במדבר בענין מי שיש לו שני ראשים (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת בשקל הקדש (ג מז)

במנחות לז. "בעא מיניה פלימו מרבי, מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין, אמר ליה או קום גלי או קבל עלך שמתא, אדהכי אתא ההוא גברא אמר ליה איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה בעינן למיתב לכהן, אתא ההוא סבא תנא ליה חייב ליתן לו י' סלעים". ומקשה הגמ' שם הרי בכור שנטרף אין חיוב לפדותו, וזה שיש לו שני ראשים טריפה הוא מדין כל יתר כנטול דמי. ומשני "שאני הכא דבגולגולת תלא רחמנא", ופירש רש"י דילפינן ליה מהאי קרא דהכא ד"חמשת שקלים לגולגולת", הרי דכל גולגולת חייבת בה' סלעים, ולכן מי שיש לו ב' גולגלות חייב ב' פעמים ה' סלעים.

והנה בשו"ת עזרת מצר [לרבי אברהם פינסו זצ"ל] הביא נידון מחכמי דורו איך הדין בבהמה שהיו לה ארבע ידים, [ואין זה טריפה מדין "כל יתר כנטול דמי", שהרי אין טריפה בנחתכה מן הארכובה ולמעלה אלא ברגלי הבהמה ולא בידים], האם חייב ליתן ב' הזרועות של ימין לכהן מדין "הזרוע והלחיים והקיבה", או רק אחת מהן. והביא שם שרבי דוד פינטו זצ"ל בתשובתו בכתב יד הביא ראיה מהא דהכא דמי שיש לו ב' ראשין חייב ליתן ב' פעמים ה' סלעים, והוא הדין הכא דחייב ליתן ב' הזרועות. אמנם בשם רבי דוד פארדו זצ"ל בעל החסדי דוד על התוספתא, כתב דבאמת יש קצת ראיה מההיא דפדיון הבן, אבל יש לדחות דשאני התם דאיכא קרא דקפיד רחמנא אגולגולת, עכ"ד. ועי"ש מה שהאריך בזה בתשובתו.
​

◆ ◆ ◆​

ובבירורן של דברים יש לומר, דהנה בפשוטו ספיקו של פלימו באיזה מהן מניח תפילין, היינו משום דזה ודאי דחד גברא הוא, וכמו שכתבו התוס' ד"ה או קום גלי, דלענין ירושה בודאי יש לו רק חלק אחד כמו שהוכיח שלמה המלך במשפט שלו. אלא דיש לדון האם ב' הראשים יש להם שם האבר, דהיינו ששניהם נחשבים "ראש", או דאחד מהם הוא "ראש" והשני אינו אלא כיתרת ויבלת בעלמא. ולגבי תפילין הדבר פשוט, דאפילו אם יש על שני הראשים שם "ראש", מ"מ אינו חייב להניח אלא באחד מהם, משום דהחיוב הוא על הגברא להניח תפילין, אלא שצריך להניח בראש, אבל אינו חייב להניח בכל מקום שנקרא ראש, דהרי בלא"ה מקום יש בראש לב' תפילין ואינו חייב להניח אלא במקום אחד מתוך כל הראש, וה"נ אם ב' הראשים כשרים, אם הניח באחד מהם יצא. וזהו הספק היכן מניח תפילין, האם יכול להניח באיזה מהם שירצה, או באחד מהם דהיינו באותו שהוא העיקרי, וכיון שאין ידוע איזה הוא העיקר ואיזה יבלת בעלמא, מספק יצטרך להניח בשניהם.

והנה מדברי הגמ' לגבי פדיון הבן שמי שיש לו ב' ראשים חייב י' סלעים, מוכח דלשני הראשים איכא שם "גולגולת", ולא אמרינן דחד מינייהו יבלת בעלמא. והא דבעינן ילפותא לזה דהחיוב תלוי בגולגולת, היינו משום דבלא זה חיוב הפדיון הוא על האדם, וכיון שהוא חד גברא מה איכפת לי כלל דאית ליה ב' גולגלות, ולזה בעי קרא דחיוב פדיון הבן הוא לפי הגולגולת. אבל עכ"פ ממילא שמעינן מינה דלשני הראשים יש דין ראש, וא"כ לענין תפילין יכול להניח באיזה מהם שירצה.

ולענין זרוע לחיים וקיבה ג"כ, לשניהם איכא שם "זרוע", ושניהם בצד ימין, א"כ שניהם הוו להו זרוע ימין, ואינו יכול להפטר באחד מהם, דאין זה כמו תפילין, דהרי הכא צריך ליתן את כל הזרוע, וכיון שגם זה הוא זרוע הרי הוא ג"כ במצות נתינה וכמו שבזרוע גדולה צריך ליתן את כולה, משא"כ בתפילין דסגי להניח במקום אחד בראש, וכנ"ל.
​

◆ ◆ ◆​

אמנם בעיקר מה שנתבאר שמי שיש לו אבר אחד כפול, לשני האיברים יש שם של אותו האבר, יש לעיין דהנה בגמ' בשבת קלה: איתא דנחלקו רב הונא וחייא בר רב במי שיש לו שתי ערלות, האם מחללין על מילתו את השבת או לאו. וביאר רש"י שם לפירוש השני, דהיינו שיש לו ב' גידין ולכל גיד ערלה. ובמאירי שם הסביר טעמו של מ"ד שאין מחללין עליו את השבת מפני שאין ידוע איזה הוא עיקר בריאותו. ומשמע דרק לאחד מהם שם האבר והשני אינו אלא כיתרת בעלמא, וכיון שאין אנו יכולים להכריע מי הוא, מספק אין מחללין עליו את השבת. וקשה הרי בסוגיין מבואר בברייתא דלב' האיברים איכא שם האבר, דשניהם חשובים "גולגולת" וכנ"ל.

