עננה מתוחה ריחפה על בתיה של דרצק'ה, העיירה השלווה והמטופחת השוכנת במחוז 'ביהר' שבהונגריה, לא הרחק מהעיר הנודעת דברצין. הדאגה והפחד הורגשו היטב בכל פינה, גם בלי שאיש ידבר על כך בקול.
הכל החל עם מינויו של ה'שטוהלר', שר הפלך החדש לפני תקופה קצרה, מאז הפכו חייהם של יהודי העיירה דרצק'ה לסיוט יומיומי מתמשך. יהודים חפים מפשע הושלכו לבית הכלא מבלי שכלל יבינו מה חטאם ופשעם. ז'נדרמים חמורי סבר החלו לשוטט תכופות ברחובות ובשווקים, מפליאים את מלקותיהם ביהודים תמימים וישרים שהואשמו בעבירות חסרות שחר. מאחורי מתקפת האנטישמיות האכזרית עמד שר הפלך החדש, מר קולמושי, שהתגלה חיש כשונא ישראל שטני ומרושע.
באותה תקופה, בשנים שלאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, סבלה הונגריה כולה מגל גואה של אנטישמיות. העם ההונגרי הפגוע שנאלץ לוותר בחירוק שיניים על חלקים נרחבים מארצו מצא ביהודים שעיר לעזאזל, שק חבטות נוח לכלות בו את זעמו ותסכולו. מדי תקופה עלתה לכותרות עיירה אחרת שחוותה את טעמה של ה'אנטיזמוס', האנטישמיות ההונגרית. עתה הגיע תורה של העיירה הקטנה דרצק'ה.
בתוך זמן קצר החלה ההתנכלות האנטישמית לתת את פרותיה. סוחרים אמידים ומבוססים החלו להתרושש ולרדת מנכסיהם, יהודים אנשי עמל שהתייצבו יום יום בחנותם חששו עוד לצאת מביתם שמא ייפלו כפרי בשל בידי השוטרים. המצב בדרצק'ה הלך והחמיר מיום ליום, הסבל והדאגה הגיעו עד נפש.
ביום סגרירי אחד התקבצו כמה עשרות מיהודי דרצק'ה והתדפקו על דלת ביתו של רב העיירה הגאון רבי צבי הירש הכהן זצ"ל, בנו של הגאון הנודע רבי יהונתן בנימין הכהן זצ"ל מסעליש בעל ה'נפש יהונתן'. "רבנו", הזדעקו הנכנסים בצוותא בקול בוכים, "כשל כוח הסבל, איננו יכולים עוד. אנא עוררו עלינו רחמי שמים התפללו לפני בורא עולם שייגמר הסבל הנורא הזה".
הרב ישב נסער לשמע הדברים. המצב שגוללו הנכנסים לא היה זר לו, הוא היה מודע היטב לגל ההתנכלות האנטישמי הפוקד את עירו הקטנה והשלווה. פניו התעננו ונחרשו קמטים של צער. "אני עצמי קטונתי", מלמל הרב בענווה ושפלות רוח לאחר כמה רגעים, "מה אנו ומה כוחנו. אבל מה, הרי עומדים אנו בשלהי חודש שבט, בעוד כמה ימים יחול יום הילולתו של הצדיק רבי יצחק אייזיק'ל מקאליב זי"ע. אסע אפוא לקאליב לבקש רחמים על כולנו. אם ירצה ה' אפגוש שם גם את הצדיק רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע ואבקש את ברכתו".
כמה ימים לאחר מכן בתחילת חודש אדר יצא רבה של דרצק'ה את ביתו כשפניו מועדות לעיירה קאליב.
*
כל הדרכים המובילות לעיירה קאליב מלאו אדם. רבבות יהודי הונגריה עשו את דרכם כמו בכל שנה אל ציונו של הצדיק לשפוך שיח ותפילה. בין הבאים בלטה פמלייתו הגדולה של הצדיק המפורסם רבי ישעיה מקרעסטיר זי"ע, שנוהג היה להגיע לעיר מדי שנה לקראת יום ההילולא ולשהות בה כמה ימים לאחריו.
הדבר היה בשנת תרפ"ה, שבועות ספורים לפני הסתלקותו של הצדיק מקרעסטיר לעולם שכולו טוב. חדר אכסנייתו של הרבי מקרעסטיר היה מלא וגדוש בעשרות חסידים שביקשו לגשת אל הצדיק ולמסור לו פתקה לבקש ברכה וישועה בענייניהם. משנודע לרבי ישעיהלי כי רבה של דרצקה בין הנוכחים, הורה מיד להכניס עבורו כסא ולהושיבו לצדו. לאחר שהתיישב, פנה הצדיק לרבי צבי הירש ושאל בשלומו.
"שליח ציבור אנכי היום", השיב רבה של דרצק'ה רבי צבי הירש נרגשות. "לא בשל ענייניי האישיים באתי לכאן, כי אם עבור בני עירי המתענים תחת ידי ה'שטוהלר', שר הפלך האנטישמי המתנכל להם בכל דרך שהיא מזה תקופה ארוכה. יעתיר נא הרבי הקדוש עבורנו שניפטר מעולו של אותו רשע אחת ולתמיד".
