גבאים? קבלו תזכורת - הלכות שבן אדם לחבירו! (1 צופה)

[נדיב לב]

נקודה ראשונה.
מסופר על כומר נוצרי שהיה מקיף את רבינו יונתן איבשיץ בשאלות שונות ומשונות. והגרי"א כדרכו בקודש.. פתר לו נכונה אחת אחת.
באחד הימים ניגש אליו הכומר שוב בשאלה, והגרי"א ביקש ממנו להבא, לרכז כמה שאלות.
לאחר שבוע ניגש עליו הכומר והציע בפניו שלוש שאלות.
א. מדוע היהודים בבית הכנסת אחוזי תזזית, הולכים מכאן לשם ומשם לכאן, ואילו אנחנו הנוצרים יושבים במקומותינו בשקט ושלווה.
ב. מדוע בית תיפלתנו אנו דואגים להביא מנקה שהמקום ישאר נקי ומצוחצח שלא כמו בתי הכנסיות שלא שומרים על ניקיון וסדר.
ג. מדוע בהלוויות של יהודים, שורר רעש המוני וכ"א מתערבב ונדחף בשני, ואילו בהלוויות הנוצרים מנגנים ניגונים שקטים, ואנשים עומדים בצורה מכובדת ובנימוס.
השיב לו ר' יונתן.
א. אתם, להבדיל מהיהודים שמאמינים בהקב"ה, מאמינים בימ"ש ילוד אישה שמתה. אז אין פלא שאתם יושבים בפני' בשקט ובדומיה כאדם שמוטל לפניו מתו. אבל אנו היהודים שמאמינים בהקב"ה, ואבא שלנו "חי וקיים" ממילא שורר חיל ורעדה בבית אבא המעורר את רגשותינו.
וממילא
ב. מקסימום כשבית קצת מלוכלך אבא יכול לנקות. אבל ימ"ש שלכם שמת, ואם לא שתשמרו בקפדנות על סדר וניקיון, מי ינקה אחריכם?
ולקינוח..
ג. ניצחתני.. ואדרבה אני שמח יותר להשתתף בהלוויותיכם..
מקווה שדייקתי במעשה שמסתמא לא התרחש.
ולענייננו..
גבאי צריך לדעת שסדר וניקיון בבית הכנסת זה דבר שמפריע לכלל המתפללים.
לדאוג שאנשים לא ישאירו כוסות קפה, לא יטנפו את הרצפה, להחזיר ספרים, להוציא מפות לשולחן בשבת, לסייד רטיבות בקיר, זה קלי ואנווהו! אל תעמיסו על 'אבא' יותר מדי... תגלו אחריות, ולא - 'מה אני יכול לעשות שאנשים מלכלכים...?'
יש הרבה מה לעשות! תערכו תורניות בין הלומדים והמתפללים שיסדרו את הספרים. תכתבו מודעות. תבזרו סמכויות לאנשים, והרבה דברים יסתדרו.

--------------------

נקודה נוספת.
מעשה שהיה.. בראש קהילה רפורמית, כומר, ושייח' - שנפגשו באירוע צדקה, וכל אחד ביקש לשמוע מהשני איך הוא מחלק למאמיניו, את כספי התרומות שמגיעות לידו.
הכומר סיפר: אני עומד בין שורת המושבים ומשליך את הכסף כלפי מעלה, מה שנופל בין השורות אני לוקח לעצמי, ומה שבין השורות שייך ל'מאמינים'.
השייח' סיפר: אני עומד בסהר, ומשליך את הכסף כלפי מעלה, מה שנשאר בתוך העיגול נוטל לעצמי, ומה שמחוץ לסהר שייך ל'מאמינים'.
ראש הקהל הרפורמי סיפר: אני עומד במרכז ומשליך את הכסף כלפי מעלה, מה שנופל למטה לוקח לעצמי ומה שנשאר כלפי מעלה שייך ל'מאמינים'... (עדנתי וד"ל)

ולענייננו..
ב"ה רוב הגבאים נקיי כפים וברי לבב. אבל במקומות שמנוהלים בידי כמה גבאים, כל אחד סוחב לכיוון שלו, ובפועל צרכי המתפללים ובית הכנסת נופל בין הכיסאות.
האחד סבור שנביאים עדיפים ממזגן, והשני סבור שעדיף לוח מודעות אלקטרוני על חשבון עזרת נשים רחבה, והשלישי סבור אחרת משניהם וכל אחד מרגיש שהוא הבעל הבית.

