- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,468
- נקודות
- 1,280
סיפר אאדמו"ר הרה"ק (רבי אלתר אלעזר מנחם) מלעלוב זי"ע, ששמע מזקני הדור הקודם, שלאחר פטירתו של הרה"ק ה 'יסוד העבודה' זי"ע לא היה ביד חסידיו להכריע מי ימשיך את עול ההנהגה (כי כמה מצאצאיו היו ראויים לאותו איצטלא), לבסוף קיבלו עליהם את מרותו של הרה "ק ה'דברי שמואל' זי"ע (בנו של רבי מיכל אהרן זצ "ל) משום מעשה שהיה.
וגופא דעובדא הכי הוי, במשך כל השנה כולה היה ה'דברי שמואל' עסוק במצות נרות חנוכה, כשהוא עומד על סדר כתישת הזיתים, בודק ומשגיח בזהירות יתירה להוציא מהם שמן זית זך מובחר בלא שמרים, וכן הכין את הפתילות בדביקות עצומה, וכל שכן בשעת ההדלקה היה פניו בוערים כלפידים ומדליק את הנרות בדביקות עצומה בל יתואר.
פעם אחת נסע לשהות בצל זקנו הרה "ק בשבת חנוכה, ו'אכסניתו' הייתה בחדר הסמוך לבית המדרש, בערש"ק בעוד היום גדול התחיל להכין את הנרות ביגיעה ובדביקות כדרכו בקודש, ורק כשהכל היה מוכן ומזומן, עלה לבית זקנו ה 'יסוד עבודה' – להביט בעבודתו בהדלקת המנורה, ככלות זקנו את העבודה, מיהר ה 'דברי שמואל' לירד לביהמ"ד כדי להדליק את הנרות שלו, אך לתדהמתו מצא שמאן דהו כבר הדליק את המנורה, מיד נענה מתוך גבורת הנפש ביישוב הדעת – 'אה, כבר הדליקו את המנורה', הבו לי נרות אחרים…
אך מחמת דוחק השעה לא מצאו כי אם נר אחד של חלב בלבד, נטל את הנר ואמר בפשטות 'השעה מאוחרת, נו, הבה נדליק נר איש וביתו', הדליק את הנר, ויותר לא דיבר או חשב על הנעשה.
משראו זקני החסידים גדלות זו, החליטו כולם פה אחד שהוא הראוי לאותה איצטלא, לקבל על עצמו להמשיך ולפאר את השלשלת הקדושה של אבותיו,.
ולא מחמת יגיעתו והכנתו בכל השנה כולה לקראת ההדלקה של ימי חנוכה! אלא משום אותו מאורע שלא הדליק את המנורה ולא בא לכלל כעס… (רבי אלימלך בידרמן)
וגופא דעובדא הכי הוי, במשך כל השנה כולה היה ה'דברי שמואל' עסוק במצות נרות חנוכה, כשהוא עומד על סדר כתישת הזיתים, בודק ומשגיח בזהירות יתירה להוציא מהם שמן זית זך מובחר בלא שמרים, וכן הכין את הפתילות בדביקות עצומה, וכל שכן בשעת ההדלקה היה פניו בוערים כלפידים ומדליק את הנרות בדביקות עצומה בל יתואר.
פעם אחת נסע לשהות בצל זקנו הרה "ק בשבת חנוכה, ו'אכסניתו' הייתה בחדר הסמוך לבית המדרש, בערש"ק בעוד היום גדול התחיל להכין את הנרות ביגיעה ובדביקות כדרכו בקודש, ורק כשהכל היה מוכן ומזומן, עלה לבית זקנו ה 'יסוד עבודה' – להביט בעבודתו בהדלקת המנורה, ככלות זקנו את העבודה, מיהר ה 'דברי שמואל' לירד לביהמ"ד כדי להדליק את הנרות שלו, אך לתדהמתו מצא שמאן דהו כבר הדליק את המנורה, מיד נענה מתוך גבורת הנפש ביישוב הדעת – 'אה, כבר הדליקו את המנורה', הבו לי נרות אחרים…
אך מחמת דוחק השעה לא מצאו כי אם נר אחד של חלב בלבד, נטל את הנר ואמר בפשטות 'השעה מאוחרת, נו, הבה נדליק נר איש וביתו', הדליק את הנר, ויותר לא דיבר או חשב על הנעשה.
משראו זקני החסידים גדלות זו, החליטו כולם פה אחד שהוא הראוי לאותה איצטלא, לקבל על עצמו להמשיך ולפאר את השלשלת הקדושה של אבותיו,.
ולא מחמת יגיעתו והכנתו בכל השנה כולה לקראת ההדלקה של ימי חנוכה! אלא משום אותו מאורע שלא הדליק את המנורה ולא בא לכלל כעס… (רבי אלימלך בידרמן)