הרי עדים התורה האמינתם ואיך יהני נגדם מיגו ולכאו' ביאור ענין זה דהנה עדות ל''ד לכל בירורי הספיקות דזה צורה לברר כשיש לנו ספק שע''י בירור זה יש בירור לנו בספק עצמו כגון רוב בספק דהרוב הוא ביחס לצדדי הספק דהספק הוא לא כלפי הדין אם עבר על איסור אלא זה צדדי ספק מה התורה חייבה וע''ז קאי ארוב לברר ולבטל צדדי הספק משא''כ עדים שהם לא מגדירים את השאלה כמבוררת לבי''ד אלא שיש דין ששאלת והכרעת הממון תמסר לעדים אבל לבי''ד גופייהו אין בירור, וכ''נ מהא דעדים אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי אין מביא קרבן דל''ח או הודע אליו חטאתו משא''כ כשיודע מכח רוב דמביא קרבן דהרוב הוא ביחס לצדדי הספק, ובע''א מבואר בלשון הראשונים ריש גיטין דזה לא ענין עדות אלא נאמנות דהיינו שלמרות שמסתמכים ע''ד מ''מ גוף הדין לא מסור לו אלא שבאי ידיעה יש דין לנהוג ע''פ הע''א [ונפק''מ לגבי שבועת העדות דיש רק בעדים ולא בע''א דבע''א אין יכול לתבוע בירור לעצמו ע''י העד משא''כ בעדים שיכול לתבוע שיעמידו את גוף המשפט כידיעתם] דבממון בשביל להעמיד משפט ממון צריך שבגוף ושאלת הממון יהיו מחוייבים לעדים ורק עי''ז יהיה בעל הממון משא''כ גבי איסורין דמחויייב לדינים של התורה וכשיש ע''א מהני, וכ''נ מהא דבעינן עדי קיום בגו''ק ולא מהני ע''א או הוכחה דגו''ק זה דינים כלפי כו''ע ובעינן שהקידושין יהיו תקפים ומחוייבים להיות נידונים אכו''י וזה ע''י הימסרות הקידושין לידי העדים והוכחה לא יהני דכל משמעות ההוכחה היא כשמוכיחה והיא לא עומדת ככח במשפט ההוכחה והכא לא בעינן הוכחה אלא שכו''ע יהיו מחוייבים לדינים של משפט העורה וזה רק ע''י העד''ק [וכ''נ מדברי ההרשב''א בתשובה דסוטה אין דין עד''ק על קינוי מחמת מה שהבעל יכול למחול ע''ז והביאור כנ''ל דכל משמעות העד''ק היא כשהעשיה יוצאית ממנו וזה ע''י העדים אבל על קינוי וסתירה שזה מסור לו ויכול למחול ע''ז לא בעינן עד''ק דזה דינים שלו] ומעתה כשיש מל''ל אין ביאורו שזה ראיה גרידא, אלא שבעצם כל פעם שיש לאחד מהבע''ד ידיעה ורוצה להעמיד את הדין כידיעתו מדינא כיכול רק היכא שיש עוד בע''ד יכול לתבוע שלא ידונו כידיעתו דיש בזה צד שקר וצד לא הוגן וכשיש מל''ל צד השקר לא עומד לדין דצד שקר זה שאלה של מסירת העמדת הדין כפי צד השקר וזה לא הוגן וזה מה שמונע מבי''ד לדון כפי ידיעתו וכל כמה שצד השקר לא עומד לדין ע''י המל''ל שוב זוכה מכח העמדת הדין כפי ידיעתו שוב אין מקום לעדים דבעלמא מה שמחוייב לעדים היינו מחמת צד השקר שלו שמונע לדון כדבריו וכידיעתו והיכא שיש לו מל''ל דאמרי' שצד השקר הוא לא חלק מהדין ומסלק ומבטל את צד זה שוב אין מקום לעדים אבל מצד אלימות המיגו כנגד עדים זה ודאי שהעדים עדיפא רק כשיש לו מיגו אין מקום לעדים כמש''כ האחרונים לתרץ קו' התוס' חולין יא' ע''ש ויל''ע.