ואם עסקינן בגבאים נכבדים, אפנה לשכמותם בבקשה קטנה.
כשאתם מבקשים מאתנו המתפללים - כסף לצורך דבר מה, אין בעיה ואדרבה בשמחה, למרות שרבים מאיתנו חתומים על כמה וכמה הוראות קבע לבית כנסת. הו"ק למאור בשבת (קומבינה כזו, לחלק בין קופה לקופה..) הו"ק לחדר קפה.. הו"ק לספרים הו"ק לבין הזמנים וכו'. אבל, ואבל אחד גדול, תדעו גם להתייחס בסבר פנים יפות לכל מתפלל באשר הוא, כולל אורחים ובר בי רב לחד יומא. לדרוש בשלומם, ולהתערב היכן שצריך, לפתור בעיות מיד כשהם צצות. ולא להתנהל עם ראש קטן. גבאי שמרגיש שהנטל גדול עליו מזומן לפנות את מקומו.

ובכלל ראוי למנות גבאי שמקובל על כל הצדדים. אדם נעים הליכות שמגלה רגישות לסובבים, ולא אדם תוקפני או בעל מחלוקת וד"ל.
רק חייב לסיים בהבהרה אישית. אני כותב את כל זה, כי אני באמת מעריך עד אין קץ את עבודת הגבאים בכל אתר ואתר. וכמעט מעולם לא באתי בתלונה, ואדרבה תמיד מפרגן להם בפרט בתקופת החגים והימים הנוראים שעבודתם היא מעל למשוער. ובכל זאת יש דברים שדרושים תיקון וראוי לעורר את מודעות הגבאים, לטובתם ולטובת כולנו, המתפללים.

 

[הצעיר שבחבורה]

לדאוג שאנשים לא ישאירו כוסות קפה, לא יטנפו את הרצפה,

לחץ כדי לכווץ...

כיצד?

 

[איך]

מאמר יפה, טוב שהעלית את הנושא - אני אכתוב את המבט ההפוך....
למה נראה לך שגבאי הוא עבד עברי? העמסת עליו אין סוף דברים.
עבודת הגבאות כל כך מורכבת. למה משנה כמה שעות, יזע, עמל ויגיעה הגבאי ישקיע עבור המתפללים, תמיד מה שיראו הציבור זה אפסית ממה שהוא עשה באמצע הלילה ללא פיסת כח.
המושגים הבאים לא קיימים בכלל:

גבאי צריך לדעת שסדר וניקיון בבית הכנסת זה דבר שמפריע לכלל המתפללים.
לדאוג שאנשים לא ישאירו כוסות קפה, לא יטנפו את הרצפה, להחזיר ספרים, להוציא מפות לשולחן בשבת, לסייד רטיבות בקיר, זה קלי ואנווהו! אל תעמיסו על 'אבא' יותר מדי... תגלו אחריות, ולא - 'מה אני יכול לעשות שאנשים מלכלכים...?'
יש הרבה מה לעשות! תערכו תורניות בין הלומדים והמתפללים שיסדרו את הספרים. תכתבו מודעות. תבזרו סמכויות לאנשים, והרבה דברים יסתדרו.

לחץ כדי לכווץ...

מה, הוא מלאך?

כשאתם מבקשים מאתנו המתפללים

לחץ כדי לכווץ...

הגדרה לא נכונה בתכלית, הגבאים מבקשים מהמתפללים? מי מקבל את הכסף, הגבאים?

גבאי שמרגיש שהנטל גדול עליו מזומן לפנות את מקומו.

לחץ כדי לכווץ...

ע"פ רוב זה לא מציאותי בעליל!

אדם נעים הליכות שמגלה רגישות לסובבים,

לחץ כדי לכווץ...

הוא אכן צריך לעשות את זה, אבל ברור שאנחנו לא נראה את זה, ישנם עשרות אנשים, וכשם שאין דעותיהם שוות וכו'..

