אין צד שחייב "דווקא" כל רגע ורגע
נראה שלא הבנתי נכון, החקירה היא אינה אם חייב ברגע ראשון, אלא האם החיוב בכללותמחל על 'נקודות' או על 'שטח'
משלימות העניין אביא בזה משיחה של הרבי. (על יסוד מפענח צפונות פ"ג. וש"נ. וראה גם מכתב חודש הגאולה שנה זו (אג"ק ח"ז ע' פו). מפענח צפונות פ"ה סכ"ח)
החקירה בנוגע לאופן החיוב דק"ש, אם הוא חיוב אחד על כל הזמן, או שיש חיוב על כל רגע ורגע:
ובהקדמה – שחקירה זו אינה בנוגע לחיוב דק"ש בלבד, אלא בנוגע לכללות ענין הזמן, אם הזמן הוא מקובץ מנקודות נקודות, או שהוא שטח אחד שמתחלק לכמה ענפים שאחד קודם לחבירו. וע"ד ב' הדעות בענין הקו, אם הוא עשוי מנקודות נקודות, או שהוא קו אחד פשוט שיש בו מעלה ומטה
ועפ"ז יש לחקור בנוגע לכמה דיני התורה הקשורים עם ענין הזמן – אם גדר הזמן הוא נקודות נקודות, או שגדר הזמן הוא שטח אחד.
ולדוגמא:
בנוגע לחיובי הבעל לאשתו – יש לחקור אם זהו חיוב אחד שחל בעת הנישואין על כל משך הזמן (שטח אחד), או שבכל רגע מתחדש חיוב חדש (נקודות נקודות).
ונפק"מ לדינא – הנושא אשה שני', אם יש דין קדימה לאשתו הראשונה: אם נאמר שיש חיוב אחד על כל שטח הזמן של הנישואין – אזי יש דין קדימה לחיוב שנתחייב לאשתו הראשונה, אבל אם נאמר שבכל רגע נעשה חיוב חדש – אין דין קדימה לאשתו הראשונה, כיון שברגע זה חלים עליו ב' החיובים.
וכמו כן יש לחקור חקירה זו בנוגע להחיוב דק"ש – שמצד עצמו אינו שייך למשך הזמן, שהרי יכול לצאת י"ח ברגע א', כמארז"ל "כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת", אלא שניתן לו משך זמן – אם זהו חיוב אחד שניתן לקיימו ברגע א' בכל שטח הזמן שמתחילת זמן ק"ש עד סוף זמן ק"ש, והיינו, שאין חיוב על כל רגע ורגע מצד עצמו, כי אם, שכל זמן שלא קיים החיוב ברגע הקודם, יכול להשלימו ברגע שלאח"ז, עד סוף זמן ק"ש; או שהחיוב דק"ש הוא על כל רגע ורגע בפ"ע, היינו, לא בתור השלמה לרגע שלפנ"ז, כי אם חיוב מיוחד בפ"ע, אלא שנפטר עי"ז שמקיים אחד מהם.
ונפק"מ לדינא – אם בסוף זמן ק"ש נאנס ולא קרא שמע: אם נאמר שיש חיוב אחד על כל שטח הזמן, שניתן להשלימו עד לרגע האחרון – מהני טענת אונס דסוף זמן ק"ש, כי, אע"פ שבתחלת זמן ק"ש לא הי' אנוס, הרי, אין חיוב מיוחד על תחלת הזמן דוקא, אלא יכול להשלימו עד סוף זמן ק"ש, וכיון שנאנס בסוף הזמן שהוא השלמה על תחלת הזמן, הרי אונס רחמנא פטרי'; משא"כ אם יש חיוב בפ"ע על כל נקודה ונקודה שבזמן ק"ש – הרי האונס שבסוף הזמן אינו יכול לפטור מה שלא קיים את החיוב שבתחלת הזמן
-----