הלכות ק"ש תפילה האם החזן צריך לומר וידוי בקול רם - עיון בתשובת הינוקא (1 צופה)

[אחד יחיד]

קראתי פעם פסק שלו שהתפרסם בקובץ תורני (מצו"ב עמ' כו) תחת הכותרת "בענין הוידוי שנאמר ע"י החזן האם צריך בקול רם או בלחש".
יישפטו השופטים בדבר איכות המאמר. כמובן שזה לא מגלה על הכלל לטב ולמוטב, וזו בדיוק הבעיה...

לחץ כדי לכווץ...

קראתי בענין רב.

שתיים וחצי העמודים הראשונים אין להם שום שייכות לנידון במאמר. הוא מבאר בהם אם יש חיוב נפילת אפיים ומבאר את גודל מעלת אמירת הוידוי.

וזה תמוה מאד ועוד לא ראיתי רב ששואלים אותו אם צריך לענות 'ברוך הוא וברוך שמו' והרב מתחיל להסביר מי חיבר את תפילת שמונה עשרה ולמה.

והוא גם לא כותב משהו מדיליה, אלא ליקוט של ראשונים על הנושא - שאם כתב הכל מזכרונו, בוודאי דבר גדול הוא - אך כיום בעידן תוכנות החיפוש אין בכך די להוכיח גדלות.

רק בסוף העמוד השלישי הוא מגיע לענות על השאלה. והיות ואני אינני רב, איני יכול למדוד את תשובתו לפי כללי הפסק והמנהגים.

אך בכל זאת אעיר, ששורש תשובתו היא שכל מטרת החזן היא להוציא את הרבים ידי חובתם, ואם כן - כל שכן שבוידוי צריך לומר בקול כדי להוציא, ובפרט שרוב העם אינם מתכוונים.

וזה תמוה לענ"ד.
א. דהרי כיום אין אחד שיוצא ידי חובתו בחזרת הש"ץ.
ב. טענתו בפנים שאם יאמר החזן הוידוי בלחש "לשם מה ידקדקו אחרי שליח צבור וידמוהו לכהן" תמוהה, דהרי חזרת הש"ץ ממה נפשך הוא אומר בקול.
ג. טענתו שהוידוי הוא כמו וידוי על קרבן לא מובנת.

אשמח לשמוע את דעת הרבנים כאן.

לחץ כדי לכווץ...

 

[אחד יחיד]

עוד נקודה תמוהה, היא טענתו שכיוון שרוב העם אינם מתכוונים - לכן על החזן לאמרו בקול.

וזה תמוה משתי דברים:
א. למה שהחזן כן יכוון, הרי הוא חלק מרוב העם.
ב. למה בקריאת שמע למשל, ששם הכוונה (- לכה"פ בפסוק הראשון) היא מדאורייתא - לא נעשה את הפיתרון הזה - שכולם יאמרוהו בלחש ורק החזן יאמר בקול?

 

[תענוג]

בס"ד

רואים מהתשובה שהוא אורגינלי בשפע מהמוח והלב (למי שיש לו קצת טביעת עין) ולא נערך על ידי העורכים המקצועים וע"כ גם הצטרכו להוסיף הסבר פה ושם ועדיין לא יצאו ידי חובתן. אזי אנסה לערוך לך משהו (לעשות קצת סדר)

ולדידי (שהיה לי פעם איזה קשר עמו מאיזה ענין ויודע בו שכונתו לשם שמים ומסתכל בעין טובה על פעולותיו והצלחתו) כל התמיהות המה תירוצים, וגם האריכות שמר כתב שהוא תמוה מאד חלק מהתשובה.

ותוכן דבריו
א מביא ראיות דאין ראוי לומר הוידוי בלי כונה דיעורר קטרוג (עמוד כו)

ב מביא ראיות דאם אומר בלא לב הוא כשקר והסביר (עמוד כו כז)

ג מביא ראיות דהוידוי עיקר התשובה עיקר הזמן דצריך עבודה שבלב ותחנונים (עמ' כז כח)

ד מביא ראיות דהחזן צריך גם כל ימות השנה להיות ירא שמים להוציא העם כי הוא במקום כהן וצריך שיעשה העבודה על ידו כראוי וזה המעלה גם בימינו ובימי החול כמבואר בשע"ת (עמ' כח כט)

ה מביא דווידוי חלק מהקרבן הבא לכפר (עמ' כח)

