סוכות, שמח"ת ושמ"ע גשמים בסוכות סימן קללה - אונס במצוות (2 צופים)

[נדיב לב]

בגמ' סוכה כח: איתא ירדו גשמים וכו' משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. וכתב שם רש"י: כלומר גשמים היורדים בחג סימן קללה הם ע"כ. ובפשטות הדבר, משמים מראים לאדם שהקב"ה לא חפץ במצוותו.
ולפי זה יש לעיין מהגמ' ברכות ו. חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ומדוע לא אמרינן בכל אונס דמן השמים מראים לו שאין חפצים בעשיית מצוותו וכמו במצוות סוכה.

ואמר לי ביני שיחיה שזה גופא מה שיוצא מהסוכה וכנפסק ברמ"א, מעלה עליו הכתוב. ויל"ד.
וגיסי ר"ל, שעפ"ר ברוב המצוות יש תנאים אידאליים לקיים אותם, ובמקום שא"א מעלה עליו וכו', משא"כ בסוכה שהוא זמן ממוצע בין חורף לקיץ, ובכ"ז הקב"ה ציוה עלינו לבנות אז סוכה ולא בפסח (ראה טור) שאינו זמן אידאלי לסוכה, הרי בכך הקב"ה בא לגלות שכל קיום המצווה הוא רק היכן שניחא ליה שנקיימה. ועצ"ב.

והראו לי בספר אבן שלמה (אוירבאך) עמ"ס ברכות שהקשה כן, ותי' שרק במצוות הכרחיות יש את הכלל של מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ולא בסוכה כי כאן אם איננו רוצה לאכול אין מצווה עיין שם.

ובהסבר החילוק בין מצווה חיובית לקיומית. נראה שהגרשז"א יוצא מנקודת הנחה, שמעלה עליו כאילו עשאו, זה לא פריבילגיה כזו שניתנה לאדם. אלא סוג של פתרון לדילמה מסוימת. כי מצד אחד הקב"ה הטיל חיוב על אדם לקיים מצוה, ומאידך לא מן הנמנע שבמהלך חייו הוא יהיה אנוס מלקיים אותה, ועל כן שוברו בידו, 'מעלה אני עליו כאילו עשאו'. משא"כ במצוה קיומית שהאדם לא מחוייב, ממילא אין דילמה. וי"ל.
עוד תי' שם הגרשז"א דיש חילוק בין אם זה בהשגחת הבורא כמו גשמים ואז מראים לו שאינו רוצה בשימושו, כי הוא חוטא ומצוותיו נמסרות לחיצונים, לבין אם נאנס שאז אין סימן מן השמים.

 

[נדיב לב]

ועיין עוד בשו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן י) המצו"ב מש"כ לחלק בזה, שדווקא בסוכה הדבר כן.