רבי ישעיהלי ידוע היה בכוחו השמימי להשבית אויב ומתנקם, להעביר מהעולם צוררים ומציקים. פעם כשהתבטא מאן דהו באזני הצדיק רבי הרצקע מראצפערט זי"ע כי בימינו ישנם 'המנים' רבים מספור אך אין מרדכי אחד שיעמוד מולם, הזדעזע רבי הרצקע וקרא לעברו: "בדורנו יש את רבי ישעיהלי מקרעסטיר, הוא בכוחו לבדו יכול להשבית מדי יום מאה 'המנים'"…
כסבורים היו הנוכחים, שגם הפעם יגזור הצדיק על אותו רשע כראוי לו. אלא שהפעם הגיב הצדיק בדרך אחרת. "גיבט אייך א עצה מיט אייער שטוהל, איך האב מיך אויך א עצה געגעבין" – לכו ומצאו לעצמכם עצה כלשהי להיפטר מאותו שר פלך, גם אני עשיתי כן כשמדובר היה בשר הפלך שלנו" – השיב הצדיק רבי ישעיהלי כשבת שחוק קלה מבצבצת בזוויות חרכי עיניו.
"אדרבה", מלמל הרב המופתע בתגובה, "ילמדנו רבנו איזו עצה עלינו לנקוט?"
"אספר לכם גופא דעובדא", השיב לו רבי ישעיהל'ה, והחל לספר לו את המעשה הבא:
*
בעיר הסמוכה לקרעסטיר התגורר שר פלך שונא ישראל מושבע. אף הוא השביע את יהודי האזור הנתונים תחת שליטתו במרורים. מדי יום ניתכו על היהודים גזירות ומסים בלתי נסבלים. הפחד והחרדה מפני הבאות הלכו והתעצמו מיום ליום. באחד הימים נפל בנו של אותו שר, ילד כבן עשר, למחלה מסוכנת. טובי הרופאים והמומחים שהוחשו למיטתו השיבו כולם את אותה תשובה: זוהי מחלה נדירה ולא מוכרת, מחלה חשוכת מרפא. אין לנו מה לעשות, לא ניתן להציל את חייו של הילד.
ככל שנקפו הימים הלך מצבו של הילד והידרדר, גופו הצטמק וכחש עד שהגיע לשערי מוות. באותה עיר התגורר יהודי נכבד, ר' אהרן שמו, עשיר בעל ממון ואף מקורב למלכות. באחד הימים קרא לו שר הפלך לשיחה בארבע עיניים. "שמעתי שאתה מבקר מדי פעם בהיכלו של הרבי מקרעסטיר", פתח השר את שיחתו המסתורית. ר' אהרן הנהן בראשו בחיוב והתמלא דאגה. מה עכשיו? מי יודע מה זומם שר הפלך לעולל לאותו צדיק קדוש…
"שמעתי שהרבי הזה הוא איש מופת", שמע ר' אהרן ההמום את קולו של השר ממשיך בדבריו. "אני רוצה שתיסע אליו ברגע זה ותבקש ממנו להתפלל לרפואת בני החולה. והיה אם אכן יצליח הרבי להציל את בני הנוטה למות, או אז מבטיח אני לשנות את יחסי ליהודים, לבטל את הגזירות הקשות שהטלתי עליהם ולהיענות מכאן ואילך לכל בקשה שלהם. אבל" – נעץ השר את עיניו האכזריות בפני איש שיחו – "אם הרבי לא יצליח לרפא את בני כפי שביקשתי, אם בסופו של דבר ימות בני במחלתו – כי אז מבטיח אני נאמנה לגרש את כל יהודי המחוז מבתיהם בעירום ובחוסר כל מבלי שיורשו לקחת עימם אפילו שרוך נעל מכל נכסיהם הרבים. האם הבנת אותי ברור?" – –
ר' אהרן הנגיד הנהן בראשו כמי שכפאו שד ויצא מהחדר מצומרר עד עמקי נשמתו. הסיפא בדבריו של השר לא הותירה לו מקום לספקות מיותרים. סכנת גירוש נוראה מרחפת ברגע זה על כל יהודי המחוז. כעבור כמה רגעים כבר ישב ר' אהרן ב'אוטומוביל' – המכונית הממונעת שהחלה להיראות באותם ימים באירופה, והורה לנהג לנסוע במהירות המקסימלית אל העיירה הסמוכה קרעסטיר.
כל עוד נשמתו בו נכנס ר' אהרן לחצרו של הצדיק מקרעסטיר. "הכניסו אותי אל הצדיק תיכף ומיד", זעק ר' אהרן בקול מפוחד מבשר רעות. "סכנה חמורה מרחפת על כולנו". עד מהרה הוכנס אל הצדיק שביקש לשמוע בשל מה החרדה הגדולה.
