האם ד' נמצא בשמים? [מפוצל] (1 צופה)

[עוזי ומגני]

ללא קשר לדיון על 'ממלא כל עלמין', בסוגיית ההגשמה יותר מורכב לטעון שתפישה פשוטה של 'מושב יקרו בשמים ממעל' לוקה בזה וכעין המשנה "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו היו נופלין"

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי כוונתך
אתה רוצה לפרש שד' נמצא בשמים כפשוטו?
מסתכלים כלפי מעלה זה גם לא כפשוטו הינו שההסתכלות כלפי מעלה עוררה אותם שיש משהו עמוק יותר בבריאה

 

[פנחס ע]

ברכות מח א
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע

 

[חידודא]

נ"ל ברור שבשמיים מעון קודשו במשנה בראש השנה פ"ג ח' בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים.
עוד בגמ' סוטה יז. "התכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר שמות פכד' י' ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר" וכו'
ובישעיהו מ' כו שאו מרום עניכים וראו מי ברא אלה ויש כמה פסוקים שאנו אומרים השקיפה ממעון קודשך מן השמים וברך וכו(פרשת כי תבוא) זאת אומרת ששם הוי מעון קודשו, אבל מלכותו בכל משלה זאת אומרת שבשביל יראת שמים צריך להסתכל למקום הקודש יותר וזה בשמים וכאן אנו במצב מאוד גשמי ועכור שפחות נמשך לשעבד ליבו לשמים וודאי שד' נמצא בכל מקום רק כאן זה יותר בגשמיות וכמו שרגילים לומר בהסתר פנים שהעולם מלשון העלם שהעלים עצמו ונתן יותר לכוחות הטבע (שבאים ודאי מכוחו) ל'נהל' את העולם וכנראה זה הפי' "השמים כסאי והארץ הדם רגלי" (ישע' סו, א). ודי בזה.
וכתב האבן עזרא על רגילותינו לומר שד' בשמיים בבראשית פרק יא פסוק ה' על המגדל וראשו בשמים שרצו "להלחם" עם ד' ומלת וירד ה' — בעבור שכל מעשה התחתיים תלויים הם בכוח הגבוהים, ומהשמים יתכנו כל העלילות, על כן נקרא השם רוכב שמים היושבי בשמים, וכדרך לשון בני אדם אמר הכתוב וירד:
ולגבי הר סיני נאמר "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שמ' כ, יט). ושם נאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות וכו' וזה נאמר על משה שלקח את התורה. וזה מקור לשמים.
אמנם לגבי מה שפתח הרב השואל שמצאנו שעלה רק להר כבר נפתח נושא זה בתנאים וכמו שמובא במכילתא: כי מן השמים דברתי עמכם כתוב אחד אומר כי מן השמים וגו' כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? הכריע השלישי, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים. שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. תהלים יח. עיי"ש עוד. וכל זה גם הביא רש"י שמות כ' יט.

 

[יעקב ירושלמי]

קהלת פרק ה, א-ב:
אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים:

לחץ כדי לכווץ...

כמובן שזה גופא ראיה ש'שמים' הם משל למה שהוא למעלה מן ההשגה, משום שאם שמים הכוונה לאיזור גיאוגרפי גבוה מן הארץ, אין מה שהוא בשמים ואתה על הארץ סיבה לא לבהל על פיך וגו'.

 

[עמוסיך]

ברכות מח ע"א
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו היינו דאמרי אינשי . בוצין בוצין מקטפיה ידיע

לחץ כדי לכווץ...

ברכות מח א
אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין אמרי ליה לרחמנא ורחמנא היכא יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע

לחץ כדי לכווץ...

יש בנו"ט גדול להביא כאן דבר שהסתפקתי בו הרבה זמן

ב'ספר חסידים' סו"ס יח כתב "ואותן המגביהים ראשיהם ועיניהם למעלה כמביטים על הגג, המלאכים מלעיגין אותן וקורין אותו רישא דחזרי". והו"ד במשנ"ב (סי' צה ס"ק ה).
אך דבר זה דורש ביאור, מדוע 'מלעיגים עליהם', אם משום שכעת זו תפילה וצריך להעצים את עיניו, ניחא. אך אין משמע כך מלשונו, אלא לעג על מי שחושב שקוב"ה ממתין לו בכיוון הגג... (וראה ברכות מח.)

