אלול ד' אלול - יום פטירת רבי יוסף צבי שטיגל (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי יוסף צבי בן ר' מתתיהו שטיגל נולד בפולין בשנת תר"צ, נפטר בד' אלול תשע"ט.

 

[גרינפלד]

שח הגאון רבי יהודה אריה הכהן רפפורט שליט"א רב קהילת 'ברכת יוסף' בירושלים:

שמעתי מעשה מהגאון רבי יוסף שטיגל זצ"ל, שבהיותו אברך לאחר נישואיו, ניתזה טיפת חלב על מחבת בשעה שטיגנו בו קציצות בשר בשמן מועט, ובא קמיה דהחזו"א לשואלו מה דין המחבת, האם והיאך צריך להכשירו, והיה תלוי הנידון אי טיגון כבישול, וסגי בהגעלה, או טיגון כאפיה וצלי ובעי ליבון [עי' יו"ד סי' פ"ז בפר"ח ובפר"ת ואין כאן מקומו].

החזו"א נכנס בבירור הסוגיא, ועיין בדבר ביגיעה עצומה כדרכו, כשראה ר' יוסף את התאמצותו הרבה פלט ואמר שאינו רוצה להטריח כל-כך, אין המחבת כה יקר ויכול הוא לזורקו.

הרים החזו"א עיניו הקדושות, והביט באותו אברך בתמיהה, וכך אמר לו: "וכי יגע אני על כמה פרוטות להצילן? וכי זה הנידון וזה העסק? הלוא לברר דבר ה' אנו עוסקים!"

וסיפר ר' יוסף, שהרגשתו באותה שעה היתה, שדבריו היו בעיני החזו"א כאילו חילל שבת לפניו ל"ע.
​

(גיליון 'ברכת יוסף' שבועות – נשא תש"פ)​

 

[גרינפלד]

שמעתי מהגאון רבי יוסף צבי שטיגל שנפגש פעם עם יהודי זקן שהיה מתפלל מידי בוקר במניינו של מרן ה'חפץ-חיים' זצ"ל בראדין, וביקש ממנו שיספר לו מעט זכרונות ועובדות מחייו ופועלו שראה בעיניו במחיצת ה'חפץ חיים'. התפלא הזקן למשמע השאלה: "מה כבר יכולתי לראות? ראיתי יהודי זקן כמו כל הזקנים… יותר מכך אין לי מה להוסיף".​

רבי אליעזר טורק​

 

[גרינפלד]

פעם הגיע רבי משה דויטש לבית ה'חזון איש', ובדיוק יצא אז אחד מבאי ביתו הרה"ג רבי יוסף צבי שטיגל. פניו של רבי יוסף צבי צהבו ועיניו ברקו מאושר, היה ניכר עליו כי יצא מסופק ומרוצה מהביקור. רבי משה שיער כי בטח זכה רבי יוסף צבי לשמוע חידושים נפלאים בחדרו של ה'חזון איש', ולכן יצא כה מאושר.

בהיותו 'מבקש' עצום הוא ניגש אל רבי יוסף צבי לברר זאת: "רבי יוסף צבי! נראה כי שמעתם כעת מה'חזון איש' דברי טעם, לכן האושר נסוך על פניכם?!". ורבי יוסף צבי השיב בנימת אכזבה: "אוי, רבי משה! כמה חבל שלא אוכל כעת להרצות בפניכם את החידוש הנפלא ששמעתי מה'חזון איש', כיון שאני ממהר לתפוס את האוטובוס לירושלים שאמור להגיע בעוד דקות אחדות… בלי נדר אשמיע לך אותו בהזדמנות אחרת…".

היה זה בזמנים בהם היה אוטובוס לירושלים אחת ליום, והיה מעלה נוסעים רק בתחנה אחת בכל בני ברק, היכן שהיום תחילת רחוב חזון איש, מרחק לא מבוטל מבית ה'חזון איש'. לכן נאלץ רבי יוסף צבי להמשיך בדרכו בצעדים חפוזים ולא להיענות לבקשתו של רבי משה.

רבי יוסף צבי הגיע לתחנה כולו מתנשם, ולתדהמתו עומד שם רבי משה דויטש וממתין לו. התנצל רבי משה בפני רבי יוסף צבי: "הזדרזתי לרוץ בדרך עקיפה, כי קיוויתי שיישארו כמה רגעים עד בוא האוטובוס, ובינתיים אוכל לשמוע מפיכם את חידושו של ה'חזון איש'…".

זוהי דוגמה נפלאה לאדם שידע להעריך תורה, שידע להוקיר כפי ערכו הראוי כל חידוש, כל דבר תורה ודבר שמועה. הוא לא היה מסוגל להתאפק ולהמתין עד הפעם הבאה שיפגוש את רבי יוסף צבי…​