- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,484
- נקודות
- 1,280
ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר (כד, י).
גם בשעה גדולה זו, שכל ישראל זכו לראות את כבוד ה' בראיה גמורה, לא היתה דרגת כל אחד ואחד שוה, והדבר התבטא במהות המראה והדמות אשר בה נראה הקב"ה ונתגלה לפניהם. כי הנה, בעוד שכל ישראל ראו את מראה כבוד ה' "כאש אוכלת", הרי שאצילי בני ישראל – שהם אהרן נדב ואביהוא ושבעים הזקנים – השיגו מראה במדרגה גבוהה יותר – שבעו מזיו השכינה.
ונראה כי ההבדל בין המראות הוא, כי מראה האש האוכלת הינו הכרת ה' וידיעתו מצד היראה, והשגת החובה והעבדות לפניו. ואילו מראה לבנת הספיר שראו הזקנים, הינו הכרת ה' וידיעתו מצד האהבה, והשגת הערב והטוב שבדביקות בו, בחינת הנאה מזיו השכינה, כמו שנאמר "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו", וכמו שפירש רש"י (ברכות יז. וכ"ה במדרש ויק"ר כ, י) 'ויאכלו וישתו - שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו'.
ובעוד שכל הזקנים זכו לראות את המראה הגדול הזה, הרי משה רבינו זכה לדרגה שלא זכה לה איש לעולם, עליו הכתוב אומר (במדבר יב, ח): "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט".
וככל שנתקרבו יותר אל מקום השכינה, כך היתה מדרגת ראייתם גבוהה יותר; אהרן והזקנים ראו יותר מאשר העם, ומשה עצמו ראה יותר מן הכל.
ומכלל הדברים נראה, כי הבדלי הדרגה לא התבטאו רק בשלש חלוקות אלו, אלא כל איש ואיש מישראל ראה לפי דרגתו, ואף שבמהות המראה לא היה הבדל ביניהם, הרי שהדעת נותנת כי היו נבדלים באיכות המראה ובשלימות השגתו.
ופשוט שאין בחינות ראיה זו האמורה כאן, נוגעת לבחינת הראיה שביקש משה 'הראני נא את כבודך', ואפילו באותה עת רצון לא נענה אלא במידה מוגבלת - 'לא תוכל לראות את פני וראית את אחורי ופני לא יראו' (לג, כג).
וההבדל המבואר בזה הוא, שכן משה ביקש לראות את פני ה', דהיינו להשיג בחינות בעצם קדושת ה', לדעת את מהותו ועצמותו. ועל זאת נענה כי לא יוכל לראות אלא את ההשתלשלות שהוא בחינת 'אחורי'. אולם מה שנגלה כאן לזקנים היא בחינה יותר נמוכה, שכן כתוב 'ותחת רגליו', ואפשר שהם המידות שבהם מנהיג את העולם וכדכתיב 'והארץ הדום רגלי' (ישעיה סו, א). אך גם לזה זכו רק זקני ישראל, בשעה גדולה ומיוחדת זו של התגלות לרגל ברית הר סיני. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)
גם בשעה גדולה זו, שכל ישראל זכו לראות את כבוד ה' בראיה גמורה, לא היתה דרגת כל אחד ואחד שוה, והדבר התבטא במהות המראה והדמות אשר בה נראה הקב"ה ונתגלה לפניהם. כי הנה, בעוד שכל ישראל ראו את מראה כבוד ה' "כאש אוכלת", הרי שאצילי בני ישראל – שהם אהרן נדב ואביהוא ושבעים הזקנים – השיגו מראה במדרגה גבוהה יותר – שבעו מזיו השכינה.
ונראה כי ההבדל בין המראות הוא, כי מראה האש האוכלת הינו הכרת ה' וידיעתו מצד היראה, והשגת החובה והעבדות לפניו. ואילו מראה לבנת הספיר שראו הזקנים, הינו הכרת ה' וידיעתו מצד האהבה, והשגת הערב והטוב שבדביקות בו, בחינת הנאה מזיו השכינה, כמו שנאמר "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו", וכמו שפירש רש"י (ברכות יז. וכ"ה במדרש ויק"ר כ, י) 'ויאכלו וישתו - שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו'.
ובעוד שכל הזקנים זכו לראות את המראה הגדול הזה, הרי משה רבינו זכה לדרגה שלא זכה לה איש לעולם, עליו הכתוב אומר (במדבר יב, ח): "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט".
וככל שנתקרבו יותר אל מקום השכינה, כך היתה מדרגת ראייתם גבוהה יותר; אהרן והזקנים ראו יותר מאשר העם, ומשה עצמו ראה יותר מן הכל.
ומכלל הדברים נראה, כי הבדלי הדרגה לא התבטאו רק בשלש חלוקות אלו, אלא כל איש ואיש מישראל ראה לפי דרגתו, ואף שבמהות המראה לא היה הבדל ביניהם, הרי שהדעת נותנת כי היו נבדלים באיכות המראה ובשלימות השגתו.
ופשוט שאין בחינות ראיה זו האמורה כאן, נוגעת לבחינת הראיה שביקש משה 'הראני נא את כבודך', ואפילו באותה עת רצון לא נענה אלא במידה מוגבלת - 'לא תוכל לראות את פני וראית את אחורי ופני לא יראו' (לג, כג).
וההבדל המבואר בזה הוא, שכן משה ביקש לראות את פני ה', דהיינו להשיג בחינות בעצם קדושת ה', לדעת את מהותו ועצמותו. ועל זאת נענה כי לא יוכל לראות אלא את ההשתלשלות שהוא בחינת 'אחורי'. אולם מה שנגלה כאן לזקנים היא בחינה יותר נמוכה, שכן כתוב 'ותחת רגליו', ואפשר שהם המידות שבהם מנהיג את העולם וכדכתיב 'והארץ הדום רגלי' (ישעיה סו, א). אך גם לזה זכו רק זקני ישראל, בשעה גדולה ומיוחדת זו של התגלות לרגל ברית הר סיני. (הגר"ל מינצברג - אוצרות בן מלך)