רק חייב לסיים בהבהרה אישית. אני כותב את כל זה, כי אני באמת מעריך עד אין קץ את עבודת הגבאים בכל אתר ואתר. וכמעט מעולם לא באתי בתלונה, ואדרבה תמיד מפרגן להם בפרט בתקופת החגים והימים הנוראים שעבודתם היא מעל למשוער. ובכל זאת יש דברים שדרושים תיקון וראוי לעורר את מודעות הגבאים, לטובתם ולטובת כולנו, המתפללים.

לחץ כדי לכווץ...

מעריך מאוד, מבקש סליחה על ה'דוגרי'יות', לא התכוונתי להשיב לך - רציתי לכתוב את הצד השני, וע"י ציטוט דבריך זה יצא הכי טוב....

 

[אם היו]

ב. מקסימום כשבית קצת מלוכלך אבא יכול לנקות. אבל ימ"ש שלכם שמת, ואם לא שתשמרו בקפדנות על סדר וניקיון, מי ינקה אחריכם?
...
גבאי צריך לדעת שסדר וניקיון בבית הכנסת זה דבר שמפריע לכלל המתפללים.
לדאוג שאנשים לא ישאירו כוסות קפה, לא יטנפו את הרצפה, להחזיר ספרים, להוציא מפות לשולחן בשבת, לסייד רטיבות בקיר, זה קלי ואנווהו! אל תעמיסו על 'אבא' יותר מדי... תגלו אחריות, ולא - 'מה אני יכול לעשות שאנשים מלכלכים...?'
יש הרבה מה לעשות! תערכו תורניות בין הלומדים והמתפללים שיסדרו את הספרים. תכתבו מודעות. תבזרו סמכויות לאנשים, והרבה דברים יסתדרו.

לחץ כדי לכווץ...

מעשה לסתור?

 

[הצעיר שבחבורה]

מעשה לסתור?

לחץ כדי לכווץ...

הרי כתב

מעשה שמסתמא לא התרחש

לחץ כדי לכווץ...

ומה לך כי תלין?

 

[נדיב לב]

מעשה לסתור?

לחץ כדי לכווץ...

לגמרי! אבל צריך להפנות את זה לגבאים... :)

 

[נדיב לב]

מאמר יפה, טוב שהעלית את הנושא - אני אכתוב את המבט ההפוך....
למה נראה לך שגבאי הוא עבד עברי? העמסת עליו אין סוף דברים.
עבודת הגבאות כל כך מורכבת. למה משנה כמה שעות, יזע, עמל ויגיעה הגבאי ישקיע עבור המתפללים, תמיד מה שיראו הציבור זה אפסית ממה שהוא עשה באמצע הלילה ללא פיסת כח.
המושגים הבאים לא קיימים בכלל:

מה, הוא מלאך?

הגדרה לא נכונה בתכלית, הגבאים מבקשים מהמתפללים? מי מקבל את הכסף, הגבאים?

ע"פ רוב זה לא מציאותי בעליל!

הוא אכן צריך לעשות את זה, אבל ברור שאנחנו לא נראה את זה, ישנם עשרות אנשים, וכשם שאין דעותיהם שוות וכו'..

מעריך מאוד, מבקש סליחה על ה'דוגרי'יות', לא התכוונתי להשיב לך - רציתי לכתוב את הצד השני, וע"י ציטוט דבריך זה יצא הכי טוב....

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח ששמת לב לסיום דברי, שמיישבים את הערות מר אחת אחת.
וכמדומני, שמי שקרא את הודעותי, ישים לב, שהיא נכתבה מפוזיציה אישית. מה שנתקלתי בסביבה הקרובה שלי. ולכן סייגתי כמה פעמים.
ואולי ארחיב עוד קצת.
בבית מדרשנו, היה גבאי, שלא התעניין באף אחד, החליט לבד, דרש לבד, וטובתו הייתה מנוחת לפתחו.
מגוון הבעיות שצצו כתוצאה מההתנהלות שלו, גרמה למפח נפש להמון מתפללים. וזה התבטא במכלול דברים שהצעתי בהודעה הראשונה.

