דִמְכֶם (1 צופה)

[דוד המלך]

הקמץ של המילה דָם נשמט כיון שהוא סמוך לכינוי כבד (של נוכחים), ועיקר צורת המילה היא בשני שואים, דְמְכֶם, אך כיון שא"א לבוא שני שואים בתחילת מילה נתנו תנועה באות הראשונה, ולכן באה בחירק ולא בפתח. ולכן גם אין דגש אחר השוא הנח באות מ'.

 

[איתי13]

יש תרתי דסתרי דקדוקי במילה דִמְכֶם, והוא לגבי השווא באות מ'. מצד אחד הוא אמור להיות שווא נח כי מגיע לאחר חיריק שהוא תנועה קטנה. ומצד שני הוא אמור להיות שווא נע כי מגיע לפני בג"ד כפ"ת רפוי [כלומר האות כ']. ולבעיות דקדוקיות מהסוג הזה העלה הרז"ה את עניין תנועה קלה, שהוא תנועה תמורת שווא. כי 'דם' בכינוי הרבים משתנה הקמץ לשווא נע בפ"א הפועל [כלומר באות ד'], כמו דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ, דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. וכן כאן היה לו להינקד דְמְכֶם בשוואות הד'. אך באשר ששני שוואים לא יכולים להתקיים בראש מילה, שינו את השווא הראשון לתנועה והוא תנועה קלה. יען שהוא תנועה תמורת שווא ולא תנועה בעצם. ועל כן השווא באות מ' הוא שווא נע ובג"ד כפ"ת מגיע אחר רפוי כתיקונו. והיה לך לציין שזה דעת הרז"ה כי הוא דעת מיעוט בעניין [למרות שהצדק עמו].

 

[דוד המלך]

יש תרתי דסתרי דקדוקי במילה דִמְכֶם, והוא לגבי השווא באות מ'. מצד אחד הוא אמור להיות שווא נח כי מגיע לאחר חיריק שהוא תנועה קטנה. ומצד שני הוא אמור להיות שווא נע כי מגיע לפני בג"ד כפ"ת רפוי [כלומר האות כ']. ולבעיות דקדוקיות מהסוג הזה העלה הרז"ה את עניין תנועה קלה, שהוא תנועה תמורת שווא. כי 'דם' בכינוי הרבים משתנה הקמץ לשווא נע בפ"א הפועל [כלומר באות ד'], כמו דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ, דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. וכן כאן היה לו להינקד דְמְכֶם בשוואות הד'. אך באשר ששני שוואים לא יכולים להתקיים בראש מילה, שינו את השווא הראשון לתנועה והוא תנועה קלה. יען שהוא תנועה תמורת שווא ולא תנועה בעצם. ועל כן השווא באות מ' הוא שווא נע ובג"ד כפ"ת מגיע אחר רפוי כתיקונו. והיה לך לציין שזה דעת הרז"ה כי הוא דעת מיעוט בעניין [למרות שהצדק עמו].

לחץ כדי לכווץ...

החידוש של רז"ה שלא התקבל הוא ששוא מרחף הוא שוא נע, אך החולקים עליו סברו שהוא שוא נח למרות היותו שוא מרחף. וכמו שכתבתי.

 

[איתי13]

החידוש של רז"ה שלא התקבל הוא ששוא מרחף הוא שוא נע, אך החולקים עליו סברו שהוא שוא נח למרות היותו שוא מרחף. וכמו שכתבתי.

לחץ כדי לכווץ...

לא זכור לי שהרז"ה השתמש במושג 'שווא מרחף' בספריו. 'שווא מרחף' הוא לא מושג מקצועי בדקדוק. מה שכתבת "ועיקר צורת המילה היא בשני שואים אך כיון שא"א לבוא שני שואים בתחילת מילה וגו' זה לפי שיטת הרז"ה, שמזה בונה את דין תנועה קלה שלו. כי עד ימיו הייתה הדעה רווחת שהחיריק בד' [דִמְכֶם] הוא תנועה קטנה בעצם, ומזה התגלגל אצלם הלשון 'שווא מרחף' שזה מתאר נכונה את הקושיה לפי הדעה הזו.

 

[דוד המלך]

לא זכור לי שהרז"ה השתמש במושג 'שווא מרחף' בספריו. 'שווא מרחף' הוא לא מושג מקצועי בדקדוק. מה שכתבת "ועיקר צורת המילה היא בשני שואים אך כיון שא"א לבוא שני שואים בתחילת מילה וגו' זה לפי שיטת הרז"ה, שמזה בונה את דין תנועה קלה שלו. כי עד ימיו הייתה הדעה רווחת שהחיריק בד' [דִמְכֶם] הוא תנועה קטנה בעצם, ומזה התגלגל אצלם הלשון 'שווא מרחף' שזה מתאר נכונה את הקושיה לפי הדעה הזו.

לחץ כדי לכווץ...

הרז"ה סבר ששוא זה הוא נע ועל זה חלקו עליו ואמרו שהוא נח. והכל כמו שכתבתי, נא לא לערבב. איך לקרוא לשוא זה אינו מעיקר העניין.