סוכות, שמח"ת ושמ"ע ישיבה בסוכה זמן ירידת גשמים - ספיקות (1 צופה)

[נדיב לב]

כתב הרמ"א סימן תרל"ט בענין היושב בסוכה דבזמן ירידת הגשמים שכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם ועושהו נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עיי"ש. וצ"ע אמאי רק נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר הרי קיי"ל דעצי סוכה אסורים בהנאה כקדשים כל שבעה כדדריש ר' עקיבא חג הסוכות שבעת ימים לה', מה חגיגה לה' אף סוכה לה' (סוכה ט.) ואם כן איך מותר לישב בה בשעה שפטור מסוכה. כך העיר בשו"ת עונג יו"ט (או"ח סימן מט) ועפ"ז העיר מ"ט נשים רווקות יושבות בסוכה עיי"ש.

א. ויש לדון מה הדין באופן שמתכוין שלא לשם מצוות סוכה, ולכאורה באופן כזה נהנה מעצי סוכה ואסור לו לשבת שם. שוב ראיתי שכך כתב הקוב"ש (ח"א מסכת ביצה דף ל: אות ע') כשבא ליישב הערת העונג יו"ט וז"ל: מה שמקשין, כיון דסוכה אסורה בהנאה רק למצוה, א"כ כשירדו גשמים יהא אסור לישב בסוכה, כיון דליכא מצוה, אפשר בשעה שאין הסוכה ראויה למצוה ליכא בה קדושה כמו לאחר החג, דקדושתה היא בכל שעה ושעה מפני שהיא מיוחדת למצותה. אמנם אם הסוכה ראויה למצוה אלא שהאדם לא קיימם המצוה כגון שמכוין שלא לצאת בכה"ג אפשר דהנאתה אסורה ע"כ.

ב. ויש לעיין באופן של מצטער פרטי אם בכה"ג מותר לו לישב בסוכה ובפשטות דינו כירדו גשמים. ולפי זה יוצא דבר מוזר, לגבי אנשים אחרים שיושבים בסוכה ואינם מצטערים הרי יש קדושת סוכה ואילו לגביו ליתא קדושת סוכה. פלגינן קדושה.

ג. עוד יש לעיין באופן שלא מתכוין בישיבתו בסוכה לשם מצוה, ובא להוציא את חבירו בברכת לישב בסוכה, האם בכה"ג נימא דהוי מצוה הבאה בעבירה, והיינו העבירה במה שנהנה מעצי סוכה שלא כדין, ומאידך בגלל שנמצא בסוכה שייך להוציא מדין ערבות את חבירו בברכת לישב בסוכה. כמו"כ לשיטת האחרונים (עיין ביאור הלכה סימן ס' סעיף ד' מש"כ לגבי ציצית ובשערי יושר שער ג' פי"ט) כשאכל בסוכה בלא לכוין נחשב כאילו אכל מחוץ לסוכה. יל"ע אם בא להוציא יד"ח את חבירו, והוא המברך ס"ל כשיטות האחרונים שאין כוונה זו לעיכובא אף שמתכוין שלא לשם סוכה (ביכורי יעקב סימן תרכה ועיי"ע מנ"ח סימן שכה) ומאידך חבירו ס"ל כשיטות שזה לעיכובא ונחשב כאילו הוא מחוץ לסוכה, האם מדין ערבות יכול להוציאו, ואף דלשיטת חבירו אינו רשאי לברך, אבל דין ערבות הוא חיוב כלפי המברך שיוציא את חבירו ויל"ע.

ד. כמו כן יל"ע על דברי הרמ"א כשיושב בסוכה כשיורדים גשמים מדוע אינו חייב משום בל תוסיף, ומד' הרמ"א משמע דאינו אלא משום הדיוט. אמנם לפי מה שכתב הקוב"ש לעיל שבשעה שיורד גשמים ל"ח כלל בשם סוכה א"ש. ולכאורה הוא הדין בפטור פרטי של מצטער. שוב ראיתי בקוב"ש (ב"ב ח"א דף י: אות נד) שכתב ליישב וזת"ד: ומהאי טעמא לא תיקשי מצטער היושב בסוכה, למה אינו עובר בבל תוסיף כמו הישן בשמיני בסוכה, אלא דכיון דמצות סוכה תשבו כעין תדורו, וישיבת מצטער אינה כעין תדורו, אין זו מעשה מצוה כלל ולא שייך בל תוסיף אלא היכא שעושה מעשה המצוה כהלכתה רק שאינו מצווה עיי"ש. ועפ"ז י"ל הטעם שנשים שיושבות בסוכה ל"ח בב"ת לפי שיטת רש"י (ר"ה לג. ד"ה הא) שס"ל לגבי תקיעת אישה שנשים שמקיימות מ"ע שהז"ג כמצות סוכה עוברות משום בל תוסיף כיון דפטורות.