לדוגמא. כשביקשו ממנו, שידבר עם מתפללים שמטנפים את בית המדרש.
לא עניין אותו.
אתה יכול להעיר לו, היה אומר.

כיצד?

לחץ כדי לכווץ...

אבל כמובן זה לא נכון. גבאי זכותו להעיר, וזה גם יותר נוח מאשר מתפלל מן השורה יעיר למתפלל אחר.
כמו גם, הגבאי יכול לתלות פתקים, ולבקש מהציבור באופן כללי.
מקווה שהובנתי.

 

[הצעיר שבחבורה]

אבל כמובן זה לא נכון. גבאי זכותו להעיר, וזה גם יותר נוח מאשר מתפלל מן השורה יעיר למתפלל אחר.
כמו גם, הגבאי יכול לתלות פתקים, ולבקש מהציבור באופן כללי.

לחץ כדי לכווץ...

איני סבור שזה יועיל במשהו, אך שמא טעות היא בידי.

 

[נדיב לב]

הלכות גבאים

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

שתי הערות לגבאים הנכבדים בהושענא רבה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[מנחם1]

מאמר יפה, טוב שהעלית את הנושא - אני אכתוב את המבט ההפוך....
למה נראה לך שגבאי הוא עבד עברי? העמסת עליו אין סוף דברים.
עבודת הגבאות כל כך מורכבת. למה משנה כמה שעות, יזע, עמל ויגיעה הגבאי ישקיע עבור המתפללים, תמיד מה שיראו הציבור זה אפסית ממה שהוא עשה באמצע הלילה ללא פיסת כח.
המושגים הבאים לא קיימים בכלל:

מה, הוא מלאך?

הגדרה לא נכונה בתכלית, הגבאים מבקשים מהמתפללים? מי מקבל את הכסף, הגבאים?

ע"פ רוב זה לא מציאותי בעליל!

הוא אכן צריך לעשות את זה, אבל ברור שאנחנו לא נראה את זה, ישנם עשרות אנשים, וכשם שאין דעותיהם שוות וכו'..

מעריך מאוד, מבקש סליחה על ה'דוגרי'יות', לא התכוונתי להשיב לך - רציתי לכתוב את הצד השני, וע"י ציטוט דבריך זה יצא הכי טוב....

לחץ כדי לכווץ...

טור יפה שכדאי לכל אחד לקרוא, בפרט מי שאינו גבאי בית כנסת. לא ידוע שם הכותב או המקור, מי שידוע לו שיעדכן.


הטור הזה נכתב במוצאי ראש השנה. יום שלישי בלילה.

ביומונים נהוג לסכם מידי שנה בכותרת על "תחושת ההתעלות המקודשת שעברה על עם ישראל בימי החג".

אם נודה על האמת, הכותרת הזו, היהודית כל כך - אולי היהודית ביותר לאורך כל השנה - ממחישה במידה רבה את התחושות בקרב רוב הציבור, שחש התעלות אדירה בחג, קרבת אלוקים, וחווה רגעים מזוקקים של התבוננות, של מבט מסכם על השנה וקבלות טובות לשנה הבאה.

אבל יש גם תופעות שוליות שכדאי לתת עליהן את הדעת, ואלמלא היו החגים כה מרוממים ומקרבים בין יהודי לאביו שבשמים, לא היינו נדרשים להאיר נקודה זו, שהתייחסות אליה היא תיקון עצום, לא רק לתקופה זו, אלא לאורך כל השנה.

ואני פותח בנקודה הזו, כי היא משקפת לא מעט מהחיים שלנו.

לפעמים אנחנו עוברים חוויות אדירות, כבירות ממש, אבל בסוף במקום לקחת את החוויה המרוממת הזו לכל השנה, אנחנו בוחרים להתעסק בטפל ולאבד את כל החוויה לטובת קנטור שהוא לא באמת נצרך, אבל הוא צורב בנו את החוויה של הימים האלה בצורת הקנטור במקום להתמקד בכל מה שנעלה ומרומם.

ובמה דברים אמורים.

