אולפן חדת

משתמש רגיל
gemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
171
תודות
758
נקודות
256
ביאור השיטות במי שיש לו שני גבין ושתי שדראות

נדה כ"ד א' איתמר המפלת בריה שיש לה ב' גבים וב' שדראות. זהו מה שנקרא כהיום תאומים סיאמיים[1], שהחיבור ביניהם יכול להיות בגולגולת במותן בגב ובאיברים נוספים. ומיקרו שסועה אולי משום שקע שיש בין שני הגבים או משום שיש חלק מגופם שבו הם מופרדים ושסועים לגמרי.

אמר רב באשה אינו ולד ואינה טמאה לידה שאין זה צורה שראויה לקיום כלל, בבהמה - אם נמצא כן ברחם בהמה שנשחטה, אסור באכילה, וגרע מחתיכת בשר, דכתיב אך את זה לא תאכלו וגו' השסועה. ושמואל אמר באשה ולד -שזה צורה שראויה לקיום, בבהמה מותר באכילה, והתורה אסרתהו רק כשנולד כבר, וטעמא יבואר להלן.

ומסקנת הראשונים דשמואל סבירא ליה דבעל שני גבים ושתי שדראות יכול להתקיים בין באדם ובין בבהמה, ולכך המפלת ולד כזה אמו טמאה לידה, אלא דסבירא ליה דבבהמה אפילו אם נתקיימה, התורה אסרה אותה מדכתיב השסועה, וטעמא דקרא יש לפרש דהואיל וחיותה תלויה בשני צווארים[2], אין כח בשחיטת כל צוואר כדי להתירה, וכדאמרינן בסוטה י"ח א' ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים. ורב סבירא ליה דבריה כזו אינה יכולה להתקיים, ולכן המפלת ולד כזה אין אמו טמאה לידה, ובבהמה שהפילה כזה, פשיטא שהוולד אסור, דהוי כמפלת בן ארבעה לדקה ובן ח' לגסה, וקרא דהשסועה בא לאסור אפילו כשהיא במעי אמה. וצריך ביאור מה הטעמא דקרא אליבא דרב. ול"ע.


[1] ביאור הלשונות בסוגיא המורים דשסועה היא מין נוסף בבריאה. נראה לי שיתכן שרב חנין בר אבא גופיה סובר דשסועה היא מין בפני עצמו, עיין חולין ס' ב' וספרי פרשת ראה פיסקא צ"ח, אך הואיל והשתמשו כאן בסוגיא במימרא דרב חנין בר אבא זה גרם לבעל השקלא וטריא להשתמש במטבע לשון "בריה בעלמא ליתא" "בריה בעלמא איתא", אבל באמת כוונת רב ושמואל לתאומי סיאם שנולדו מפרה או רחל רגילים, ופליגי האם הם יכולים להתקיים או לא.
[2] ולמרות שכמדומה שיש כאן שתי נשמות, וכל אחת יש לה את הרצונות שלה, מכל מקום כל חד כאבר המדולדל לגבי חבריה.
 
האם רב מודה שמיעוטן מתקיימין או סובר שכולם אין מתקיימין

וצריך בירור האם רב מודה שמיעוטן מתקיימין או דסבירא ליה שאף מיעוטן אין מתקיימין. ומשמעות סוגיין שרב סובר שאף מיעוטן אין מתקיימין, דאי מיעוטן מתקיימין מדוע אמר רב שאין אמו טמאה לידה ומדמי ליה (כ"ד ב') למפלת בריית גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך שאינו ראוי לברית שמונה. ומדוע דחיק רב לפרש קרא דשסועה דבא לאסור אפילו שסועה במעי אמה, ומאי שנא מכל עיוותי היצירה שמותרים במעי אמן, לוקמא קרא בשסועה שנולדה והאריכה ימים ומשום צוואר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה צווארים, אלא משום שסבירא ליה שאין כזו מציאות כלל. והיינו דמקשינן עליה דרב ממתניתין דמומי כהן, ואם איתא שרב מודה שקיים במציאות בריות כאלה ששרדו והפכו למאריכי ימים, מאי מקשינן עליה, אימא שעליהם המשנה מדברת, ואטו כל מום שנזכר בדברי המשנה הוא מצוי. אע"כ סבירא ליה לרב שאין בטבע העולם כלל שיתקיים דבר כזה.

