מאמר תורני דין כלאים בציצית.

דין כלאים בציצית.​

א.
דין חוטי צמר בשל פשתים.​

במצות ציצית הותר איסור כלאים, כמבו' ביבמות ד' ע"א דדרשי' סמוכים דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, ובגמ' שם ד' ע"ב פריך דאפי' בלא סמוכין מצינן למילף דלר' ישמעאל סתם בגדים צמר ופשתים הם ואמר רחמנא עביד ליה תכלת ותכלת עמרא הוא, ומשני דבלא סמוכים ס"ד דמ"מ בעי' מין כנף ולא הותר רק צמר לצמר ופשתים לפשתים קמ"ל דילפי' סמוכים דאף צמר לפשתים ופשתים לצמר מותר.

ובמנחות ל"ט ע"ב אי' אמר שמואל משמיה דלוי חוטי צמר פוטרין בשל פשתן וכו', רש"י פי' דקמ"ל דמלבד החוטי תכלת יכול להטיל הב' חוטי לבן ג"כ מצמר ואף שלא נתקיים כאן מין כנף כלל אחר דתכלת פוטר בה אף שהוא של צמר ה"ה הלבן פוטר אף שהוא של צמר, ומבו' מדבריו דלא נתחדש כאן דין בהלכות כלאים שהרי פשוט הוא דממה דחייבה תורה להטיל תכלת אף בכסות של פשתן חזי' שהותר דין כלאים בציצית וכסוגי' דיבמות וא"כ ודאי דאף החוטי לבן הותרו אף שכלאים הם.

ובתוס' הק' אפירש"י וכ' לפרש הנידון אע"ג דכלאים הוא, ומשמע דר"ל שאף שיש כאן כבר כלאים משום חוטי תכלת מ"מ ס"ד שחוטי הלבן שמוסיף עליהם לא הותר לעשותם כלאים מצמר, ונתחדש שאף זה מותר לעשותו כלאים, אמנם צ"ב דבפשוטו לא נתוסף עוד איסור כלאים במה שעושה עוד חוטין נוספים של צמר דכיון דע"י חוטי התכלת כבר יש כאן איסור כלאים ועיקר איסור כלאים הוא ללבוש דבר העשוי ע"י כלאים וסגי בזה דיש כלאים משום התכלת כבר ולא עושה עוד איסור ע"י הטלת הלבן, וצ"ל דעיקר חידושא דלוי הוא דס"ד שאין חוטי הלבן נחשבים לתוספת על הכלאים כיון דמה שהטיל תכלת אף שבמציאות הוא כלאים מ"מ כיון שהתירה התורה להטילו ע"כ דאין אנו דנים אותו בכלל כלאים וממילא כשבא להטיל הלבן ה"ז כעושה תחילת כלאים וזה קמ"ל דמותר ליתן הלבן ג"כ מצמר דמ"מ ה"ז בכלל תוספת כלאים ולכך מותר אף החוטי לבן מצמר, [וי"ל באופ"א קצת שלעולם בכלל תוספת הוא כיון דתכלת לעולם היא כלאים רק כיון שהותר בה כלאים בזה אף תוספת אסורה והטעם דמה שבתוספת כלאים אין עוד איסור הוא משום דבלא"ה כבר נאסר והבגד הוא חפצא דאיסורא אבל אם עיקר הכלאים מותר בזה גם תוספת אסורה].

והנה בהמשך הגמ' איבעי לן לענין חוטי פשתן בצמר אי הותר אף דלא מצינו שהותר שם כלאים משום התכלת כיון דאיירי בצמר, או דבכל ענין התירה תורה בין צמר לפשתן ובין פשתן לצמר ומסקי' שהותר בכה"ג, ופי' התוס' לק' (מ' ע"א ד"ה כיון) דמה דפשיט"ל דחוטי צמר פוטרין בשל פשתן הוא משום דבלא"ה איכא כלאים, [וכ"כ בתוס' כתובות מ' ע"א ד"ה כגון כ' דמיגו דתכלת פטרה שכבר נעשה כלאים ע"י תכלת שבו], ונראה כונתם דמה דבזה פשיט"ל טפי שהותר (ולא נסתפק לו רק לענין פשתן בצמר) הוא משום שכבר יש כאן איסור כלאים משום התכלת, ואפשר לפרש דר"ל דבזה סברת המיגו פשוט יותר שאחר שיש כאן כלאים אין עוד תוספת איסור במה שמטיל הלבן ג"כ מצמר, ונתחדש כאן דלא חשבי' ללבן כתחילת כלאים, אבל בפשתן לצמר כיון דאף ע"י התכלת אין היתר כלאים בזה בעי' למיגו נוסף דמיגו דתכלת פטר בשל פשתן לבן.