אין ספק כי היצור הכי אומלל בטבע בשלושת השבועות שבין ראש השנה לשמחת תורה, הוא האדם הנושא בתפקיד גבאי בית הכנסת (רק להדגיש גם בגלל שזו האמת אבל גם בגלל שאני לא רוצה להסתבך עם אף אחד שכל הנכתב פה נלקח ממקורות זרים לחלוטין וממחקר עיתונאי מקיף בקרב גבאים, וברוך ה' זכינו שאצלנו בבית כנסת כולם נוהגים בעין טובה ובפרגון גדול בדרכו של מורנו המשגיח שליט"א).

ובכן, מתברר, שבשביל שהעולם יתנהל בצורה נורמלית ויצליח להתקיים, הקב"ה החליט לרכז את כל השיגעונות של האנשים בחודש אחד: חודש תשרי. ובמקום אחד: בית הכנסת. במקום אחד בתקופה של שלושה שבועות מרוכזים יוצאים כל הקפריזות והתקפי הטירוף, ונופלים על אדם אחד. אברך אומלל שחלם להיות עסקן שכונות, והפך להיות שק החבטות הלאומי: גבאי בית הכנסת.

לא בחינם עשה זאת הקב"ה. יש בהם בגבאים משהו שיודע להכיל את כל ההתקפות הנ"ל. אם אותם אנשים מהבית כנסת היו מוציאים את אותם התקפי שגעונות בעבודה או במשפחה - סביר להניח שהם היו הומלסים ברחובות נטולי משפחה ועבודה. אבל הקב"ה רודף צדקה וחסד, ריכז את כולם למקום אחד, אל מול אנשים שיודעים להתמודד עם הדבר הזה.

מהקידוש עד המזגן

זה מתחיל עם המקומות. גם בבית כנסת שיש בו עשרה מתפללים ואולם בגודל של אצטדיון טדי יהיו מריבות. זה הכלל שמלווה את הימים הנוראים מאז היוסדם: כולם רוצים מעבר, משל הם בטיסה לניו יורק ולא בבית כנסת שכונתי צפוף, וכשיש שני מעברים בשורה של עשרה מקומות, מדובר במשימה שאיך שלא תסובבו אותה, אי אפשר לצאת ממנה בשלום.

יש את פלוני שלא רוצה לשבת ליד אלמוני ("שנה שעברה כבר אמרתי לכם, פשוט לדבר לקירות"), וזה שתמיד דופקים אותו ("איך זה שתמיד יש לי כ"כ קצת מקום לרגליים"), זה שלא מוחל לעולם ("אני עם הגבאי הזה גמרתי, זהו זה") וזה שגונב שתי מקומות בלי לשאול אף אחד, שם את הטלית על הראש ולא שומע כלום ("באמת הייתי שקוע בתפילה, כ"כ מצער שניסית לשבת. בשנה הבאה בע"ה").

קחו איתכם כלל אחד: מי שמתלונן הכי הרבה הוא תמיד זה שלא שילם מעולם על המקומות. לגבאי החצוף הזה אני עוד אשלם? משנה שעברה הוא חייב לי כסף, יש גבול לכל תעלול?

כל זה מתרחש עוד לפני תפילת מנחה של ערב החג הראשון, מיד לאחריו נפתחים שערי שמים, וצרות חדשות ניחתות על עם ישראל. הראשון הוא כמובן המזגן.

קר מידי וחם מידי, והמזגן מטפטף עלי, תעלה את המעלות ותוריד. אפשר להביא גוי? זה פיקוח נפש ממש. אני לא מבין זה סיביר פה או בית כנסת? אפשר למות פה מחום, זה לא צחוק. אני נחנק. תפקיד אחד נותנים לגבאי הזה, לכוון ל-22 מעלות את המזגן, גם אותו הוא לא מסוגל למלא. פשוט להתפלץ.

ויש את הטישו. הטישו הוא רק פיסה אחת שמגלמת בתוכה את כל התחזוקה של בית הכנסת. דפים ל'כורעים', נייר חתוך לנגב את הידיים, מפות לשולחן, לרכוש מחזורים ולהבדיל להכין את ספרי התורה לקריאה של הבוקר או לדאוג לבקשות של החזן. אם יהיה חסר לרגע אחד, עזבו – לא יהיה חסר, יהיה נדמה למישהו שחסר, אחת דינו של הגבאי.