בחדש כסליו תע"ה כשבאתי לקבלת רבנות ק"ק וורמיישא היה חדש ימי מעונן וערפל שהיה א"א לראות הלבנה בחידושה ולקדשה ונשאלתי מאיזה ב"ב ששמעו מאיזה רב שגזר תענית על הציבור בשביל זה שלא היו יכולין לקיים מצות קדוש לבנה באותו חדש אם דבריו יש על מי שיסמכו מש"ס ופוסקים ראשונים.
תשובה אף שטעמו נעלמה מאתי ואולי יש לו קבלה מרבו בדבר זה קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה והנה לכאורה יש לדין זה מקור בש"ס דסוכה דף כ"ח ע"ב במתני' ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ומפרש שם בש"ס דהוי כאלו שפוך לו רבו קיתון על פניו של עבד ואמר לי' אי אפשי בשמושך ע"כ ומה"ט כתב מהרי"ל והובא ג"כ בש"ע סי' תרל"ט סעי' ז' בהג"ה דכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יבעט ויצא אלא ינהג כנכנע כעבד שמזג כוס לרבו ושפכו על פניו ע"כ וא"כ גם בנדון שלפנינו ראוי להיות נכנע כיון שנעלמה מאתנו בענין שלא היה באפשר לקדש הלבנה שהוא כהקבלת פני שכינ' ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דשאני התם שישב בסוכה והתחיל במצוה לשמש לפניו במצוה זו וירדו גשמים נראה שאינו חפץ בשימושינו משא"כ בנדון דידן שלא היו יכולין לקדש הלבנה כלל ולא התחיל עדיין במצוה כלל ואף דחילוק זו הוא נגד הסברא מ"מ יש לכאורה קצת ראיה לחילוק זה מדקי"ל כדעת רוב הפוסקים דבלילה ראשונה צריך לאכול כזית אף אם ירדו גשמים ואי אמרינן הגשמים הם הסימן קללה שהקב"ה אינו חפץ בשימושינו אמאי יאכל בסוכ' לילה ראשונה הא הוי כמצוה הבאה בעבירה לעשות נגד רצון וחפץ הבורא ית' ח"ו אלא ודאי כיון דירדו גשמים קודם שהתחיל במצוה אין זו סימן קללה כלל מה שא"כ אם כבר התחיל במצוה וכמו שחלקתי אי משום הא לא תברא דהא סתמא אמרינן בריש תענית שהגשמים סימן קללה בחג משמע אפילו בלילה ראשונה שלא נכנס עדיין בסוכה ג"כ הוי סימן קללה והו' דמחוייבין לאכול בסוכה לילה ראשונה אף אם ירדו גשמים היינו מגזרת הכתוב מג"ש דחג המצות וכמבואר בטור וב"י סי' תרל"ט ובר מן דין הוא נגד הסברא לחלק כן דאדרבה יותר טוב שעשה מקצת המצוה ונאנס מלא עשה כלל וא"כ נראה לכאור' דהוראה זו לענין תענית יש לו על מה שיסמוך ברם כד מעיינן שפיר יראה דכל זה הוא בנין קבוע על יסוד רעוע דהרי להדיא אמרינן ריש ברכות דף ו' ובשבת דף ס"ג וקדושין דף מ' אמר רב אמי חשב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ואם כן מה חשש יש בזה על שלא קידשו הלבנה מחמת אונס מן השמים עכבו ואין לדחות ולומר דעל כרחיך הא דרב אמי לאו דהלכתא היא דכיון דהוא נגד סתמא דמתני' דסוכה והסכמת הפוסקים דאע"ג שכבר עשה בפועל הסוכה ונאנס הוי ליה סימן קללה מכל שכן במחשבה בעלמא זה אינו דהא מרא דהאי שמעתא שפסק שצריך להיות נכנע הוא ניהו מהרי"ל והא פסק להדיא בהלכות ראש השנה אצל שופר וז"ל אמר מהרי"ל הא דאמר כל שנה שאין תוקעין בתחילה מריעין לה בסופה היינו דווקא שהן מזידין שלא לתקוע אבל אם נתבטלה התקיעה מחמת אונס לא יאונה להם כל און עכ"ל ונראה לי פשוט דמקור של מהרי"ל הו' דלמד דין זה