פנחס בענין תדיר ומצוי (1 צופה)

[גרינפלד]

בדין דבר שהוא תדיר מדאורייתא ולא מדרבנן

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בעיקר דין הקדימה של "מצוי", עי' בזבחים שם דאמרינן ד"מצוי" אינו נחשב "תדיר", דהגמ' שם מוכיחה שמקודש עדיף מתדיר ממה שחטאת ואשם קודמים לשלמים, אע"פ ששלמים תדירי בנדרים ונדבות, ודוחה הגמ' דאי"ז נחשב "תדיר", כיון דאין חיוב להקריב שלמים, והוי רק "מצוי". והנה בברכות נא: סברי בית הלל שברכת היין קודמת לברכת היום מפני שהיא תדירה, וקשה אמאי ברכת היין חשובה "תדיר", הא אין חיוב לשתות יין, א"כ הו"ל רק "מצוי".

ובשאגת אריה סי' כ"א כתב די"ל דברכת היין נחשבת תדיר משום דהוי חובה בקידוש ובהבדלה ובברכת אירוסין ונישואין.

אמנם לענ"ד הדבר קשה, דהנה בשאגת אריה סי' כ"ב כתב שברכת המזון וספירת העומר, אם הוי בשבת ברכת המזון קודמת, משום דברכת המזון של חובה הויא תדירה שהרי בסעודות של שבתות השנה איכא טפי מחמשים יום של ספירת העומר, אבל בחול הא ודאי אין קדימה לברכת המזון דידיה על ספירת העומר, דהא הו"ל תדיר של מצוי לחוד, ואין לו שום קדימה על שאינו תדיר. וכתב שם וז"ל "ואי משום דברהמ"ז של שבת ויו"ט הוי תדיר של חובה, הא לא מהני לברהמ"ז של חול מידי, כיון דאיהו גופיה אינו תדיר של חובה". והנה מבואר בדברי השאג"א דמה שיש ברהמ"ז של חובה אינו מועיל שכל ברהמ"ז תחשב תדיר, אלא רק כאשר איכא אותה החובה עצמה, ולכאורה יל"ע מנליה הא, די"ל דכיון דעכ"פ איכא חובה בשבת לברך ברהמ"ז, ממילא כל ברהמ"ז הו"ל תדיר מכח זה.

ויש להוכיח כדברי השאג"א, מהא דאמרינן בזבחים שם דשלמים אינם נחשבים "תדיר" מחטאת, אלא רק "מצוי", וקשה שהרי איכא חיוב של שלמי חגיגה ושלמי שמחה ברגלים, א"כ הו"ל תדיר יותר מחטאת דלעולם אין חיוב להקריב אם לא חטא. ועל כרחך דהך תדירות לא מהניא אלא לשלמי חובה עצמם, אבל לשלמים שאינם של חובה לא מהני מה דאיכא שלמי חובה [ולפי"ז שלמי חגיגה עצמם באמת קודמים לחטאת, משום דשלמי חובה עצמם שפיר הו"ל תדיר, רק דזה לא מהני לשאר שלמים].

ומעתה גם ברכת היין מכח החיוב של קידוש והבדלה, אינו עושה את כל ברכת היין להיות תדירה, דלא מהני אלא לברכת היין של חובה. ולפי"ז נראה פשוט, דכמו שברכת היין של חובה אינה סיבה לעשות את כל ברכת היין להיות תדירה, הכי נמי התדירות של ברכת היין דהבדלה אינה סיבה לעשות את ברכת היין של קידוש תדירה יותר, דכיון שאנו דנין על של חובה בפני עצמו, א"כ נדון ג"כ על כל חובה וחובה בפני עצמה. ושוב קשה דברי השאגת אריה דברכת היין תדירה משום התדירות של קידוש והבדלה וברכת אירוסין ונישואין, הא איך זה מועיל לברכת היין של קידוש שאינה על הבדלה ואירוסין ונישואין, וצ"ע בזה.

ובאמת בפירוש רבינו יהונתן מלוניל בברכות שם כתב שברכת היין תדירה, משום שנוהגת "בכל עת שישתה", מבואר דלא כדברי השאג"א דהוי משום התדירות של ברכות היין שחובה, אלא משום שנוהגת בכל עת שישתה, וכן כתב הר"י מלוניל בפסחים שברכת היין תדירה משום שנוהגת בכל יום. והדרא קושיא לדוכתה הא אין זה אלא "מצוי", ולא תדיר, וצע"ג.​

ויש להוכיח כדברי השאג"א, מהא דאמרינן בזבחים שם דשלמים אינם נחשבים "תדיר" מחטאת, אלא רק "מצוי", וקשה שהרי איכא חיוב של שלמי חגיגה ושלמי שמחה ברגלים, א"כ הו"ל תדיר יותר מחטאת דלעולם אין חיוב להקריב אם לא חטא. ועל כרחך דהך תדירות לא מהניא אלא לשלמי חובה עצמם, אבל לשלמים שאינם של חובה לא מהני מה דאיכא שלמי חובה [ולפי"ז שלמי חגיגה עצמם באמת קודמים לחטאת, משום דשלמי חובה עצמם שפיר הו"ל תדיר, רק דזה לא מהני לשאר שלמים].​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
אמנם יש לדחות דשלמי חגיגה הם שם קרבן בפני עצמו, ואין הביאור ששלמי חגיגה הוי סתם שלמים, אלא דברגלים איכא "מצות חגיגה" להקריב שלמים סתם, אלא דהוי קרבן מיוחד ששמו "חגיגה", ולכן אינו גורם שכל שלמים יחשבו "תדיר".
​