ו מביא ראיות דהחזן צריך לעורר את העם בנעימות תפילתו (עמ' כט ל)

ז מסכם לפי"ז (עמ' כט לא) שיאמר הוידוי בקול רם א) כדי לעורר העם בוידוי שצריך להיות בהתעוררות הלב ב) כי הוא במקום הכהן לעבוד העבודה שהוא קרבן ווידוי וע"כ צריך שיהיה גם אז בגדר חזן דהיינו בקול רם (ולענין החזן שהוא במקום כהן הווידוי יותר עיקרי מקריאת שמע שאינו חלק עיקרי מענין העבודה)
(וזה מה שכתב דאם לא מקפידים על זה כי לא מחשיבים מהלך התפילה כענין הקרבן אזי למה ידקדקו אחרי שליח צבור הגון מטעם שצריך להדמות לכהן)

(תוכן ענין הדמות ווידוי דתפלה דהוא כענין ווידוי דקרבן מובא בספר בן פורת יוסף לרבי יוסף ברבי ח"ג מערכת ו' וז"ל הנה מתקני התפילות תקנו לומר הוידוי אחר התפילה ויש לחקור דכיון דתפילה במקום קרבן הוי ליה לתקן הוידוי קודם שלא יהיה זבח רשעים תועבה ונראה לי משום דאמרו חז"ל דצריך האדם להיות שמח כשמתפלל וכדכתיב יעבדו את ה' בשמחה' ועבודה זו תפילה לכן לא תקנו הוידוי קודם התפילה שלא יהיה עצב ודואג על עוונותיו ולא יתפלל בשמחה ותקנו התפילה מקודם על סמך שיתודה אחר כך ולא יהיה בכלל זבח רשעים תועבה עכ"ל הרי דהווידוי הוא במקום הווידי דקרבן).
ואצפה שדבריו מבוארים כעת.
וכמדומה שהנושא שייך יותר לענין החסידות והמוסר.
אציין בזה שאין לי טינא על מה שמתדיינים כאן בעניננו כדרכו של תורה כאשר לא יוצא מדרך הישר ויטהר לבבנו לעבדו באמת בשמחה ובטוב לבב מרב כל.
​

 

[הצעיר שבחבורה]

א מביא ראיות דאין ראוי לומר הוידוי בלי כונה דיעורר קטרוג (עמוד כו)

לחץ כדי לכווץ...

בלי כוונת חרטה, אולי עדיף סדר מוסר במקום וידוי החזן?

ב מביא ראיות דאם אומר בלא לב הוא כשקר והסביר (עמוד כו כז)

לחץ כדי לכווץ...

לא הובאו ראיות לזה, אלא דימוי מוזר, ומוסיף וכותב "ואמנם כאן לא מחליף רק אומר הלשון בלא כוונה" ועובר הלאה לנושא אחר, של נוסח הוידוי וכו'.

ג מביא ראיות דהוידוי עיקר התשובה עיקר הזמן דצריך עבודה שבלב ותחנונים (עמ' כז כח)

לחץ כדי לכווץ...

ערבב שם עם כוונת המצוה, ואין קשר בין מצוות צריכות כוונה, דהיינו שיתכוון לשוב לשם מצות התשובה, לבין הכוונה באמירת הוידוי שעליה נסובים דבריו.
ובר מן דין, הרי דברי החיי"א שייכים בזה, שהרי כל אמירת הוידוי היא מחמת מצות התשובה.

ד מביא ראיות דהחזן צריך גם כל ימות השנה להיות ירא שמים להוציא העם כי הוא במקום כהן וצריך שיעשה העבודה על ידו כראוי וזה המעלה גם בימינו ובימי החול כמבואר בשע"ת (עמ' כח כט)

לחץ כדי לכווץ...

איך זה רלוונטי לנידון?

ה מביא דווידוי חלק מהקרבן הבא לכפר (עמ' כח)

לחץ כדי לכווץ...

נשמטה ממנו הלכה שאין סמיכה בקרבנות ציבור.

ו מביא ראיות דהחזן צריך לעורר את העם בנעימות תפילתו (עמ' כט ל)

לחץ כדי לכווץ...

לא הביא בדל של ראיה לזה, אלא אוסף אמרות לגבי חשיבות ההתעוררות שאינה נוגעת לנידון

ז מסכם לפי"ז (עמ' כט לא) שיאמר הוידוי בקול רם א) כדי לעורר העם בוידוי שצריך להיות בהתעוררות הלב

לחץ כדי לכווץ...

