במקור דין יתר כנטול וסוג טריפותו
נ"ח ב' אמר רב הונא לא שנו אלא שחסר ויתר ביד, אבל חסר ויתר ברגל טרפה נמי הויא, מאי טעמא כל יתר כנטול דמי. הנה בתשובות הרשב"א ח"א סי' צ"ח סיפר השואל על בהמה יתרת אבר שחייתה יותר מי"ב חודש עיי"ש, (נ.ב. ולא נתפרש שם אם האיבר היתר היה מפותח כמו האיבר שכנגדו, או שהיה דלדול בעלמא, ואכמ"ל.)
והשיב על זה הרשב"א בתוך הדברים- ועוד אני אומר שלא אמרו שהיתרת זו אינה חיה. אלא כך אמרו שכך קבל משה מסיני שהיתרת כנטול. וכל שאילו ינטל אינו חי שנים עשר חודש אפילו מעתה שלא נטל טריפה כאילו נטל. ואף על פי שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו. וכן בחסר רגל אפילו חיה טריפה. שאילו לא נולדה כן אלא שלימה ונטל רגלה לא חיתה אף עכשיו טריפה. והנה רבינו ז"ל ביראתו בא למנוע אנכריה ופירצות וכמבואר בסוף תשובתו, והציע בתוך הדברים אפשרות כזו. אך לקושטא דמילתא לא משמע שזו הלכה למשה מסיני שלא נקבעה עד רב הונא, דאם כן הוה ליה לרב הונא למימר- הלכה למשה מסיני דבעלת שלש רגליים טריפה, אי נמי דכל יתר כנטול דמי, ולא לקבוע את דבריו על המשנה בבכורות ולומר משמיה דנפשיה. וגם אין כ"כ סברא ומקור שבתוך מושג טריפה הידוע, יכנס איזה בעל מום שאינו בקבוצת סיכון, ושונה משאר הטריפות בדרשות בהסתכלות ובמבחן, וגם הוא יהיה דינו שווה לטריפות.
אלא דברי רב הונא הם מן הטריפות הנוספות מסברא, ולא מסברא גרידא, דהא לא שייך לומר סברות מוחלטות בטבעיים, אלא בנויים על יסוד הנודע מן הנסיון, שבעל חיים שיש לו אבר כפול מהאיברים העיקריים, הרי זה מסכן את חייו, (עי' נדה כ"ד ב' אמר ליה רב הונא כו',) ובהנחה שרגל היא מהאיברים העיקריים, שאם ניטלו או חסרו מתחילת ברייתו הרי הוא טריפה.
והשיב על זה הרשב"א בתוך הדברים- ועוד אני אומר שלא אמרו שהיתרת זו אינה חיה. אלא כך אמרו שכך קבל משה מסיני שהיתרת כנטול. וכל שאילו ינטל אינו חי שנים עשר חודש אפילו מעתה שלא נטל טריפה כאילו נטל. ואף על פי שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו. וכן בחסר רגל אפילו חיה טריפה. שאילו לא נולדה כן אלא שלימה ונטל רגלה לא חיתה אף עכשיו טריפה. והנה רבינו ז"ל ביראתו בא למנוע אנכריה ופירצות וכמבואר בסוף תשובתו, והציע בתוך הדברים אפשרות כזו. אך לקושטא דמילתא לא משמע שזו הלכה למשה מסיני שלא נקבעה עד רב הונא, דאם כן הוה ליה לרב הונא למימר- הלכה למשה מסיני דבעלת שלש רגליים טריפה, אי נמי דכל יתר כנטול דמי, ולא לקבוע את דבריו על המשנה בבכורות ולומר משמיה דנפשיה. וגם אין כ"כ סברא ומקור שבתוך מושג טריפה הידוע, יכנס איזה בעל מום שאינו בקבוצת סיכון, ושונה משאר הטריפות בדרשות בהסתכלות ובמבחן, וגם הוא יהיה דינו שווה לטריפות.
אלא דברי רב הונא הם מן הטריפות הנוספות מסברא, ולא מסברא גרידא, דהא לא שייך לומר סברות מוחלטות בטבעיים, אלא בנויים על יסוד הנודע מן הנסיון, שבעל חיים שיש לו אבר כפול מהאיברים העיקריים, הרי זה מסכן את חייו, (עי' נדה כ"ד ב' אמר ליה רב הונא כו',) ובהנחה שרגל היא מהאיברים העיקריים, שאם ניטלו או חסרו מתחילת ברייתו הרי הוא טריפה.