נו באמת, ככה נערכים? ראש השנה נפל בהפתעה על מישהו? למה לא מתארגנים כמו שצריך? לנג'ז על ההוראת קבע הוא יודע מצוין, אבל לדאוג לכמה חבילות טישו – זה גדול עליו.

אחרי שניה הוא מוצא כמובן חבילת טישו בשולחן מאחוריו. הוא כמובן לא יחזור בו. למה לא לשים אחד על כל שולחן, מה הקמצנות הזו? מה כבר ביקשנו?

ויש כמובן את הקידוש. זה התחיל כמשהו קטן בשביל שאנשים שגרים רחוק יוכלו לטעום משהו. אט-אט זה הפך לציר אסטרטגי בימי החג. השתיה קרה וחמה מידי בו זמנית, למה לא קשרת את השקית של העוגות בשביל הטריות? למה צריך קידוש בבית כנסת, סתם ללכלך? שכל אחד יביא בשקית ונגמור את הסיפור. למה לא עושים קידוש יותר גדול? אנשים לא באו לצום פה. ולמה לא שומרים על הילדים שלא יסתובבו בין הרגלים ויחסלו את כל העוגות. מה הבעיה לחלק להם שקיות ממתקים?

מתנת השכחה

אבל עם הכל הם עוד היו מסתדרים – יש דבר אחד שהם פשוט לא יודעים איך להתמודד איתו.

מהירות התפילה.

היום יש כל מיני אפליקציות שממהרות או מאטות את הקול של המדבר. החידוש הזה לא הגיע עדיין לצערם של הגבאים לבתי הכנסיות ומה שקורה פה זה קקופוניה של טענות שאין להם התחלה אמצע וסוף.

למה הוא מורח? מה העניין? מה הוא יוסל'ה רוזנבלט? סע כבר. זה לא לעניין. אנשים מאבדים את הריכוז. אני לא מבין לאן הוא ממהר למען ה'? יש לו עבודה אחרי התפילה, הוא רץ לבשל את החג? יש יומיים בשנה להתפלל למה אי אפשר להתפלל כמו בני אדם. שיאט קצת.

לא להאט, שימהר, אבל שיאט בשירים וימהר בפיוטים, שיעשה יותר שירים ופחות שירים.


עם ישראל הוא עם מרובה דעות והכל יוצא על ראשו של הגבאי האומלל.

כשרוחו טובה עליו, בהסקת מסקנות בסוכה בחול המועד הגבאי כבר הבהיר שאין לו שום השפעה על החזן. להפך, כשהוא מבקש ממנו למהר קצת – הוא מאט. אבל גם זה לא מונע מהציבור שוב ושוב להוציא עליו את הכל.

חסד עשה עימנו הקב"ה שנתן לגבאים תכונה נפלאה: שכחה. כמו יולדת שנשבעת שלא תלד שוב, גם הם – סביר להניח – מיד במוצאי הימים הנוראים נשבעים שהם על הסיוט הזה לא חוזרים ויהי מה. הם מניחים את המפתחות, והפעם לתמיד. חולפים כמה חודשים – והקב"ה משכיח מהם את כל המאורעות, והם חוזרים שוב לזירת הקרב כאילו לא היו בה מעולם.

קחו קבלה אחת טובה לשנה החדשה, עכשיו, ערב יום כיפור, תגשו לגבאי שלכם בבית כנסת, ותודו לו מכל הלב. תגידו לו כמה אתם מעריכים את כל מה שהוא עושה. את הלילות בלי שינה שהוא מעביר בסידור המקומות על גבי המפה, את החשיבה שלו על כל פרט, את ההתייחסות לכל הערה בחיוך ובמאור פנים.

הוא יעמוד בנשימה עצורה, ויחכה ל'אבל'.

אבל אתם לא תגידו לו שום אבל.

רק תודה רבה מכל הלב. אם תוכלו לצרף משהו קטן, מתנה קטנה לו או לאשתו – תקנו את עולמכם.

והאמינו לי, את ההערה המתחכמת שלכם על המזגן, הוא כבר שמע משלושה אנשים. אפשר לחסוך את זה.

וזכות העין טובה תעמוד לנו להיחתם לחיים טובים ולשלום. אכי"ר.