ב. ​

בד' התוס' בכתובות.​

ובתוס' כתובות מ' ע"א ביארו יותר וז"ל דשני חוטי צמר לבן פוטרים בשל פשתן דמגו דתכלת פטרה שכבר נעשה כלאים ע"י תכלת שבו לבן של צמר נמי פטר, ומגו דשני חוטי לבן של צמר פוטרים בשל פשתן שני חוטי לבן של פשתן נמי פוטרין בשל צמר אף על גב דלא נעשה התם כלאים ע"י תכלת שבו, וצריך עיון אם שני חוטי לבן של פשתן ושני חוטי לבן של צמר מותר לתת בטלית של צמר או בטלית של פשתן דשמא לא הותרו שני חוטי לבן אלא דווקא במקום תכלת אבל שלא במקום תכלת לא או דלמא לא שנא דהא שני חוטי לבן של פשתן פוטרים בשל צמר אף על גב דהתם תכלת לא מעלה ולא מוריד דע"י אותו תכלת לא נעשה אכתי כלאים.

מבו' בדבריהם א. דב' חוטי צמר דלבן הותר משום מיגו דחוטי תכלת הותר ויש כאן כבר כלאים, ב. דאחר דב' חוטי צמר פוטרין בפשתן ה"ה ב' חוטי פשתן פוטרים בצמר ואף דאין כלאים בזה, ומ"מ כל המיגו אהני רק לב' חוטין אבל לד' חוטין אסור, ג. נסתפקו אם מה שמותר ליתן ב' חוטי לבן פשתן או צמר משום המיגו אי זה רק כשיש שם תכלת אבל בדליכא תכלת אף זה לא הותר, או דהב' חוטין מותר אף בלא תכלת וכדחזי' מהא דהמיגו מתיר ליתן פשתן בטלית של צמר אף שמשום התכלת שם ליכא כלאים, וביאור ספקם ית' לק'.

והנה בעיקר הדין הב' צריך טעם איך מהני משום מיגו ליתן פשתן בשל צמר והרי שם לא עובר כלאים כל עיקר במה שמטיל התכלת, ולא דמיא כלל לדין צמר בשל פשתן דשם ע"י הטלת תכלת ע"כ עובר משום כלאים ובזה י"ל דמיגו דחזי' שהתירה תורה כלאים בשביל מצות תכלת ה"ה הותר בשביל ב' חוטי לבן אבל מנ"ל להתיר אף היכא שאינו עובר על כלאים כלל.

ג. ​

בביאור המיגו ובד' החזו"א.​

ויעוי' בחזו"א (סי' ב' סק"ב) שעמד בכ"ז וז"ל ותימא כיון דהיכי דאפשר לא דחי והכא עיקר קרא לתכלת בפשתן דלא אפשר, א"נ בפשתים בצמר היכי דלית לי' צמר דהיכי דלית לי' חשיב לא אפשר כדאמר שבת קל"ג א' בדליכא אחר וכן בביצה ח' ב' היכי דלית לי' עפר לכסות, היכי שרינן פשתים בצמר נהי דשרינן צמר בפשתים אפי' לבן כיון דמוכרח ליתן תכלת וע"י חוט אחד צמר נעשה כל הבגד שעטנז ואין אנו מוסיפין באיסור אי נותן עוד חוט צמר אבל מנ"ל להתיר פשתן בצמר כיון דאפשר בלא כלאים כלל וכו', מבו' דס"ל דבשלמא ליתן חוטי צמר בפשתן אין כאן עוד כלאים שהרי ע"י התכלת כבר נהיה הבגד כלאים ואין עוד תוספת איסור ע"י שמטיל הלבן ג"כ מצמר, אבל בפשתים בצמר הרי לא מוכרח כאן האיסור כלאים ע"י שנותן התכלת כיון דאיירי בבגד צמר וא"כ איך ניתן ללמוד דמיגו דפטר בהא פטר בהא הא ל"ד לדין צמר בפשתן כיון שכאן נהיה איסור כלאים [1].

ובחזו"א שם פירש כונת התוס' וז"ל ואפשר דהיינו טעמא דחוטי פשתן הניתנין בבגד צמר חשבינן להו כגוף הבגד וכיון דהותר תכלת בבגד פשתן אין איסור במה שנעשין חוטי צצית של פשתן כלאים עם התכלת ושוב אמרינן דאין קפידא במה שהם כלאים עם הבגד דבלא"ה הן כלאים עם התכלת, וכן הבגד והתכלת כחד חשיבי וכיון דהפשתן מותר בתכלת מותר בכל הבגד, אבל כשאין תכלת ונותן כולו לבן אין להטיל חוטי צמר וחוטי פשתן בבגד של צמר כיון דאפשר הכל בצמר ע"כ.