וא"כ קשה, הרי לא חסרים המקראות שבהם כתוב שקוב"ה נמצא שם – בכיוון הגג! בשמיים!. "וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה (תהלים קטו ג), ועוד שם (טז) "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק" (שם ב ד), "כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי" (ישעיהו סו א), ועוד.

ואת"ל, העובדה שמושבו בשמים לא אומר שצריך לגלגל לכוונו עיניים משל אתה רואהו, הרי מלא כל הארץ כבודו?, משנה מפורשת היא שכן צריך, דכתיב (ר"ה ג ח) "...וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה - וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים". הרי שההבטה מעלה, מעלה היא ולא חיסרון.
ועוד שהרי למדנו מדניאל שיתפלל בבית שיש בו חלונות (ברכות לא.) והביא בב"י (או"ח צה) שהוא משום שאם תתבטל כוונתו יביט בהעברה וכו' ואכמ"ל.

אולי מתכוון לכתוב (איכה ג מא) "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם" שאת הלב צריך לישא ולא את העיניים, אך מה נענה על כל השאלות הללו?.

 

[בן הגולה]

לא הבנתי כוונתך
אתה רוצה לפרש שד' נמצא בשמים כפשוטו?
מסתכלים כלפי מעלה זה גם לא כפשוטו הינו שההסתכלות כלפי מעלה עוררה אותם שיש משהו עמוק יותר בבריאה

לחץ כדי לכווץ...

גם אחרי שנניח שאכן אין מרחב מוגבל שמכונה 'שמים' וה' שוכן באותו מרחב מסויים, ומשכך נפרש את כל המקומות שבהם השמים מופיעות כמקום מושבו דאי"ז כפשוטו.
ממה שהבנתי מדבריו לעיל כל השימוש וההופעה של השמים כמקום מושב ה' הרי היא כמשל בעלמא שנועד לשמש ככלי להבנת מהות אחרת
לענ"ד נראה שהשמים הם 'סמל' שהתורה העמידה לעמ"י והרמת העיניים למעלה היא באמת צורה שלנו לפנות אל ה' ואיננה כי אם משל שחוזרים עליו כל העת כדי לזכור את הנמשל.
וא"כ שימוש בסמליות איננו הגשמה אלא צורה לבני אנוש לעבוד את ה':

ללא קשר לדיון על 'ממלא כל עלמין', בסוגיית ההגשמה יותר מורכב לטעון שתפישה פשוטה של 'מושב יקרו בשמים ממעל' לוקה בזה וכעין המשנה "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו היו נופלין"

לחץ כדי לכווץ...

[וכמובן שמדובר בדברים שאין לי באמת ידע מספק בהם ואקווה שמדברי לכה"פ יובנו ב' צדדים והת"ח דפה ידעו להביא מקורות ברורים יותר].

 

[עוזי ומגני]

גם אחרי שנניח שאכן אין מרחב מוגבל שמכונה 'שמים' וה' שוכן באותו מרחב מסויים, ומשכך נפרש את כל המקומות שבהם השמים מופיעות כמקום מושבו דאי"ז כפשוטו.
ממה שהבנתי מדבריו לעיל כל השימוש וההופעה של השמים כמקום מושב ה' הרי היא כמשל בעלמא שנועד לשמש ככלי להבנת מהות אחרת
לענ"ד נראה שהשמים הם 'סמל' שהתורה העמידה לעמ"י והרמת העיניים למעלה היא באמת צורה שלנו לפנות אל ה' ואיננה כי אם משל שחוזרים עליו כל העת כדי לזכור את הנמשל.
וא"כ שימוש בסמליות איננו הגשמה אלא צורה לבני אנוש לעבוד את ה':

[וכמובן שמדובר בדברים שאין לי באמת ידע מספק בהם ואקווה שמדברי לכה"פ יובנו ב' צדדים והת"ח דפה ידעו להביא מקורות ברורים יותר].

לחץ כדי לכווץ...

מה ההבדל בין סמל למשל?
לא אמרתי שיש בעיה לומר שד' נמצא בשמים אם הפסוקים מלאים בזה
הבעיה שיש כאן חברים שחשבו [מקווה שבלשון עבר..] שזה כפשוטו ונגד זה נזעקתי
דהלא אין להקב"ה שום גבול וכיצד אפשר להגבילו לשמים?!
ופשוט הוא שזה משל או סמל ולא כפשוטו ממש