תהלים הִֽ֭תְהַלְﬞלוּ בְּשֵׁ֣ם קׇדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב מְבַקְשֵׁ֬י ה' (1 צופה)

[הייליג]

הִֽ֭תְהַלְﬞלוּ בְּשֵׁ֣ם קׇדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב מְבַקְשֵׁ֬י ה'​

כאשר ברור לנשמות ישראל הקדושים, כי רק ה' פעל כל זאת, ואין שום תנועה בעולם שאינה מושגחת על ידו הנטויה, וכל הנסים והנפלאות באים רק ממנו יתברך, והוא הכל יכול, אשר אין שום טבע בעולם כלל, כי אם נגיעות ידו כביכול של המטביע הנצחי, הלוא יהללו את עצמם בכך שהם זוכים לידע ממנו יתברך והוא ה' ההולך לפניהם תמיד יומם ולילה, בכל הדורות ובכל בני ישראל בכל מקום שהם לעולם, וכמו שעבד מלך – מלך, הלוא גאות ה' אשר מלך היא מותרת ורצויה שיתהלל אדם בהתקשרותו ובשייכותו לעוצמה כזו, אשר אי אפשר לתאר במוח אנושי כלל, ואף על פי שאין אנו יודעים ממנו כלל, אלא ממציאותו ורוממותו הנבדלת לאין שיעור, אנו יכולים להתהלל ב'שם קדשו', בכך שאנו זוכים לקדש את שמו, ולהמליך מלכותיה בהאי עלמא, שהוא עולם העשיה והחוצפה המתנגד לקדושה, בשביל הבחירה והנסיון, והילול שם קדשו מגלה אותו יתברך בתוך תכלית הגשמיות.

וכיון שכך, ישמח לב מבקשי ה', אלו אשר יראו את עוצם גדלו ותפארתו והם מבקשים ומחפשים אותו מתוך החושך דהאי עלמא, תהיה להם שמחה בכך, על עצם זה שהם זוכים לבקש מאת אל ברוך גדול דעה שכזה, כי בתחילת העבודה, האדם מגשש באפלה, ואורייתא לא אתגלי אלא למאן דרחים לה, אבל על עצם עבודת החיפוש והביקוש, כשישמעו שמעו יתברך מפי אלו שמתהללים בשם קדשו, וכדאיתא במדרש, בשעה שאדם עומד בתפלה יהא לבו שמח שעובד לאלוה שאין כמותו, בכך ישמח לבם של מבקשי ה', כי ישר לבבם שהם מבקשים את האמת, וכתיב 'ולישרי לב – שמחה'.

וענין מבקשי ה' הוא יותר נגלה מאשר התהללו בשם קדשו, כי לא אמר התהללו בשם ה', כי הנה 'שם' הוא בחינת מלכות, וכמו שכתוב: "ויעש דוד שם", והיא רגליה יורדות מות, בחי' עולם העשיה הגשמי הזה, שמכירים את השם יתברך מתוך נפלאותיו וניסיו לאין קץ עד שכולם הודו והמליכו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, אבל המדרגה של הוי"ה שאדם ברור לו כמו שברור לו בחייו, שהשם יתברך מהוה ומחיה ומקיים את כל הבריאה כולה, דומם צומח חי ומדבר הכל אלוקות ממש, כי אין עוד מלבדו אפס זולתו, בכך שהכל מתהללים בשם קדשו, שהוא נסתר אזי ישמח לב מבקשי ה', שכבר נגלה שמו יתברך והכל יודעים ממנו, כי כשרואים המבקשים שאורו יתברך מגיע עד למקומות הנמוכים שהם גם רוצים להודיע לכל גבורתו של יוצר בראשית, והם מתהללים בזה שיש להם קשר אל הבורא שמרעיף עליהם חסדים ורחמים, ומהללים שם קדשו,

ו'קדשו' הוא לשון קדושה - היינו הפרשה, אף שהוא יתברך מופרש ונבדל ולית מחשבה תפישא ביה כלל, הרי שאז כבר יש שמחה בגילוי האלוקות בתכלית הגילוי, שזה ישמח לב מבקשי ה', כי את ה' צריך לבקש ולחפש עד שיהיה נגלה לגמרי לכל באי עולם, כאשר יהיה בעת הגאולה, אמן כן יהי רצון.​