מהאי סוגיא דהחושב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה איברא שלא נעלם מאתי שבעל הלכות גדולות בראש השנה כתב להיפך וז"ל אמר רבי יוחנן כל שנה שאין תוקעין בו בתחלתה מריעין לו בסופה מ"ט דלא מערבב שטן פירש ולאו דאיקלע ראש השנה בשבת אלא דאיתיליד אונס' עכ"ל והובא דברי הלכות גדולות אלו בטא"ח סימן תקפ"ה והט"ז סימן תקפ"ה ס"ק וי"ו הרגיש בסתירת דברים אלו ומה שרוצה ליישב דבריהם שלא יהיו כסותרים זה את זה ובאמת כל מעיין היטב בלשון הש"ס ובלשון הלכות גדולות ומהרי"ל יראה שאי אפשר להשוותם כלל לפי דרכו אלא נ"ל לחלק בגוונא אחרינא כפי מה שמצינו כמה פעמים לחלק בש"ס ופוסקי' בין אונסא דשכיחא דה"ל לאסוקי דעתא או אונס' דלא שכיחא ובודאי גם מהרי"ל שפירש הא דמריעין לה בסופה שהן מזידין לאו מזידין ופושעים ממש קאמר דא"כ תקשה מאי מקשה הגמרא מ"ט הא הטעם פשוט שעברו במזיד על אחת ממצו' התור' וכל מי שעוב' במזיד על אחת ממצות התור' ודאי ראוי לעונש וכל מי שאומ' שהק"בה וותרן וויתר חייו ובפרטות בציבור שנו דנפישא חטאו ומאי צריך הש"ס למצוא טעם לענשם ומה"ט לא רצה בעל הלכות גדולות לאוקמה במזיד אלא ודאי מיירי שנאנסו באונס דשכיח ואלו היה מן הזריזין במצות היה אפשר לשמור מאונס זה להכי מריעין לה בסופא כיון דלא מערבב והוי להו לאסוקי אדעתייהו ולשמור מאונס זה ומשו' הכי הוי כמזידין וזה גם כן כוונת הש"ס במנחות דף צ"ט גבי השוכח דבר אחד ממשנתו יכול אפי' מחמת אונס דהיינו אונס כזה שאם היה מן הזריזין מאוד מאוד ולמד בתמידות אז לא היה שוכח וכן משמע להדיא באבות פ"ג ע"ש משא"כ אם נאנס באונס דלא שכיח דלא הוי לאסוקי אדעתייהו ואי אפשר להם להנצל מאונס כזה ודאי לא יאונה להם כל און והם בכלל כל החושב לעשות מצוה ונאנס דהוי כאלו עשה מצוה. ובזה אתי שפיר דעת מהרי"ל ואינו חולק על דברי בעל הלכות גדולות כי מסתמא דברי בעל הלכות גדולות אינם נגד סוגיא סתמא דהש"ס דהחושב לעשות מצוה ונאנס וכן ממקומו מוכרח מדהוצרך הש"ס ליתן טעם דלא מערבב שטן משמע דבשאר מצוה שנאנס לית לן בה כסתמא דש"ס אי בעית אימא קרא כדכתיב ולחושבי שמו אב"א סברא דהא אפילו עשה עבירה בפועל ע"י אונס רחמנא פטריה מכל שכן בזה שהוא בשב ואל תעשה ע"י אונס שאינו נענש על ביטול מצוה זו והוי כאלו עשהו ומהאי דסוכה שצריך להיות נכנע כמ"ש מהרי"ל כדי שלא יסתרו דברי עצמו וסוגית הש"ס איהו מוקי נפשיה לחלוק דדוקא התם בסוכה שצריך לילך מדירתם דירת קבע לדירת עראי ומה"ט הוי במקום גלות ואי לא שמראה הכנעה יאמרו ששמח בלבו בגשמי' כדי לפטור ממצות סוכה ואין מחשבתו שלימה לעשיית מצות זו לכך צריך הכנעה כדי שיהא ניכר מחשבתו מתוך מעשיו שמחשבתו לטובה ותו אינו נענש בדבר זאת ועוד אחרת דהתם הוי דומה למשל ממש כמו ששופכין לו קיתון על פניו כן שופכין עליו גשמים ובאמת משל היה ואין ללמוד ממנו למקום אחר וגם שם בעצמו לא מצינו רק שינהג בנכנע ולא הוזכר תענית כלל ומצינו בש"ס שחכמים הקילו כמה פעמים אפי' על טורח ציבור ומכ"ש שלא לטרוח את הציבור בתענית כנ"ל הקטן יעקב.

לחץ כדי לכווץ...