מה שכתבתי שהחשש הוא שיגרר על הקבר, הייתה פליטת קולמוס לפי המנהג שלנו כדעת הרמב"ם שלא מחלקים את החילוק שהביא רבינו יונה בשם הרא"ש, לחלק בין ציצית שלנו לציצית של זמנם...
בכל אופן, לכאורה גם לשיטה זו, אינו דומה לענ"ד נידון של לחם משנה לנד"ד,
שהראיה שם (בלח"מ), היא של האדם ודיני קדימה...
וכאן (בציצית בקבר) היא "ראיה" של המת, ואע"פ שמת לא "רואה", הרי ה"הבלא דגרמי" שלו שם ולא מש ממנו לעולם על עצמותיו, והוא "רואה" ומרגיש המצוות ומתאווה להם, ולפי הפוסקים משמע ש"מרגיש" בד' אמות