לאחרונה נפתח ניוזלטר בשם 'דעהו' בו ניתנת במה לדעת קהל בנושאים פולמוסיים ונפיצים כמו 'שחיתות ממסדית' וכדו'.
לאחר זעקות מוצדקות על סגנון הניוזלטר ותכניו, הוציאו מנהליו הבהרה, בה הסבירו כי הם נמצאים תחת פיקוח רבני של הרב יעקב בוצ'קובסקי בהכוונת רבנים נוספים.
בתוך ההבהרה הופיע הקטע הבא:
"איך מגלים את האמת?
אין דרך לגלות אמת לבד. מי שחושב לבד, טועה לבד. הדרך לגלות את האמת עוברת בשני נתיבים בסיסיים –
הראש והראשון – דעת תורה!
כציבור תורני, שחי ונושם חיי תורה ורוח, אין דרך לפתוח שאלות בלי דעת תורה ברורה. כל רעיון הפוך הוא דעת בעלי בתים עקומה וחסר תוחלת. זה קודם כל.
ואחר כך - מגיע מקומה של דעת הקהל.
חייבים להדגיש - לדעת הקהל אין שום משמעות כשהיא נוגדת את דעת התורה! אבל בשעה שדעת הקהל מחויבת לדעת תורה, והנושאים הנידונים מבוססים אך ורק על דעתם של גדולי ישראל, השקפתם והכרעותיהם, דעת הקהל היא המרחב הפורה ביותר לייצר שיח מעמיק, אמיתי ומרפא על הנושאים הטעונים בירור.
קהל הוא מאתגר, הוא בלתי מתפשר, והוא רודף דיוק! קהל מחפש אמת דורש תשובות טובות, מעיר הערות חשובות, ודורש תיקון, שיפוץ ושיוף, בהירות וכנות.
ככה מגיעים לאמת!"
ברצוני לשאול את חו"ר הפורום מה דעתם בעניין - וזה מחולק לב' שאלות.
א' - האם הנתיב הבסיסי הוא דעת התורה? דהיינו, האם אין עניין לפתח דעה עצמית גם בנושאים מורכבים ומסובכים?
ב' - האם דעת הקהל היא במה שבאמת נותנת את התשובות או שמא בציבור שלנו ובדור שלנו, גם בסוף הדיון המתדיינים יישארו באותם דעות בדיוק.
ברצוני להדגיש שדברים אלו רלוונטיים רק לדיונים שעוסקים בנושאים מהותיים בהם גדולי תורה הביעו דעתם כמו פולמוסים ציבוריים כאלו ואחרים, פסילת אישים או קהילות וכדו'.
לאחר זעקות מוצדקות על סגנון הניוזלטר ותכניו, הוציאו מנהליו הבהרה, בה הסבירו כי הם נמצאים תחת פיקוח רבני של הרב יעקב בוצ'קובסקי בהכוונת רבנים נוספים.
בתוך ההבהרה הופיע הקטע הבא:
"איך מגלים את האמת?
אין דרך לגלות אמת לבד. מי שחושב לבד, טועה לבד. הדרך לגלות את האמת עוברת בשני נתיבים בסיסיים –
הראש והראשון – דעת תורה!
כציבור תורני, שחי ונושם חיי תורה ורוח, אין דרך לפתוח שאלות בלי דעת תורה ברורה. כל רעיון הפוך הוא דעת בעלי בתים עקומה וחסר תוחלת. זה קודם כל.
ואחר כך - מגיע מקומה של דעת הקהל.
חייבים להדגיש - לדעת הקהל אין שום משמעות כשהיא נוגדת את דעת התורה! אבל בשעה שדעת הקהל מחויבת לדעת תורה, והנושאים הנידונים מבוססים אך ורק על דעתם של גדולי ישראל, השקפתם והכרעותיהם, דעת הקהל היא המרחב הפורה ביותר לייצר שיח מעמיק, אמיתי ומרפא על הנושאים הטעונים בירור.
קהל הוא מאתגר, הוא בלתי מתפשר, והוא רודף דיוק! קהל מחפש אמת דורש תשובות טובות, מעיר הערות חשובות, ודורש תיקון, שיפוץ ושיוף, בהירות וכנות.
ככה מגיעים לאמת!"
ברצוני לשאול את חו"ר הפורום מה דעתם בעניין - וזה מחולק לב' שאלות.
א' - האם הנתיב הבסיסי הוא דעת התורה? דהיינו, האם אין עניין לפתח דעה עצמית גם בנושאים מורכבים ומסובכים?
ב' - האם דעת הקהל היא במה שבאמת נותנת את התשובות או שמא בציבור שלנו ובדור שלנו, גם בסוף הדיון המתדיינים יישארו באותם דעות בדיוק.
ברצוני להדגיש שדברים אלו רלוונטיים רק לדיונים שעוסקים בנושאים מהותיים בהם גדולי תורה הביעו דעתם כמו פולמוסים ציבוריים כאלו ואחרים, פסילת אישים או קהילות וכדו'.