והדרא קושיא לדוכתה הא אין זה אלא "מצוי", ולא תדיר, וצע"ג.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה ביסוד דברי הגמ' שם דמצוי אינו תדיר, דעת השאג"א שם דכוונת הגמ' דמצוי אינו מעלה כלל, ולא רק שאינו עדיף מ"מקודש", והוכחתו מהא דפרכינן אח"כ מברייתא "אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה", והרי מילה אינה חובה אלא מצוי ומ"מ מיקרי תדיר, והנה התם לא הוי כנגד מקודש, וחזינן דלא הוי מעלה כלל.

אמנם בארצות החיים סי' כ"ה ארץ יהודה סק"א כתב די"ל דבאמת איכא קדימה גם ל"מצוי", ורק שבזה פשיטא לן דאינו עדיף מ"מקודש", והא דפרכינן מפסח ומילה, אע"ג דאין שייך שם מקודש, הפירכא היא מלשון "תדיר", דמצוי לא הוי תדיר, רק מעלה אחרת שהיא פחותה, וא"כ לא שייך לקרותו בשם "תדיר", ועל זה פריך הגמ'.

ולכאורה לפי"ז מיושב הא דברכת היין תדירה, דהיינו מדין "מצוי", דכאן לא הוי כנגד מקודש. אכן בארצות החיים שם כתב, דעכ"פ לפי צד זה חזינן דלשון "תדיר" אינו כולל "מצוי" כדחזינן מפירכת הגמ' ממילה וכנ"ל, וא"כ יקשה על הברייתא דברכת היין "תדירה", הא לאו תדיר הוא אלא מצוי.

ולענ"ד יש מקום לומר, דבאמת מצוי הוי ג"כ מעלה, אלא דבזה פשיטא לן שמעלת "מקודש" עדיפא, ומה שהקשה השאג"א מפירכת הגמ' לגבי מילה, י"ל באופ"א, דהנה השאג"א בסוף דבריו כתב דדבר שנוהג פעם אחת בשנה בתורת חובה, כנגד דבר הנוהג כל השנה רק בתורת רשות, לא זו בלבד שהדבר של רשות אינו נחשב "תדיר" יותר כיון דהוי רק "מצוי", אלא שהדבר הנוהג פעם אחת בשנה בתורת חובה חשיב "תדיר" לגבי הדבר הרשות הנוהג כל השנה, כיון שמצד ה"חיוב" הוא התדיר, ואילו חבירו אין בו חיוב לעולם, וכ"כ הגרעק"א בשו"ת מהדו"ק סי' ט'.

ומעתה י"ל, דזהו כל הטעם דליכא קדימה להמצוי, היינו משום דהחובה חשוב תדיר מצד החובה שבו, ומה שהוא תדיר יותר בתורת חובה עדיף על מה שהרשות מצוי יותר בתורת רשות. דכמו שהקדימה של "מקודש" עדיפא מהקדימה של "מצוי", כך קדימה של "תדיר" עדיפא מקדימה של מצוי. וזהו דפריך הגמ', דכיון דמצוי אינו עדיף ממקודש, ה"נ אינו עדיף מתדיר, והו"ל פסח תדיר ממילה משום שהוא חובה פעם אחת בשנה.

ולפי"ז כל זה היכא דאנו דנין על המצוי כנגד דבר של חובה, אבל בשני דברים של רשות והאחד מצוי מחבירו, איכא שפיר קדימה ל"מצוי" על פני שאינו מצוי.

ומעתה ניחא בברכת היין לגבי ברכת היום, דהרי בזה מצד החובה הרי שניהם שקולים דכל אימת דאיכא ברכת היום איכא ג"כ ברכת היין של חובה, אלא דברכת היין עודפת דאיכא ג"כ מצוי בכל יום ששותה, ובזה פשיטא דמצוי הוי מעלה [וגם י"ל דמיקרי בלשון חכמים "תדיר"], ורק דמעלה זו אינה נחשבת מול תדירות של חובה, אבל הכא הרי לברכת היום אין תדירות של חובה יותר מברכת היין, ונשארת רק המעלה של מצוי של ברכת היין, וא"ש היטב.

[ועי' במנחות עד. דמנחת נדבה נקראת תדירה כנגד מנחת חוטא, ויל"ע הא הוי רק "מצוי", וצ"ל דכנגד מנחת חוטא שאין לה זמן קבוע לחובה אלא רק אם יארע חטא הו"ל שפיר תדירה, עכ"פ מבואר דאיכא מעלה למצוי].​