תולדות גואל הדם בבני נח (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (כז מא)

במדרש רבה פרשה ס"ז סי' ח', אמר עשו אם הורגו אני שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו ויורש אני שתי משפחות, ע"כ. ובספר פרשת דרכים זוטא לרבי יעקב צבי יאליש זצ"ל בעל מלא הרועים (דרך אתרים אות מ"ז), הוכיח מדברי המדרש הללו שדין גואל הדם נוהג בבני נח. ושוב כתב לדחות דבאמת דין גואל הדם אינו נוהג בבני נח, אלא שלאבות היה דין ישראל גם להקל, ועשו ג"כ נחשב ישראל מומר כדאמרינן בקידושין יח. עי"ש. אבל בבן נח גמור אין דין גואל הדם.

אך הביא שם שברמב"ם הלכות מלכים פ"י ה"א מפורש דיש דין גואל הדם בבני נח, כמ"ש שם "בן נח ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום, חוץ מרוצח בשגגה שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו, ואין לו עיר מקלט, אבל בתי דיניהן אין ממיתין אותו", ע"כ. [ומש"כ בעל מלא הרועים שם לדחות דמיירי כשהרג ישראל, דאז הישראל נעשה גואל הדם עליו, תמוה דבהרג ישראל נהרג בדין כמבואר ברמב"ם רוצח פ"ה ה"ד].

אמנם נראה דהרמב"ם לשיטתו, דמקור דברי הרמב"ם הוא בגמ' מכות ט. "מה עובד כוכבים לא שנא דקטל בר מיניה ולא שנא דקטל דלאו בר מיניה נהרג", מבואר דגוי שהרג גוי בשוגג נהרג, והרמב"ם ס"ל דאי אפשר לפרש דנהרג בידי אדם בבית דין, דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דבן נח שעבר על אחת ממצותיו בשוגג פטור, ועל כן מפרש הרמב"ם דנהרג היינו שגואל הדם אינו נהרג עליו ואין לו עיר מקלט לברוח שם וממילא כל ימיו הוא בסכנת מיתה, ומכח זה מבואר דאיכא דין גואל הדם בב"נ. אכן דעת רש"י שם ד"ה לפיכך והרמב"ן שם בשמו, דב"נ נהרג על כל אחת משבע מצוות בני נח גם בשוגג גמור, וממילא לפי שיטתו הביאור בדברי הגמ' דגוי שהרג גוי בשוגג נהרג הוא כפשוטו דחייב מיתה בבית דין, וא"כ אין מקור לחידושו של הרמב"ם דאיכא דין גואל הדם בבני נח, ושפיר י"ל כמ"ש בעל מלא הרועים הנ"ל, דבבן נח ליכא דין גואל הדם.
​

◆ ◆ ◆​

והנה המנחת חינוך במצוה ת"י אות ח' כתב, דמש"כ הרמב"ם שיש דין גואל הדם בגוי, שאם גוי הרג גוי ובא גואל הדם של הנרצח והרג את הרוצח אינו נהרג עליו, הוא ברור בסברא, דכיון דאין לגוי ערי מקלט ואין קולטות, ממילא גואל הדם אינו נהרג עליו, דלא עדיף מישראל דקודם שגלה גואל הדם אינו נהרג עליו, עכ"ל. ולפי דבריו, נהי דלדעת רש"י אין הכרח לזה מהגמ', מ"מ מסברא כן הוא.

אמנם לכאורה יש לדון טובא בזה, דאדרבה מסברא אינו כן והוא חידוש גדול, דהרי דין גואל הדם הוא היתר מיוחד להגואל הדם שנאמר בתורה לישראל, ומנין לנו היתר זה בבני נח, שלא ניתנה להם התורה. ואולי כוונת המנ"ח דזה מדין "מי איכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסיר", כמבואר בסנהדרין נח: ונט. וחולין לג. עי"ש.

אמנם עדיין יש לדון בזה, דהנה גואל הדם שהרג את הרוצח קודם שהגיע לעיר מקלט, אין דינו כמו רוצח שיצא מעיר מקלט דרשות ביד גואל הדם להורגו, אלא הוי רק פטור בדיעבד שאינו נהרג עליו, אבל לכתחילה אסור לו להרגו, וא"כ לא שייך בזה "מי איכא מידי" וכו', כיון דבאמת גם בישראל הוי איסור, והוי רק פטור.

