טעם מ"ד יש ברירה: יש לחקור למ"ד יש ברירה האם מה שנחשב כמבורר משעה הראשונה זה משום שמתברר אח"כ למפרע, או משום שקמי שמיא גליא כעת שעומד להיות כך. ועי' רע"א עירובין מערכה ד [ובחי' (הוצאת זכרון) הובא בעירובין לח (ד"ה ונראה)] דמספקינן אם היה עומד לזה משעת תנאו. משמע כצד ב'. וע"ע בחת"ס (גיטין כה:) שכתב דקמי שמיא גליא. וכ"כ בקוב"ש ביצה אות לה.
טעם מ"ד אין ברירה: בקוב"ש (ביצה לה) כתב דאפשר שהדבר ישתנה מכמות שהוא עומד להיות עכשו. וכ"נ מרעק"א עירובין לח. (ד"ה ונראה). וע"ש.
למ"ד אין ברירה האם לא חל או שחל בספק: ע' בתוס' עירובין לז: (ד"ה אלא) שנחלקו בזה. וע' רעק"א שם ביאור המחלוקת.
טעם מ"ד אין ברירה: בקוב"ש (ביצה לה) כתב דאפשר שהדבר ישתנה מכמות שהוא עומד להיות עכשו. וכ"נ מרעק"א עירובין לח. (ד"ה ונראה). וע"ש.
למ"ד אין ברירה האם לא חל או שחל בספק: ע' בתוס' עירובין לז: (ד"ה אלא) שנחלקו בזה. וע' רעק"א שם ביאור המחלוקת.