אבל, עיקר וידוי העם הוא בתפילתם, בזמן הזה.
ושמא כוונתו שבזמן שאומרים העם ודוי דאחר שמו"ע בימי החול, יאמר עמהם החזן בקול כדי לעוררם, אם זאת, קשה לי להאמין שיפעל פעולה משמעותית בהתעוררות העם בכה"ג.

ב) כי הוא במקום הכהן לעבוד העבודה שהוא קרבן ווידוי

לחץ כדי לכווץ...

כבר כתבתי שאין סמיכה בקרבנות ציבור

---

אבל כן הביא שם בסו"ד (עמ' ל) דברי המרדכי ודברי המג"א, ולא עיינתי בהם כעת, אולם מקופיא זה החלק היחיד שבו הוא נוגע בגוף הנידון, וגם אותו לא הזכיר כלל במסקנת הדברים.​

 

[התורה]

לכאורה הפסק והיוצא - נכון כשלעצמו בלי קשר לאמור קודם לכן, מעניין.

 

[תענוג]

בלי כוונת חרטה, אולי עדיף סדר מוסר במקום וידוי החזן?

לא הובאו ראיות לזה, אלא דימוי מוזר, ומוסיף וכותב "ואמנם כאן לא מחליף רק אומר הלשון בלא כוונה" ועובר הלאה לנושא אחר, של נוסח הוידוי וכו'.

ערבב שם עם כוונת המצוה, ואין קשר בין מצוות צריכות כוונה, דהיינו שיתכוון לשוב לשם מצות התשובה, לבין הכוונה באמירת הוידוי שעליה נסובים דבריו.
ובר מן דין, הרי דברי החיי"א שייכים בזה, שהרי כל אמירת הוידוי היא מחמת מצות התשובה.

איך זה רלוונטי לנידון?

נשמטה ממנו הלכה שאין סמיכה בקרבנות ציבור.

לא הביא בדל של ראיה לזה, אלא אוסף אמרות לגבי חשיבות ההתעוררות שאינה נוגעת לנידון

אבל, עיקר וידוי העם הוא בתפילתם, בזמן הזה.
ושמא כוונתו שבזמן שאומרים העם ודוי דאחר שמו"ע בימי החול, יאמר עמהם החזן בקול כדי לעוררם, אם זאת, קשה לי להאמין שיפעל פעולה משמעותית בהתעוררות העם בכה"ג.

כבר כתבתי שאין סמיכה בקרבנות ציבור

---

אבל כן הביא שם בסו"ד (עמ' ל) דברי המרדכי ודברי המג"א, ולא עיינתי בהם כעת, אולם מקופיא זה החלק היחיד שבו הוא נוגע בגוף הנידון, וגם אותו לא הזכיר כלל במסקנת הדברים.​

לחץ כדי לכווץ...

שמע ידידי בעצם אני מבקש כסף גדול על עריכה ואיני עושה זאת בחינם, רק היות שהיה נשמע כאילו זה ממש דפים בלי הקשר אמרתי לערוך משהו אבל על דיון מוסרי והלכתי זה כבר עולה כסף, עכ"פ אין לי ענין לגונן עליו על דימוי פסקיו ומוסריו אם הדימוי עולה יפה, זה יהיה כאן מים שאין להם סוף, לדעתי עניני מוסר המה דברים שבלב ולא הוה דברים שבכתב, זה אשאיר לבחירת כל אדם כרצונו, וכל התמיהות נראה שהמעיינים יוכלו להבינם אם ירצו
רק על מה שמע"כ ציין שתי פעמים דנשמטה ממנו הלכה, אציין בזה כי בשלטי הגיבורים פ"ט דף קא ע"א האריך לבאר עפ"י הזוהר פר' צו דקרבן צריך תשובה שיהיה אתכוון לבא ורעותא לתיובתא שלימתא ואתכנעו קמי מלכא קדישא, ומבאר דבקרבנות ציבור יש במקום התשובה דיחידים את האנשי מעמד, ומטעם זה חיבר נוסח ווידוי לפני אמירת פרשת קרבן התמיד וז"ל על כן בני היקרים כאילו הייתם אנשי מעמד טוב הוא שתתוודו חטאותיכם בכל יום קודם שתקראו סדר שחיטת והקרבת קרבן תמיד כי הנה התמידין באו גם כן לכפר עוון עכ"ל.​