והא דתניא במנחות (ל"ז א') דמי שיש לו שני ראשין חייב ליתן לכהן עשרה סלעים, משמע שחי לפחות שלשים יום ומסתמא גם י"ב חודש, ואם כן לכאורה היה ראוי להחשב ולד לענין טומאת לידה. יש לומר דלא שמיע ליה לרב האי ברייתא, אי נמי סבירא ליה דגוף אחד וגב ושדרה אחת עם שני ראשין, מתקיים, אבל שני גופים הדבוקים זה לזה אינם מתקיימין.

אבל הריטב"א כתב- ומצאתי כתוב על אחד מהגדולים שהעיד על אשה בעלת שני גבין ושתי שדראות שחיתה ונתקימה זמן גדול, וי"ל דקים להו לרבנן [ד]מילתא [דלא שכיחא כלל] היא וההוא מיעוט דכמה מיעוטי הוא ואין חוששין לו. חזינן שבא ליישב את דברי רב עם המציאות. מיהו מאז ועד היום הרי תופעה זו כבר חזרה על עצמה כמה פעמים, ואם כן זה מום שראוי לדבר עליו, ולא גרע משאר מומין הנדירים שדיברו עליהם במשנה, והיינו לכאורה כדעת שמואל.
 
האם שמואל סובר שרובן מתקיימין או רק מיעוטן מתקיימין

ועוד נראה לי דאף שמואל שסובר שיש בטבע העולם שיתקיים דבר זה, אין כוונתו שרובן לחיים, אלא רובן למיתה ומיעוטן לחיים. דאי לאו הכי קשה אמאי תנא דברייתא הכניס את איסור שסועה בין הנפלים, הרי שורש איסורה שונה לגמרי. אלא הכי קתני בן ארבעה לדקה בן שמנה לגסה הימנו ולמטה אסור, במה דברים אמורים בשלא כלו לו חדשיו אבל כלו לו חדשיו מותר, יצא [המפלת בריית גוף שאינו חתוך ובריית ראש שאינו חתוך ו]מי שיש לו ב' גבין וב' שדראות דאע"ג דכלו לו חדשיו אם יצא לאויר העולם אסור, דמסתמא הוא נפל, ואף אם אירע ששסועה זו חיתה י"ב חודש ונתברר שאינה נפל, אפ"ה אסורה מגזירת הכתוב דשסועה. וכן משמע דרובן למיתה, מדקאמר איתמר המפלת בריה שיש לה שני גבין כו', ולא קאמר היולדת בריה כו'. וכן בעובדא דרבי ירמיה בר אבא ורב הונא, היה הוולד מת, שאם היה חי ומאריך ימים היו מנסים להוכיח ממנו כשמואל. וכמדומה שגם היום ידוע שרובן למיתה וצריך בירור.
 
היחס בין סוגיין לסוגיית יתר כנטול

והנה בחולין נ"ח ב' קאמר רב הונא חסר ויתר ברגל טרפה נמי הויא מאי טעמא כל יתר כנטול דמי, ויש לעיין האם מוכח מדברי שמואל בסוגיין שחולק על זה, שהרי אמר שבעלת שני גבין ושני שדראות יכולה לחיות.

ויש ליישב דשאני שסועה שיש לה מערכות כפולות בכל הגוף, וכשני בעלי חיים דמיא, מה שאין כן באבר אחד יתר.

והא מיהא פשיטא שמדברי רב אין הוכחה לדברי רב הונא, דיתכן שדברי רב לא נאמרו אלא גבי שסועה, שחלקים גדולים מגופה כפולים, ולא גבי מי שרק אבר אחד שלו כפול.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון