- הודעות
- 2,204
- תודות
- 10,232
- נקודות
- 555
בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה חמישאה סימן לט) זעק הרבה על מה שנהגו לשרוף בגדים עליו בל"ג בעומר, דהם עוברים על בל תשחית, וכבר אמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו', ובפרט בדבר שנהגו וחושבין ההמון שמצוה הם עושין שקשה לפרוש, וישראל קדושים ורוצים לזכות במצוה. ופשיטא שהבית יוסף וסייעתו לא היו מניחים לעשות כזאת, ורק אחרי כך נתפשט המנהג ואחר כך חשבו למנהג קדום ומתייראים שלא יענשו ח"ו, ואני ערב להם שאם היו לוקחים אותו ממון והיו מפרנסים עניי ארץ ישראל בזה שיותר היה ניחא לרשב"י והנאה לו והנאה לעולם.
ומעניין שפירסם רבה של צפת ר' שמואל העליר (נפטר תרס"ד), קונטרס בשם כבוד - מלכים (ירושלים תרל"ד) והוא "פסק דין בענין ששורפים בגדים יקרים בהילולא דרשב"י זיע"א" (מדף השער). באורך רב הוא מסיר את תלונות המערערים כי לא אסרה תורה אלא בעושה דרך השחתה ואין לו שום טעם והנאה אלא גוף ההשחתה, אכן ברשב"י כל ת"ח המבין ומכיר גודל קדושת המקום והיום בהילולא בל"ג לעומר ידע כי השנים כאחד, רוצה לומר: הצער והשמחה, טובים ומצומדים כאשה אל אחותה. כי אי אפשר בעולם להגיע אפילו אפס קצהו לשמחה אמיתית השופעת ביום הזה אם לא כי יתבונן וילבוש חרדה ורעדה וישפיל עצמו וכו', ולפי ערך הביטול והאין וביטול המסך המבדיל, החומר הגס, כן לעומת זה ממילא יבוא ויושפע אור השמחה, שמחה אלקית וכו', כל מה שעושים לכבודו שכרו הרבה מאוד וחוששני מעונש מי שמערער על זה.
ומסיים ומעיד אני באמת, כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי הספרדים אשר אבותם ראו וספרו להם, כי הרב הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א היה פעם אחת בהילולא פה בעיה"ק צפת ת"ו, וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת וכו', ובעת הילולא היה שמח שמחה גדולה, והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א, וגם הזקנים הספרדים פה ידעו ושמעו זה.
ומעניין שפירסם רבה של צפת ר' שמואל העליר (נפטר תרס"ד), קונטרס בשם כבוד - מלכים (ירושלים תרל"ד) והוא "פסק דין בענין ששורפים בגדים יקרים בהילולא דרשב"י זיע"א" (מדף השער). באורך רב הוא מסיר את תלונות המערערים כי לא אסרה תורה אלא בעושה דרך השחתה ואין לו שום טעם והנאה אלא גוף ההשחתה, אכן ברשב"י כל ת"ח המבין ומכיר גודל קדושת המקום והיום בהילולא בל"ג לעומר ידע כי השנים כאחד, רוצה לומר: הצער והשמחה, טובים ומצומדים כאשה אל אחותה. כי אי אפשר בעולם להגיע אפילו אפס קצהו לשמחה אמיתית השופעת ביום הזה אם לא כי יתבונן וילבוש חרדה ורעדה וישפיל עצמו וכו', ולפי ערך הביטול והאין וביטול המסך המבדיל, החומר הגס, כן לעומת זה ממילא יבוא ויושפע אור השמחה, שמחה אלקית וכו', כל מה שעושים לכבודו שכרו הרבה מאוד וחוששני מעונש מי שמערער על זה.
ומסיים ומעיד אני באמת, כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי הספרדים אשר אבותם ראו וספרו להם, כי הרב הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א היה פעם אחת בהילולא פה בעיה"ק צפת ת"ו, וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת וכו', ובעת הילולא היה שמח שמחה גדולה, והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א, וגם הזקנים הספרדים פה ידעו ושמעו זה.