וביותר יש לדון דפטור שייך רק בישראל לומר דנהי דאסור מ"מ פטור, דאין לזה דין רציחה לחיוב אלא רק איסורא בעלמא, אבל בבן נח הרי אזהרתו זו היא מיתתו, וכל שאסור לו, ממילא הוא נהרג, על מה שעבר על אזהרה דידיה, ואף אם אי"ז רציחה גמורה מ"מ כיון דהוי איסור לבני נח הרי עבר בעבירה ובן נח חייב על כל עבירה שעבר, וא"כ לא שייך בו כלל פטור לגואל הדם.

וא"כ דברי הרמב"ם הם חידוש גדול דאיכא פטור לגואל הדם גם בבני נח, ושוב י"ל דכל זה לשיטתו דהוכרח לזה ומפרש כן סוגיית הגמ' וכמושנ"ת, אבל לשיטת רש"י דאין לנו מקור לזה, שפיר י"ל דמסברא אין דין גואל הדם בבני נח, וכדברי בעל מלא הרועים הנ"ל, ועי' בכ"ז.

[והנה לשיטת רש"י דב"נ נהרג בידי אדם גם בשוגג, א"כ לכאורה אין כ"כ נפק"מ בדין גואל הדם בב"נ, דהא בלא"ה נהרג בעד אחד ודיין אחד, ויכול להרגו מדין דיין. אכן נפק"מ באשה שאינה נעשית דיין אף בבני נח כמבואר בסנהדרין נח: ומ"מ גואל הדם שייך גם באשה].
​

◆ ◆ ◆​

 

[גרינפלד]

המשך:
יש לעיין לשיטת הרמב"ם, מי הוא גואל הדם בבני נח, הרי אין להם קורבת אב לענין עריות, דרחמנא אפקריה לזרעיה דגוי, וכתב הרמב"ן ביבמות צח. דהא דגוי יורש את אביו דבר תורה הוא משום דגלי ביה רחמנא והוי גזירת הכתוב מיוחדת, כדילפינן בקידושין יז: מקרא. וא"כ לענין גואל הדם דליכא ילפותא, נראה לכאורה דעל ידי קורבת אב לא הוי גואל הדם, ורק בקורבת אם כגון שהרג את אמו נעשה עליו גואל הדם. והנה בשאר קרובי האם כגון אחיו מאמו, בלא"ה אינו נעשה גואל הדם, שהרי אינו ראוי לירושה, וגואל הדם היינו רק בקרוב הראוי לירושה כמ"ש הרמב"ם רוצח פ"א ה"ב, וא"כ נמצא שכל דין גואל הדם בבני נח הוא רק בין אדם לאמו, וצ"ע.

עוד יש להסתפק דהנה בן נח נהרג על העוברים, ויש לעיין האם שייך דין גואל הדם על עובר שנהרג. ולכאורה כיון דההיתר נפקא לן מקרא ד"כי יחם לבבו", יש לומר דעובר אינו בר "חימום הלב", ועי'.​

 

[גרינפלד]

במדרש רבה פרשה ס"ז סי' ח', אמר עשו אם הורגו אני שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו ויורש אני שתי משפחות, ע"כ.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וכתבו האדר"ת בספרו "סדר פרשיות" ריש פרשת וישלח ומרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בספר טעמא דקרא פרשת וארא, דלכן מת ישמעאל כמו שאמרו חז"ל עה"פ מחלת בת ישמעאל אחות נביות, מלמד שמת ישמעאל והשיאה נביות, דמן השמים מת ישמעאל בדיוק באותו הפרק, בכדי שלא יוכל עשו להפק זממו הנ"ל.​

 

[גרינפלד]

אמנם נראה דהרמב"ם לשיטתו, דמקור דברי הרמב"ם הוא בגמ' מכות ט. "מה עובד כוכבים לא שנא דקטל בר מיניה ולא שנא דקטל דלאו בר מיניה נהרג", מבואר דגוי שהרג גוי בשוגג נהרג, והרמב"ם ס"ל דאי אפשר לפרש דנהרג בידי אדם בבית דין, דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דבן נח שעבר על אחת ממצותיו בשוגג פטור,​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ואע"פ שבהרג ישראל נהרג בדיני אדם וכנ"ל, היינו דין מיוחד בהרג ישראל, [דומיא דמה שמצינו שב"נ שהכה ישראל נהרג, חזינן דשייך חומרא מיוחדת בעושה לישראל], וילפינן זה מדכתיב לכם למקלט, דילפינן מזה במכות שם דגר תושב שהרג ישראל אינו גולה, והרי הגברא של גר תושב הוא בר גלות כדחזינן בגר תושב שהרג גר תושב, וא"כ למה בהרג ישראל אינו גולה, ועל כן ילפינן מזה דחייב מיתה ולכן אינו גולה, אבל זהו דין מיוחד בהרג ישראל שחייב אף בשוגג.​