ואולי יש לומר דהמאירי בב"ק יא: הסביר דבאמת טריפה אינו חייב בפדיון הבן, וטריפה דב' גולגולות שאני, וצ"ל דהוי גזירת הכתוב מדכתיב "לגלגלותם" לרבות מי שיש לו ב' גולגלות, וא"כ מבואר דהוי ילפותא מיוחדת לחייבו אע"ג דהוי טריפה. וא"כ אפשר דבאמת בעלמא אין שם האבר על ב' האיברים, אלא דהכא הוי גזיה"כ מיוחדת מדכתיב "לגולגלותם", וכמו שנתחדש בזה דאע"ג דהוי טריפה חייב, כך נתחדש דאיכא חיוב על ב' הגולגלות אע"ג דלשאר דינים אין לשניהם שם האבר, ואין להוכיח מכאן לכל התורה, והמאירי לשיטתו בזה. ולפי"ז לא נפשט הספק לגבי תפילין, וכן לגבי זרוע לכהן נשאר הנידון, דשאני פדיון הבן דכתיב ביה "לגולגלותם". וזהו כדחיית בעל החסדי דוד הנ"ל.

והיה אפשר לומר איפכא, דבאמת לכו"ע איכא שם האבר על ב' איברים כפולים, והא דבב' גידין אין המילה דוחה שבת, היינו משום דאיכא גזיה"כ "ערלתו", אחת ולא שנים, וכמ"ש בחידושי מהר"ם קזיס זצ"ל בשבת פרק ר"א דמילה, ועי' בשפת אמת שם. [אמנם מדברי המאירי משמע דאחד הוא עיקר בריאתו והשני אינו נחשב אבר, ולא משום דהוי גזיה"כ אחד ולא שנים].​

 

[גרינפלד]

וכיון שגם זה הוא זרוע הרי הוא ג"כ במצות נתינה וכמו שבזרוע גדולה צריך ליתן את כולה,

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

והוו שני הזרועות חדא מתנה, ונפק"מ למה שמבואר בחולין קלג: דשותפות עכו"ם או כהן ביד פוטרת רק מן הזרוע, ושותפות בראש פוטרת רק מן הלחיים, דכל מתנה קיימא בפני עצמה ונפטרת רק כשיש לכהן או לעכו"ם חלק באותה מתנה. ומ"מ הכא נראה שאם יש לכהן חלק באחד מן הזרועות נפטר משניהם, דב' הזרועות הוו חדא מתנה [וכמו שני הלחיים].​

 

[גרינפלד]

וקשה הרי בסוגיין מבואר בברייתא דלב' האיברים איכא שם האבר, דשניהם חשובים "גולגולת" וכנ"ל.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובשלמא למ"ד דבאמת מחללין עליו את השבת, ניחא, ואדרבה מבואר ג"כ דאיכא שם האבר על שניהם.

ונראה דמילת שני הגידים היא מצוה אחת, ואם מל אחד מהם בלא חבירו לא קיים כלל מילה, דעדיין הוא ערל, וכמו שצריך למול את כל הערלה עד שלא ישארו ציצין המעכבים, ובלא זה מעכב, ופשוט.

[ולענין פדיון מי שיש לו ב' ראשים, יל"ע האם בפדיון של אחד מן הראשים קיים חדא מצוה, או דמעכבים זה את זה, ועי' בחידושי הגרי"ז במנחות שם].

הפמ"ג באו"ח סי' של"א משב"ז סק"א מסתפק האם גם לגבי הדין שמילה דוחה צרעת, מי שיש לו שתי ערלות אין מילתו דוחה את הצרעת, ולכאורה לפירוש המאירי היה מקום לומר דממ"נ, אם אין לו דין אבר אלא הוי כיתרת בעלמא, גם אין נוהג בו טומאת נגעים, אך באמת זה אינו, דרק את שם האבר המסויים אין לו, אבל מ"מ הוי חלק מגוף האדם, וכמבואר בבכורות מה. דאצבע יתירה מטמאת באוהל לגבי טומאת מת.​

 

[אוהב ספר]

האם חייב ליתן ב' הזרועות של ימין לכהן מדין "הזרוע והלחיים והקיבה", או רק אחת מהן. והביא שם שרבי דוד פינטו זצ"ל בתשובתו בכתב יד הביא ראיה מהא דהכא דמי שיש לו ב' ראשין חייב ליתן ב' פעמים ה' סלעים, והוא הדין הכא דחייב ליתן ב' הזרועות.

לחץ כדי לכווץ...

יש לדון דשמא רק הזרוע הכי ימנית מוגדרת 'זרוע של ימין', והשאר הם אמצעיים גרידא