"הרגע, דברי חכמים בנחת נשמעים", אמר לו רבי ישעיהלי לאחר ששמע את דבריו, בעודו שולף שתי קוביות סוכר מקופסא שהייתה מונחת בקביעות על שולחנו. "הא לך שתי קוביות סוכר, קח אותן וחזור במהירות לעירך, לך לביתו של השר ואמור לו להניח את הקוביות בפיו של הבן החולה. אל תהסס. אפילו אם הבן כבר יגסוס באותה שעה, המס את הסוכר במים וטפטף את המים לפיו. לאחר מכן פנה אל השר ובקש ממנו לחזור בפניך ב'תנאי כפול' על הבטחתו להיטיב עם יהודי האזור אם בנו יירפא ממחלתו. אם כך תעשה, בעזרת ה' הבן יחלים ממחלתו ויבריא כאחד האדם".
ר' אהרן עשה כמצוותו של הצדיק מקרעסטיר מבלי להחסיר דבר. מיהר לביתו של השר, המיס את הסוכר במים וטפטף לגרונו של הילד שכבר החל לגסוס ולפרפר. כעבור כמה דקות פתח החולה את פיו ועיניו לראשונה מזה שבועות, לאחר כמה שעות נוספות של שינה החל הילד למלמל כמה הברות לא ברורות, אך מגמת ההשתפרות הלכה והתקדמה. אחרי כמה שבועות חזר הילד להשתובב על רגליו כאחד האדם, ויהי לפלא.
אבי החולה שר הפלך שנפעם והתרגש מהפלא הגדול שהתרחש לנגד עיניו, קיים את הבטחתו ושינה על אתר את יחסו ליהודי המחוז שבשליטתו. מאז ואילך ידעו כל יהודי האזור שקט ושלווה.
את הסיפור הזה סיפר הצדיק רבי ישעיהלי מקרעסטיר בעצמו באוזני רבה של דרצק'ה, משל לא מדובר במעשה פלאים כי אם בהתרחשות טבעית מובנת מאליה, והפטיר באותה נימה של פשטות וענווה: "כך נהגתי אני בשר הפלך של אזורנו, מציע אני אפוא לכבודו שיעשה אף הוא דבר דומה"…
סימני פליאה הצטיירו על פניו של הרב. "רבנו, לשר הפלך שלנו אין בן, ולי אין קוביות סוכר לתת לו".
אולם הצדיק מקרעסטיר לא שינה את דעתו. "קוביות סוכר אפשר לקנות בכל חנות", הגיב הצדיק בפשטות, "אך לא זו הנקודה. בעזרת ה' תמצאו גם אתם עצה כלשהי ותיפטרו במהרה מעולו של השר".
הרב יצא מחדרו של הרבי בתחושות מעורבות. ככל שניסה להוגיע את מוחו לא עלה בידו למצוא רעיון כלשהו כפי שהורה לו הצדיק.
*
כמה שבועות לאחר מכן, בג' אייר תרפ"ה נסתלק הצדיק מקרעסטיר לעולמו. רבה של דרצקה נסע להשתתף בהלווייתו של הצדיק. בשובו הביתה המתין לו אחד מיהודי העיירה ובפיו תגלית מרעישה: "יש בידי תיעוד של לא פחות מתריסר מקרים בהם עבר שר הפלך שלנו קולמושי על החוק הפלילי. אם ניידע בדבר את השלטונות יהיה זה בוודאות סופו של השר", לחש היהודי באוזני הרב.
רבי צבי הירש, שזה עתה חזר מהלווייתו של הצדיק, ראה בכך אצבע אלוקים גלויה. ללא ספק, לעצה הזו התכוון הרבי הקדוש מקרעסטיר, הרהר לעצמו בהתרגשות.
כעבור כמה ימים נשלחו המסמכים המפלילים ללא שם השולח לרשויות החוק. לא עברו כמה ימים ושר הפלך קיבל הוראה להתייצב בפני הממונים עליו לשימוע בגין עברות שונות. בדרך לא דרך נודע לו כי ידם של יהודי דרצקה בנידון, הוא קרא לראש הקהל של העיירה לביתו והתחנן בפניו לבקש משולחי המכתב לחזור בהם מתביעתם, כשהוא מתחייב לשנות לעד את יחסו ליהודים.
לאחר שנועץ בראשי ונכבדי הקהילה ניאות רבי צבי הירש רב העיירה לקבל את בקשת השר ולמשוך את העתירה ברגע האחרון.
את הסיפור הזה רשם בעל המעשה, הגאון רבי צבי הירש הכהן זצ"ל, בספרו על התורה 'ליקוטי צבי', והוא מסיים וכותב: "מאז עברו כמה ימים ושנים, הרבה עבר על ראשינו מהמים הזידונים חדשים מקרוב באו אשר לא שערום אבותינו, והשר ההוא עוד עומד לימין צדקנו…"
(המבשר תורני)
www.hamichlol.org.il