מנחות דף ג: כולהו כרבה לא אמרי דאדרבה מחשבה דמנכרא פסל רחמנא. צריך ביאור.

[אולפן חדת]

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף ג עמוד ב
כולהו כרבה לא אמרי דאדרבה מחשבה דמנכרא פסל רחמנא. צריך ביאור, דלכאורה הסברא אומרת איפכא, דמחשבה דמינכרא היא פחות פוסלת, ודכוותה מצינו בנדרים שהמתפיס בדבר האסור, אין בדבריו כלום, כי אי אפשר לפרי זה להיות דבר האסור, אבל המתפיס בדבר הנדור, הרי זה אוסר, כי אפשר לפרי זה להיות דבר הנדור. [נ.ב. ולקמן ד' א' ג"כ אמרינן כרבה לא משני ליה משום קושיא דאביי ולא אמרו משום דאדרבה מחשבה דמנכרא פסל רחמנא.]​

 

[רצון]

דמחשבה דמינכרא היא פחות פוסלת

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ דהכי ס"ל לרבה
אבל בשיטת החולקים פרש"י 'שלא יאמרו שאפשר לשנות'
ולא הבנתי מה שייך לכאן מה שהביא מנדרים?

נ.ב. ולקמן ד' א' ג"כ אמרינן כרבה לא משני ליה משום קושיא דאביי ולא אמרו משום דאדרבה מחשבה דמנכרא פסל רחמנא.]

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה המכוון בזה שלא ס"ל כתי' רבה על קו' אביי, שרבה תי' לאביי ששאני בין מינכרא לאינה מינכרא, וכיון שלא מסתבר להו כוותיה ממילא הדק"ל קו' אביי.

 

[אולפן חדת]

ולא הבנתי מה שייך לכאן מה שהביא מנדרים?

לחץ כדי לכווץ...

בדרך כלל בתורה, מי שמנסה לשנות שינוי קטן יש לו יותר סיכוי ממי שמנסה לעשות שינוי גדול, ולמשל במתפיס כתבו הראשונים שלהתפיס בדבר האסור זה לא חל כי אי אפשר לפירות אלה להיות דבר האסור, וברור שדבריו דברי רוח, אבל להתפיסם בדבר הנדור, כיון שזה סוג איסור שרגיל להיות ע"י האדם, יש בזה יותר סמיכות דעת ורצינות.

לכאורה המכוון בזה שלא ס"ל כתי' רבה על קו' אביי, שרבה תי' לאביי ששאני בין מינכרא לאינה מינכרא, וכיון שלא מסתבר להו כוותיה ממילא הדק"ל קו' אביי.

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ אתה צודק שאין הכרח לעשות פלוגתא בין הגמרא בדף ג' ב' לגמרא בדף ד' א'. [ולגוף הדברים קושיא דאביי מובנת לי, כי אביי שואל מכח היקש, וטוען שסברות יפות ככל שיהיו אין בכוחם לגבור על ההיקש, אבל להקשות על רבה מסברא, זה לא זכיתי להבין, הרי כך היא דרכה של תורה שמחשבה שניכר שאינה נכונה פחות יש לה לפסול, ולכאורה זה הביאור היותר פשוט בדברי רבי שמעון.]
נ.ב. תוכן סברת רבה, עד כה הצגתי כאילו הוא קביעת שיעור עד כמה שינוי יש לאדם סמיכות דעת לעשות. אך יתכן לומר בצורה חריפה יותר ע"פ היסודות "כיצד נוצרו דינים ופרטי דינים בתורה", שדברים שאין להם ביטוי בעולם הגשמי, כי אם בעולמות העליונים הבלתי ניכרים, [מרצה מכפר מחבב וכו',] כגון ההבדל בין עולה לשלמים, ובין שלמים לחטאת, צריך לקבוע שההבדל ביניהם ייקבע לפי המחשבה. [ולא לחינם מושג מחשבה תופס מקום של כבוד בעיקר בסדר קדשים.] אבל דברים שיש להם ביטוי בעולם הגשמי, כגון מחבת, מרחשת, תנור, לא צריך להכניס כאן משמעות למחשבה.