וביאור כונתו נראה דס"ל דבבגד צמר מותר ליתן חוטי לבן של פשתן ורק שנהיה ע"י זה כלאים אבל נתחדש בהאי דינא דלא חזינן להחוטין בפ"ע ורק שהם מחוברין לבגד אלא נמצא כאילו גוף הבגד מעורב בו צמר ופשתים יחד ויש כאן לפנינו בגד מעורב כלאים, ואחר שנחשב הבגד כאילו צמר ופשתים מעורבין בו א"כ כשאנו באין לדון אם מותר להטיל בו תכלת י"ל דמותר משום דעכ"פ חשיב ג"כ כבגד פשתן שהותר להטיל בו תכלת משום מצות ציצית, ומה שהחוטי לבן של פשתן הם כלאים לבגד שהוא צמר לא אכפ"ל שהרי מ"מ יש כאן כבר איסור כלאים ע"י שמחובר לחוטי תכלת ואין כאן עוד הוספה על האיסור,

ונמצא לפי"ז שאין כאן עוד דין מיגו נוסף להתיר פשתן בצמר אלא מאותו טעם דצמר בפשתן מותר כיון שכבר נהיה איסור כלאים ע"י התכלת ה"ה בפשתן בצמר מותר כיון שע"י הטלת הפשתן נהפך הבגד צמר להיות מעורב בפשתן ותו הו"ל כבגד פשתן שהותר בו תכלת וחד דינא הוא, ורק דבקושיתו ס"ל דכשמטיל חוטי פשתן בצמר אינו מחשיב הדבר כאילו חלק מהבגד יש בו פשתן אלא בפ"ע קאי ורק שמחובר לבגד וא"כ אין בהטלת התכלת היתר כלאים כיון דבגד צמר הוא ורק דיש כלאים משום החוטים וזה לא הותר כיון דאפשר רק במינו ויוכל לעשותו רק מצמר, אבל למה דתירץ דהו"ל כאילו גוף הבגד כלאים א"כ הו"ל ג"כ כבגד פשתן ובזה מותר להטיל תכלת מעיקר דינא [2].

והנה עיקר פי' החזו"א הוא לפרש ד' התוס' ביבמות שמבו' בדבריהם דכל המיגו הוא מהני רק בדאיכא תכלת, אמנם בתוס' כתובות נסתפקו דאפי' בדליכא תכלת מותר ללבוש עכ"פ ב' חוטין דלבן מצמר, ולכאו' לפי"ז לא שייך האי מיגו להתיר חוטי פשתן דהרי אפשר להטיל הכל מצמר, ומבו' דד' התוס' בכתובות דמ"מ שייך מיגו אף בדליכא תכלת וצ"ב טעם האי מיגו וכנ"ל.

וראיתי מי שכ' לדייק מדברי החזו"א הנ"ל דס"ל שמותר ליתן בבגד כלאים ציצית וע"י כן יותר הבגד בלבישה שהרי כ' דע"י הטלת הפשתן בצמר נהפך לגוף הבגד ולכך מותר להטיל בו התכלת, אמנם הגרעק"א בגליון שו"ע סי' י"א מבו' דפשיט"ל להיפך שלא הותר משום מצות ציצית כלאים אף בבגד, והטעם בזה דמה שנתחדש בקרא הוא שע"י קיום מצות ציצית משום החוטים לא אכפ"ל מה שהם גורמים עי"ז כלאים אבל כ"ז מה שמוכרח בשביל קיום המצוה ומשא"כ אם יש כלאים בלא שייכות למצות ציצית מהכ"ת להתיר בזה, אבל נראה ברור דאף לד' החזו"א אין הכרח שחולק ע"ז רק דס"ל דאחר שהותרו החוטין להטיל בציצית וזה ודאי הותר משום שהוא חלק מקיום מצות ציצית גדר ההיתר הוא משום דחזי' לזה כגוף הבגד וכנ"ל אבל אין לדייק מזה שהותר אף אם יש כלאים בלא שייכות למצוה כלל דבזה אין טעם להתיר שלא הותר רק לצורך קיום המצוה.

---

[1] לכאו' משמעות דבריו דסברא בעלמא הוא שאין איסור כלאים לפי מה דקיי"ל בעלמא שאין איסור להוסיף כלאים, ורק י"ל דבעי' לדין מיגו להתיר אף הלבן כיון די"ל שכיון שהתירה תורה להטיל התכלת א"כ אין הלבן נחשב לתוספת המותרת שאין כאן הוספה על הכלאים אחר שהתירה תורה וכמוש"נ לעיל, ומ"מ אחר שנתחדש בד' שמואל שמותר י"ל הטעם משום דחזי' לזה כתוספת על הכלאים וא"כ ק' דלא דמי' לדין פשתים בצמר דבזה לא הותר כלאים כל עיקר.
[2] וכמוש"כ בתוס' כתובות שם בריש דבריהם דאין לנו לומר שיהא אסור ללבוש טלית של פשתן משום דאפשר בשל צמר דאין זה חשוב אפשר, והך טעמא שייך רק לענין גוף הבגד שאין לנו למונעו מללבוש כדי שלא יעבור על איסור כלאים אבל אם החוטין בפ"ע קאי זה אכתי בכלל לא אפשר כיון דגוף הבגד של צמר בלחוד הוא ויכול ללובשו ולקיים המצוה כדין אף אם יטיל תכלת.