 

[אולפן חדת]

מלבד הדוגמא מנדרים שלנסות לעשות שינוי דרסטי יש לזה פחות סיכוי, יש גם דוגמא ממנחת העומר עיין להלן ה' ב' בקרן אורה (ברש"י ד"ה פגימת) ובשפת אמת (ד"ה ורבא).
ויתרה מזו- זה סוגיא ערוכה בריש זבחים
וישנם ג' ציורים של לאו מינה לא מחריב בה והם נלמדים מפסוקים, בשינוי בעלים הוא הכי קל, שגם לשם המחויב עולה כשרה, דכתיב וכפר עליו ולא על חבירו דכוותיה.
בשינוי קודש- לשם חולין כשרה דכתיב ולא יחללו.
באויר כלי חרס- מחיצה לא מחרבה דכתיב תוכו.

אמנם יש גם מציאות הפוכה שיש דברים שהם מדאי קרובים זה לזה ולא חשיב שינוי, כמו חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם, אך זה יכול להיות הסבר טוב לשאלת למה רבא לא רצה לפרש כמו רבה, דלדידיה רבי שמעון סובר שכל המנחות הם אחד, וגם זה רק בזכות שיש פסוק "וזאת תורת המנחה", ולא שאפשר לומר כן מסברא. [ויש להכניס כן בדוחק בדברי הגמרא, שנקטו אותו לשון דרבה, אבל הכוונה שונה, שכדי לפסול צריך להעביר לקדושה אחרת,] אבל בשאלת למה רב אשי לא רצה לפרש כמו רבה, עדיין לא מובן לי מהו "אדרבה מחשבה דמינכרא פסל רחמנא".

 

[רצון]

בל להקשות על רבה מסברא, זה לא זכיתי להבין, הרי כך היא דרכה של תורה שמחשבה שניכר שאינה נכונה פחות יש לה לפסול, ולכאורה זה הביאור היותר פשוט בדברי רבי שמעון

לחץ כדי לכווץ...

זה אינו מוכרח, שהרי יש סברא כאן שיאמרו שמותר לשנות, והיינו שחלק מהפסול הוא מה שהוא מעמיד כאן מחשבה לפסול, ועד כמה שניכרת המחשבה ממילא יש בזה סברא שתחשב המחשבה לפוסלת.
וביותר, שעיקר חסרון המחשבה הוא לא שחסר במעשה, אלא שהמחשבה מגדירה מצד הגברא אופן שונה של הקרבה, ובזה כיון שנכרת החוצה יש סברא יותר שיהוה חסרון שהרי נראה לכל שאפשר לעשות קרבן באופן שאינו כדין.

בדרך כלל בתורה, מי שמנסה לשנות שינוי קטן יש לו יותר סיכוי ממי שמנסה לעשות שינוי גדול, ולמשל במתפיס כתבו הראשונים שלהתפיס בדבר האסור זה לא חל כי אי אפשר לפירות אלה להיות דבר האסור, וברור שדבריו דברי רוח, אבל להתפיסם בדבר הנדור, כיון שזה סוג איסור שרגיל להיות ע"י האדם, יש בזה יותר סמיכות דעת ורצינות.

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ,
אך יש לחלק, שהרי בכל הני [נדרים, ולא מינה, וכו'] הנקודה היא האם יש כח לדבר מסוים להשתייך לדבר אחר, [ואז או לאסרו, או להחריב בו] ומשא"כ כאן לא באנו לשייך בין המחשבה למעשה, אלא לדון מה קובע יותר, ובזה יש סברא שמחשבה דמינכרא יש בה כח יותר.

 

[אולפן חדת]

ולקמן ד' א' ג"כ אמרינן כרבה לא משני ליה משום קושיא דאביי

לחץ כדי לכווץ...

נ.ב. יצויין שקושיית אביי הרבה יותר חזקה ממה שנראה לפו"ר, דלפו"ר קושייתו רק שאין היקש למחצה, אבל לאור המתבאר בפ"ק דזבחים יש דרשא ממוקדת לפסול שינוי קודש במנחת חוטא-
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף יא עמוד א
עיקר קרא לכדרב יהודה בריה דרבי חייא הוא דאתא ומנחת חוטא דפסולה שלא לשמה [טעמא אחרינא הוא] חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא מנחת חוטא נמי כתיב בה היא.

 

[אולפן חדת]

ולפי מה שהייתי סבור לומר שדברי רבה נאמרו רק כשהעובד חושב על דבר ההפוך מהמציאות, יש להעמיד את דברי רבה כשחשב את המילים "לשם בלולה" (כדלהלן בדברי רב אשי) ולא שחשב "לשם מנחת סולת", דבכה"ג פסול משום דכתיב חטאת היא, אבל כשחושב "לשם בלולה" זו מחשבה שנסתרת מהמציאות.